JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

עדיף אויב מובהק

דאע"ש גרוע פחות מחמאס ומחזבאללה

עדיף אויב מובהק
אוגוסט 16
10:40 2015

לפני שנים רבות זכיתי כנער לצפות בסדרת טלוויזיה מאלפת בערוץ הראשון: "מנהיגים שעיצבו את פני המאה" (המאה ה-20). בין הכוכבים הופיע לא אחר מאשר המנהיג המרושע יאסר ערפאת. הסדרה מנתה את שבחיו אחד לאחד, עד שכל הצופה מן הצד היה מאמין שאכן מדובר במנהיג לוחם חופש ורודף צדק מאין כמותו. לימים, כשעמדתי על דעתי, הבנתי מהי יכולתו הפנומנלית של האיש, אשר לא נרמזה בתכנית הטלוויזיה כלל ועיקר.

המדובר באשף-הונאה, רב-רמאים, שהוביל באף את כל מנהיגי העולם החופשי ובכללם את מנהיגי ישראל. הוא הבין מיד את מה שלא הבנו שנים רבות – כללי המשחק הבין-לאומיים השתנו. ניתן להגיע להישגים מדיניים משמעותיים מבלי להפגין את כוח הטרור, שהיה אופייני לאישיותו. כך, בכישרון רב, ביד אחת לחם נגדנו בהצלחה בזירה הבין-לאומית וביד האחרת שפך דם יהודי בפיגועי טרור חסרי תקדים. הטרוריסט ברגותי, שמילא את פקודותיו, מרצה כעת מאסר עולם על פשעים אלה. באנגלית היה ערפאת נופת צופים של ממש ובערבית היה לא פחות מפושע מלחמה. אף שהיה בן-מוות מבחינתנו, כל מנהיגי העולם שמרו עליו מכל משמר, תוך שהם מתרים בנו כאחראים לשלומו.

מורשת ההונאה של ערפאת, המוצלחת מבחינתם של אויבנו, אומצה בברכה על ידי שניים מארגוני הטרור, הלא הם חמאס וחזבאללה. על שני ארגונים אלה ניתן לומר בוודאות גמורה כי עיצבו לרעה את פני המאה ה-21. אף על פי שבכמה מדינות הם עדיין מוגדרים כארגוני טרור, הם זוכים לתמיכה בין-לאומית רחבה ביותר הן במדינות ערב והן במדינות המערב. בכל עימות צבאי עמם, צודק ככל שיהיה מבחינתנו, הם יוצאים וידם על העליונה מבחינה מדינית. גם הם ממשיכים את מלאכת ההונאה שנשתרשה בתרבות הארגונית שלהם. כלפי הציבור הערבי הם לוחמים עזים, צאצאי צלאח א-דין, המסוגלים להפגיז את ירושלים הבירה ברקטות קטלניות, וכלפי הציבור המערבי, בעיקר במוסדות הבין-לאומיים, הם חלשים ונדכאים הנרמסים על ידי צבאות האויב הציוני.

כך למשל מעיד הדו"ח השקרי של השופט היהודי הדרום-אפריקני ריצ'רד גולדסטון. העובדה שחזר בו מדבריו לאחר זמן לא צמצמה את הנזק הבין-לאומי שכבר גרם לנו. ניתן בהחלט להוסיף לכך את הרשלנות שבה אנו מנהלים את יחסי החוץ שלנו, את המחדל בהעמדת שר כדוגמת ליברמן בקדנציה הקודמת ואת ראש הממשלה נתניהו כ"מחזיק תיק החוץ" בקדנציה הנוכחית, והרי לנו מתכון ברור להפסדים מתמשכים. כך חוברים להם יחדיו תחכום ערבי ורשלנות ישראלית. כבר היה מי שאמר שהם יודעים לשחק אתנו שחמט ואנחנו יודעים רק דמקה או שש-בש.

הסכם הגרעין של מעצמות המערב עם איראן מחדד את הטיעונים שהוצגו עד כה. אפילו לידידתנו הראשית, ואפשר לומר היחידה, לא היה קשה להגיע להסכם עם "השטן הגדול" איראן. מתוך כך נראה שגם לא תהיה בעיה קשה מידי להגיע להסכם עם "השטן הקטן" חזבאללה. כפי שאיראן קיבלה את חותמת הכשרות הבין-לאומית, כך יקבלו אותה בעתיד הלא רחוק גרורותיה האחרות בגבולותינו, חמאס וחזבאללה. חושיי המנוסים אומרים לי שזהו רק עניין של זמן עד שהשניים יהפכו לארגונים הלגיטימיים בלבנון וברצועת עזה. אף "נזכה" לראות עוד בדורנו נציגים שלהם יושבים במוסדות האו"ם ודנים בכובד ראש בסוגיות של שמירת זכויות האדם.

