JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הלך הרוח הפלסטיני – מנוף אפשרי לשינוי?

מדיניות ישראלית יכולה לחזק מגמות חיוביות

הלך הרוח הפלסטיני – מנוף אפשרי לשינוי? תמונה: Vince Musi Wikipedia
מרץ 06
09:30 2016

ב-6 בפברואר 2016 פרסם המכון הערבי למחקר ופיתוח (Arab World for Research & Development) סקר דעת קהל מקיף ובו הוצגו עמדות הציבור הפלסטיני ברצועת עזה ובגדה המערבית בנוגע להשפעת גל הטרור על חייהם, הערכת תפקוד המוסדות הפוליטיים, עתידה של הרשות הפלסטינית ועוד נושאים. ממצאי הסקר המקיף חושפים מגמות מעניינות בהלך הרוח של הציבור הפלסטיני הרחב בכלל ובהשוואה לסקרים קודמים של אותו מכון בפרט. הלך הרוח הכללי משקף עמדה דיאלקטית, המייצגת תחושות קשות לגבי המציאות הכלכלית והביטחונית בימים אלו וחוסר אמון בולט בדרך ההתנגדות האלימה מחד גיסא, ואופטימיות לגבי עתידם האישי וסיכויי הישרדותה של הרשות הפלסטינית מאידך גיסא.

רוב המשיבים ציינו שגל הטרור שפרץ באוקטובר 2015 השפיע באופן שלילי על הפלסטינים והביעו התנגדות לאינתיפאדה שלישית. זאת בניגוד לסקר של אותו מכון שנערך בחודש אוקטובר 2015 ובו נמצא כי הרוב תמכו בהמשך ההתקוממות. רוב מוחלט של המשיבים, בעיקר מהגדה המערבית, ציינו פגיעה בתחושת הביטחון שלהם באזור מגוריהם ופגיעה בתנאיהם הכלכליים. רוב המשיבים מאמינים שפלסטין מובלת בתקופה זו בכיוון שגוי. לעומת זאת, כמחצית מהמשיבים אופטימיים לגבי העתיד.

בהתייחס לנאומו של הנשיא עבאס מ-6 בינואר 2016, שליש מהציבור האזינו לנאום ורוב המאזינים הסכימו עם הנשיא שהרשות הפלסטינית לא תקרוס ושאין שחקן פוליטי המבקש להחליף את הרשות הפלסטינית שיכול להציג אסטרטגיה אלטרנטיבית לזו הקיימת. רוב בולט של המשיבים גם התנגדו לפירוק הרשות הפלסטינית ולחזרת הכיבוש הישראלי. לעומת זאת, בהתייחס לרמת התפקוד של הנשיא עבאס, של ראש הממשלה חמדאללה ושל אסמאעיל הניה, רוב המשיבים העריכו את ביצועיהם כחלשים.

בהתייחס לבחירות עתידיות אפשריות, הנשיא המכהן עבאס זוכה ליתרון משמעותי על פני אסמאעיל הניה ובאופן מפתיע (או שלא), ברצועת עזה הוא זוכה לתמיכה גדולה יותר מאשר בגדה המערבית. בהתייחס לבחירות לפרלמנט הפלסטיני, הפת"ח זוכה לתמיכה כפולה מזו של חמאס והוא עדיין המפלגה הפופולארית ביותר.

הציבור בישראל לא נחשף בהכרח להלכי הרוח ולמגמות העומק של החברה הפלסטינית וניזון מדיווחי התקשורת הישראלית, המתמקדת בכיסוי אינטנסיבי של גל הטרור ובהתבטאויות פוליטיקאים ישראליים בהקשר לגל הטרור והדגשים הבולטים של הסתה ושל תפקודה הלקוי של הרשות הפלסטינית. אין בכך כדי לסתור את עובדת קיומה של הסתה וגם לא את רמת התפקוד הירודה של הרשות הפלסטינית ושל חמאס כאחד, אלא שמעבר לאלו יש עוד כמה התרחשויות ומגמות שאותן חשוב לזהות ולהבין.

המשמעות הברורה והמיידית העולה מממצאי הסקר היא שמדיניות האיפוק וההכלה שמכתיב הדרג הצבאי בגיבוי שר הביטחון וראש הממשלה, נכונה לעת הזו. מאחר שרוב האוכלוסייה הפלסטינית מתנגדת לגל הטרור ורואה בו בחירה אסטרטגית שגויה, נכון יהיה להבחין בינה לבין מחוללי הטרור ומבצעיו. הבחנה מסוג זה לצד חיזוק מגמות ומאמצים לחיזוק הכלכלה הפלסטינית, בין היתר באמצעות הגדלת מספר היתרי העבודה בישראל (בכפוף לבידוק הביטחוני המתחייב), עשויה לחזק את המגמה המשתקפת בסקר ולהגביר את הלחץ הציבורי כנגד מבצעי הטרור.

