JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מאזן ביניים לאחר בוא האביב

"האביב הערבי" – 5 שנים 10 תובנות

מאזן ביניים לאחר בוא האביב פרופסור יעקב גולדברג
ינואר 19
09:30 2016

עם פרוס שנת 2016 אנו מציינים חמש שנים לפרוץ האביב הערבי שבעקבותיו עברו מן העולם דפוסי שלטון, מנהיגות ומדיניות רבים של המזרח התיכון הישן. אנו עדיין בעיצומה של הטרנספורמציה: אנו יודעים מה השתנה בסדר הישן, אך מוקדם מדי להתוות את קווי המתאר של המזרח התיכון החדש. עם זאת, ניתן לעשות מאזן ביניים ולהצביע על כמה תובנות יסוד שכבר קרמו עור וגידים. במאמר זה אציג מסגרת קונספטואלית בת 10 תובנות שתקל על "עשיית סדר" במה שנראה כאי-סדר מוחלט. את התובנות אחלק לשלוש קבוצות: הזירה האזורית; הזירה האסלאמית; והשפעות על הזירה הבין-לאומית.

הזירה האזורית

תובנה ראשונה: הכישלון ההיסטורי של העולם הערבי – לאחר מאתיים שנות מודרניזציה והתמערבות, מתקבלת תמונה של חברות ערביות נחשלות שפיגורן אחרי העולם המודרני רק הולך ומעמיק. בעוד שבעבר האשימו הערבים גורמים חיצוניים כאחראים למזימה להשאיר את הערבים בנחשלותם (האימפריאליזם, הציונות, וכו'), כיום דווקא הוגי דעות ערבים הם אלו המפנים את המבט פנימה ומצביעים על כך ששורש המחלה נעוץ בחברה הערבית עצמה, שלא השכילה להקים "חברה אזרחית" ראויה לשמה, שלא העניקה שוויון לנשים, שאיבדה את אנרגיית החיים וכוח היצירה, ושכל שאיפתה היא פשוט לשרוד. ההשוואה החביבה עליהם היא בין קוריאה הדרומית לבין מצרים, שהתחילו בערך באותה נקודת מוצא לפני למעלה מיובל שנים, וכיום התל"ג של קוריאה גדול פי 35 מזה של מצרים. האביב הערבי מהווה, בהקשר זה, את המסמר הסופי והרשמי בארון המתים הערבי.

תובנה שנייה: התפוררות מדינות ערביות – הקלות שבה מדינות ותיקות כמו עיראק, סוריה, לוב ותימן התפרקו זעזעה את העולם הערבי. במשך קרוב למאה שנה הודגשו דווקא קיומן ויציבותן של המדינות הללו, והנה הן קרסו בקלות רבה. העובדה ששתיים מהן, עיראק וסוריה, התיימרו במהלך השנים להיות מנהיגות העולם הערבי רק חשפה את עומק הזעזוע. תהליך הקריסה חשף את עליונות היסודות העדתיים, השבטיים, האתניים והפרובינציאליים המפלגים על פני היסוד המדינתי שהיה אמור לאחד. תופעה זאת העמידה בסימן שאלה את עתיד קיומן ואחדותן גם של מדינות שטרם קרסו, כמו לבנון, ירדן, אלג'יריה ומרוקו.

תובנה שלישית: נפילת משטרים רפובליקניים ושרידות המונרכיות – אחת התופעות המרתקות באביב הערבי היא קריסתם של משטרים רפובליקניים מחד גיסא ושרידותם של משטרים מלוכניים מאידך גיסא. הישרדותן של כל המונרכיות (ערב הסעודית, כווית, קטאר, בחריין, איחוד האמירויות, עומאן, ירדן, ומרוקו) מדהימה לאור העובדה שבגלי המהפכות בעבר דווקא המונרכיות הופלו (מצרים, עיראק, תימן, לוב, איראן). כדי להבין את הסיבות לכך יש להיכנס לניתוח תהליכים היסטוריים, חברתיים ודתיים, ותקצר היריעה מלעשות זאת במאמר זה.