במה נבדלים מבחינתנו פושעי דאע"ש מרשעי חמאס וחזבאללה? הפושעים הללו אינם מרמים, לא את עצמם, לא את העולם הערבי ולא את העולם המערבי. שיטות הרצח האכזריות שלהם, המכוונות בעיקר לאחיהם המוסלמים, כגון חטיפה, שריפה ועריפה, מזיקות פחות, מבחינה מספרית, מהשותפות ח'אמנאי-אסד-נסראללה (רבע מיליון סורים נרצחו עד לשלב הזה). יש הסכמה בין-לאומית רחבה כי מדובר בארגון טרור המאיים על שלום העולם כולו.

מדינות אירופה, שנעשו ליצואניות ראשיות של כוח אדם לטובת דאע"ש הסורי-עיראקי, נחרדות מן האפשרות שיתפתח דאע"ש אירופי תוצרת בית. מדינות ערב, שמבינות את פוטנציאל ההרס לאסלאם שמביא עמו דאע"ש, לעולם לא ישתפו אתו פעולה. שיתוף פעולה ערבי עם דאע"ש משמעו התאבדות תרבותית, והם מבינים זאת היטב. מלחמה שלנו כנגד דאע"ש, התוקף אותנו בגבול סוריה, בסיני או ברצועת עזה, תמקם אותנו בצד של כוחות הקואליציה ותתרום במשהו לשיקום מצבנו הבין-לאומי הרעוע.

דאע"ש, להבדיל מיתר ארגוני הטרור הרמאים, הוא אויב מובהק, שלא מותיר מקום לספק מיהם הרעים ומיהם הטובים. אויב כזה, אכזר ככל שיהיה, נראה כאויב גרוע פחות מן האחרים עבורנו. גם הוא יבקש את רעתנו וגם הוא ינסה לשפוך דם יהודי רב ככל שיוכל. אך הוא, כך נראה, יעשה זאת ביעילות נמוכה יותר הן במישור הצבאי והן ובעיקר במישור הבין-לאומי. אנחנו אמנם לא יכולים לבחור אויב "כבקשתך", ואילו היה הדבר תלוי בנו היינו מעדיפים כמובן את השלום העולמי. אך אם בדרכו אלינו יביס דאע"ש את גרורותיה של איראן, קרי אסד-נסראללה, ובאותה הזדמנות ימגר גם את ח'אלד משעל ומוחמד דף, אני רוצה להציע לעצמנו שנצטער על כך רק מעט. אני גם רוצה להאמין שנדע להתמודד ביתר יעילות עם האויב התורן שלנו, שתחכום הוא לא ממאפייניו החזקים.

כדי להסיר ספק נאמר שהעובדה שדאע"ש, האויב המובהק, נלחם כנגד האויבים הרמאים שלנו, איננה מוסיפה לו אף נקודת זכות בעינינו. אויבו של אויבי, במקרה זה, לעולם לא יהיה ידידי. אך מובן הוא שמלחמה ביניהם מחלישה את שניהם ומצמצמת את האיום עלינו, וכבר היו מי שאיחלו הצלחה לשני הצדדים במקרים דומים כאלה.

על המחבר / המחברת

יעקב מעוז

יעקב מעוז

עורך מדור: דת ואמונה. ד"ר, מרצה ליהדות והחברה הישראלית. סופר ומשורר, מחבר הספרים "צדק פואטי" ו"אלוהים, אהבה ואסתטיקה". מנהל מדור זהויות וחיים משותפים בחברה למתנ"סים. חבר הנהלת תנועת "תיקון". בעל פינה בגלי צה"ל. מנחה אירועים וטקסים.

3 תגובות

  1. אבישי מ.
    אבישי מ. אוגוסט 16 2015, 15:37
    אויבי השלום

    טוב שיש את דע״ש כי אם הוא לא היה אולי היה צריך להמציא אותו כדי שהעולם הנאור יבין לבסוף מי הם אוייבי השלום האמיתיים.ולמען מדינתנו , שימשיכו להלחם אחד בשני עד כלות כוחם ונשקם

    השב לתגובה
  2. שרול
    שרול אוגוסט 19 2015, 10:02
    ביבי לא חושב כמוך

    מדווחים שהולך לעשות הסכם ארוך טווח עם החמאס.

    השב לתגובה
  3. יריב
    יריב ספטמבר 13 2015, 11:50
    חולק עליך

    חמאס הוא בעיה מקומית שאתה אנחנו לבד יכולים להסתדר
    דאעש זאת בעיה גדולה ובינלאומית שכל העולם צריך להתאחד בכדי להתמודד מולה וזה הרבה יותר מאים

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במזרח תיכון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!