תובנה רביעית: עלייתם של כוחות לא-ערביים – בד בבד עם כישלון העולם הערבי, תפסו את קדמת הבמה המזרח תיכונית ארבעה עמים לא-ערביים, שלושה מהם מוסלמים. טורקיה (הסונית) הפכה להיות מעצמה אזורית ושחקן חשוב באביב הערבי. תהליך דומה עבר על איראן (השיעית), המעורבת עמוקות במתהווה בעיראק, בסוריה, בלבנון ובתימן, ושואפת לכונן הגמוניה איראנית במזרח התיכון. כך מוצאים אנו שתי מעצמות לא-ערביות, בעלות אוכלוסייה וטריטוריה די דומות, שטוענות לכתר ההנהגה של האזור. הכורדים (מוסלמים לא-ערבים) הם השחקן החדש בזירה המזרח תיכונית. אם הפלישה האמריקנית לעיראק יצרה ישות כורדית חדשה בצפון, הרי שמלחמת האזרחים בסוריה אפשרה למיעוט הכורדי בצפון מזרח המדינה להקים לעצמו שלטון עצמי. במקביל ואולי כתוצאה מכך, המיעוט הכורדי הגדול בטורקיה הרים ראש, והפך לשחקן בפוליטיקה הטורקית. ברקע קיים שחקן לא-ערבי רביעי, ישראל, שאמנם לא מתערבת במישרין באביב הערבי, אך קיומה ועוצמתה משחקים תפקיד מרכזי בלב האזור.

הזירה האסלאמית

תובנה חמישית: רדיקליזציה של עולם האסלאם – בד בבד עם שקיעתו של היסוד הערבי המאחד, בולט לעין תהליך הרדיקליזציה האסלאמי בשתי המעצמות הלא-ערביות. באיראן השיעית – הממסד הדתי והמשטר האסלאמיסטי העמיקו את אחיזתם במדינה ואת נחישותם לייצא את המהפכה למדינות האזור. איראן החילונית תחת משטר השאה נראית היום כהיסטוריה עתיקה. בטורקיה הסונית – התהליך לא פחות קיצוני: לאחר 80 שנות תורת אטאטורק החילונית, שבה אין לדת האסלאם מקום בפוליטיקה, עלה לשלטון משטר שמסלק בתהליך הדרגתי את עמודי התווך של המדינה החילונית ומשיב את טורקיה אל עברה האסלאמי.

תובנה שישית: ריבוי ארגונים ג'יהאדיסטים – תהליך הרדיקליזציה האסלאמי הואץ בעקבות הכאוס הערבי והתבטא גם בצמיחתם של קבוצות וארגונים ג'יהאדיסטים בחלקים רבים של האזור. הידועים ביותר הם דאע"ש ואל-נוסרה, אך קיימים עוד עשרות. המטרה הפונדמנטליסטית העליונה המשותפת לכולם היא הקמת מדינה/חליפות אסלאמית שתאחד את כל חלקי עולם האסלאם.

תובנה שביעית: התעוררות הקונפליקט ההיסטורי הסוני-שיעי – מי היה מאמין שלאחר מאות בשנים יהפוך שוב הפילוג הסוני-שיעי (שהתחולל במאה ה-7!) לקו השבר ולקריטריון המאפיין את קווי המתאר של המאבקים האזוריים? ואכן, תצורת הכוחות החדשה במזרח התיכון מבוססת על השסע השיעי-סוני. מחד גיסא קיים הציר השיעי, המונהג על-ידי איראן, וכולל את עיראק, שיש בה דומיננטיות לרוב השיעי; את סוריה בהנהגת בשאר אסד; את לבנון שבה החיזבאללה השיעי הפך לכוח החזק ביותר; ואת תימן, שבה החותים-השיעים מנסים לתפוס את השלטון במלחמת אזרחים שמפרקת את המדינה. אם יצליחו בתימן, יוכלו האיראנים להכתיר בהצלחה את חלומם הישן: לשלוט בשטח שמשתרע מהים התיכון במערב עד חופי המפרץ הפרסי ממזרח ועד למפגש האוקיינוס ההודי עם ים סוף בדרום. מאידך גיסא ניצב המחנה הסוני, המפולג והמוחלש עקב האביב הערבי: מצרים הסובלת מאי-יציבות, מזעזועים שלטוניים, ומטרור מבית; טורקיה הטוענת לכתר הנהגת האסלאם הסוני, אך נדחית על-ידי המדינות הערביות הסוניות; וערב הסעודית ונסיכויות המפרץ, העשירות בנפט אך עניות בכוח אדם ובצבאות לוחמים והחשות, בצדק, מאוימות על-ידי הענק האיראני-שיעי המכתר אותן בתנועת מלקחיים. מאורעות הימים האחרונים מעניקים דוגמה חיה ליריבות: הוצאתו להורג של איש דת שיעי בערב הסעודית הביאה להצתת שגרירותה בטהראן ולהחלטתה לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם איראן. שסע זה ככל הנראה ירחיק עוד יותר את הסיכוי להביא להסדר פוליטי שיסיים את מלחמת האזרחים בסוריה.

השפעות על הזירה הבין-לאומית

תובנה שמינית: יצוא האביב הערבי לאירופה: היווצרות בעיית פליטים – בעיית הפליטים מהמזרח התיכון היא החמורה ביותר שידעה אירופה מאז תום מלחמת העולם השנייה. היא מציבה דילמות קשות בפני המדינות המערביות וקוראת תיגר על אידיאולוגיית הרב-תרבותיות שבה הן דוגלות. מעבר לקושי הכלכלי האדיר לקלוט מסה כזאת של פליטים, הללו יוצרים בעיות חברתיות, משפטיות ומשטרתיות המעמידות בסכנה את הלכידות וההומוגניות הדמוגרפית שממנה נהנו האירופאים עד כה. יש לבעיית הפליטים פוטנציאל להפוך לחבית אבק שריפה שעתידה להתפוצץ ולאיים על היבשת.

תובנה תשיעית: יצוא טרור מזרח תיכוני לאירופה – אין ספק שהבעיה המידית שעמה מתמודדת אירופה היא הטרור הג'יהאדיסטי שפרץ לתוך היבשת בשנים האחרונות. הטרור מוזן הן על-ידי דאע"ש המפיץ את האידיאולוגיה שלו בקרב צעירים מוסלמים באירופה בתחכום רב ברשתות החברתיות, והן על-ידי צעירים כאלו ששבו לביתם ממלחמות המזרח התיכון, ומבקשים לחתור תחת אושיות המדינה והחברה שבה הם מתגוררים. עתידה של אירופה וגורלו של המזרח התיכון שלובים זה בזה יותר מתמיד.

תובנה עשירית: חידוש המלחמה הקרה במזרח התיכון – בשנים האחרונות מתרחשים שני תהליכים מקבילים: בעוד ארצות הברית של אובמה מורידה פרופיל ומותירה ואקום באזור, רוסיה של פוטין חוזרת לחלום האימפריאלי הישן ומנצלת את המלחמה בסוריה כדי לחזור לאזור ולחדש ימיה ככוח גלובלי שמעצב תהליכים. השגת יכולת השפעה ושימור המשטר בסוריה יציבו את הרוסים בעמדת השפעה כלל אזורית, מעמד שהפסידו ב-30 השנים האחרונות. רוסיה חוברת לציר השיעי, אך מחזרת גם אחרי מדינות סוניות כמו ערב הסעודית ומצרים, שעמה היא חותמת על עסקת נשק נרחבת, תזכורת לשנות ירח הדבש הסובייטי-מצרי.

שקלול 10 התובנות וניסיון להעריך את השפעתן יוצר משוואה מורכבת ומסובכת מאין כמותה, שמסבירה מדוע האביב הערבי מסמל בראש וראשונה כאוס וקריסת מערכות. קרוב לוודאי שבחמש השנים הקרובות תהליכים יבשילו ותתבהר ביתר חדות תמונת המזרח התיכון החדש.

על המחבר / המחברת

יעקב גולדברג

יעקב גולדברג

עורך מדור: המזרח התיכון. פרופסור. מזרחן ומשפטן. בעבר יועץ מדיני לראש הממשלה וראש מרכז דיין (בפועל) באוניברסיטת תל-אביב. מרצה באקדמיה ויועץ בארה"ב על המזרח התיכון.

10 תגובות

  1. סטודנט
    סטודנט ינואר 19 2016, 11:05
    הסיכום הכי "סיכומי" של האביב הערבי

    ממש ברור, פחות סיסמאות ויותר מבנה ברור ותובנות משכנעות. מזה אפשר ללמוד. אהבתי.

    השב לתגובה
  2. שלי נתן
    שלי נתן ינואר 19 2016, 20:42
    ועוד מגמה

    התקרבות, אולי חשאית, בין ישראל לכמה מדינות ערב היותר שמרניות.

    השב לתגובה
    • יעקב גולדברג
      יעקב גולדברג Author ינואר 19 2016, 21:31

      אתה צודק בהחלט. לנושא זה הוקדש מאמרי מה-6.8.2015 תחת הכותרת: "הכאוס הערבי וישראל – חצי הכוס המלאה; מפגש אינטרסים מבטיח בין ישראל לשכנותיה"

      השב לתגובה
  3. סיוון אבוטבול
    סיוון אבוטבול ינואר 20 2016, 07:20
    איך מה שקורה בתוניסיה מסתדר עם

    התובנות האלה?

    השב לתגובה
    • יעקב גולדברג
      יעקב גולדברג Author ינואר 20 2016, 22:52

      תוניסיה היא כמובן המקום בו החל האביב הערבי. היא תואמת את הדפוס הכללי עליו הצבעתי במאמר של משטרים לא-מלוכניים שנפלו. אך בניגוד לעיראק, סוריה, לוב ותימן, תוניסיה כמדינה לא רק שלא התפוררה אלא היא בעיצומו של התהליך אותו ציינתי בפתיח: הסדר הישן נהרס אך סדר יציב חדש טרם התבסס. הייחודיות של תוניסיה היא בכך שבכל העולם הערבי היא המדינה היחידה שלה סיכוי סביר להפוך יותר ויותר לדמוקרטית.

      השב לתגובה
  4. פנחס
    פנחס ינואר 22 2016, 13:22
    הכל יראה אחרת אחרי הבסת דאעש

    וזה יקרה בטווח של שנים ספורות.

    השב לתגובה
  5. איל נהרי
    איל נהרי פברואר 27 2016, 22:08
    בסוף עוד תגלו שהיה אביב אמיתי

    משהו טוב קורה בכמה ארצות ערביות כולל מצרים וסוריה
    זה יגבה מחיר כבד אבל יביא לכוונים חיוביים

    השב לתגובה
  6. שאול שמחון
    שאול שמחון מרץ 04 2016, 10:28
    צריך להחליף את השם

    מתאים יותר למציאות: החורף הערבי הקשה.

    השב לתגובה
  7. נחמן
    נחמן אפריל 17 2016, 13:08
    לדעתי האביב הערבי יבוא

    יהיו עוד בעיות בדרך אבל הוא יגיע

    השב לתגובה
  8. דני חביב
    דני חביב יוני 28 2016, 14:26
    מה רע?

    דאעש נחלש והולך
    האחים המוסלמים ניגפו במצרים
    טורקיה חזרה להיות אחות של ישראל
    איראן נהיית פחות קיצונית
    למה כולם ראו רק שחורות?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במזרח תיכון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!