אך מעבר לכך, ממצאי הסקר שמצביעים על אובדן אמון בהנהגה הפלסטינית ועל הערכה נמוכה לביצועיה לצד אופטימיות לגבי העתיד, מחייבים מחשבה לגבי שינוי במדיניות הישראלית. נדמה שמעבר להבחנה בין האוכלוסייה שאינה מעורבת לבין מחוללי הטרור ומעבר להגדלת מספר היתרי התעסוקה בישראל, מדיניות ישראלית מרחיבה וכוללת יכולה לסייע למינוף המגמות המסתמנות בסקר דעת הקהל.

מדיניות מרחיבה וכוללת, שתוביל לשיפור משמעותי באיכות החיים של האוכלוסייה הפלסטינית תוך טיפוח מגזר היזמים, הצעירים, המשכילים ומתנגדי האלימות, תוכל לסייע גם לצמיחת הנהגות מקומיות חדשות ונמרצות, ואלו בתורן תוכלנה לתמוך בפעולות הרשות הפלסטינית ולחזקה בהיבטים מוסדיים-תפקודיים. במובן זה מדובר למעשה בתהליך בניית מדינה בתהליכי BOTTOM-UP – מלמטה למעלה, באופן שאינו מותנה בהתקדמות בתהליך המדיני ושלא בהובלת כוחות בין-לאומיים חיצוניים. אולי אף יהיה בכך כדי לסייע לחידוש התהליך המדיני באמצעות תמריצים אותנטיים ולחץ על מחוללי הטרור מצד רוב האוכלוסייה, המבקשת להיטיב את תנאי חייה, מוטרדת ממצבה הכלכלי והביטחוני וחשה שהרשות הפלסטינית אינה יכולה למשימה בעת הזו.

בפני ישראל מגוון של אפשרויות לטיפוח מגמות אלו. המאמץ הישראלי צריך להיות כן, תוך רתימת הקהילה הבין-לאומית עם חשיבות בולטת לעולם הערבי הפרגמטי והקפדה שלא להזניח את מאמצי שיקום רצועת עזה. מאמצים אלו אינם תחליף להסדר מדיני וגם לא למשא ומתן עם הפלסטינים, אבל יש בהם כדי לחזק את מגמת ההתנגדות של רוב הציבור הפלסטיני לטרור והכמיהה לשיפור ברמת החיים והביטחון האישי. חיזוק מגמות אלו עשוי להרחיב את בסיס ההתנגדות לטרור ולסייע להגברת הלחץ הציבורי – מצד משפחות, נכבדים ומובילי דעה ומערכת החינוך – על מחוללי הטרור.

נוסף לכך, התבססותן של מגמות שיפור באיכות חייהם ורווחתם של ציבורים פלסטיניים בהובלת מנהיגות אותנטית המחויבת לציבור הפלסטיני ולרווחתו, ששיקוליה העיקריים הם כלכליים וחברתיים, עשויה להזרים דם חדש לעורקיה המסוידים של הרשות הפלסטינית, להפיח בה רוח שכבר איננה, לשפר את תפקודה ולהשיב לה את אמון הציבור. בתנאים שכאלו, יש סבירות גדולה יותר לחידוש התהליך המדיני, ואפשר להניח שיתקיימו תנאים נוחים יותר לבניית אמון בין ההנהגות הישראלית והפלסטינית וביסוס הלגיטימציה בקרב הציבורים בשני הצדדים למחויבות משמעותית יותר לתהליך המדיני.

חשוב שהציבור בישראל ייחשף להלכי הרוח בחברה הפלסטינית, חשוב שהתקשורת הישראלית תעסוק גם בהם, לצד העיסוק בכיסוי האינטנסיבי של הטרור, כדי לסייע ביצירת תמונה רחבה, מלאה ומאוזנת יותר לגבי המציאות המורכבת. אך חשוב עוד יותר להבין מה ממשלת ישראל יכולה לעשות בהקשר זה. בתהליכי גיבוש המדיניות יש להביא בחשבון את הלכי הרוח הללו, להכיל את הדיאלקטיקה ולהעמיק את הבידול בין רוב האוכלוסייה המסתייגת מדרך הטרור ומבקשת לשפר את איכות חייה, את רווחתה ואת ביטחונה האישי לבין מחוללי הטרור.

דרושות יוזמות ישראליות כדוגמת הקצאת שטחי C באזורים הפריפריאליים להתיישבות אך צמודים לשטחי הרשות הפלסטינית לצורך הקמת אזורי תעשייה, פיתוח תשתיות וחממות טכנולוגיות; עידוד חברות ישראליות – בדגש על חברות הייטק – לפתח שיתופי פעולה עם חברות פלסטיניות; הדרכת חקלאים פלסטיניים, סיוע בהקמת חוות חקלאיות ומיזמים חקלאיים בשיתוף עם המכון הוולקני בישראל, אגודות חקלאיות ומומחים אחרים; שיפור תשתיות המים והחשמל; מיזמים תיירותיים משותפים; שיפור התשתיות הרפואיות – הדרכות והכשרות לסגלי הרפואה הפלסטיניים (גם בבתי חולים ישראליים), סיוע בהקמת בתי חולים ומרפאות; פיתוח תשתיות תחבורתיות ועוד.

מומלץ שממשלת ישראל תציג את הרעיונות בפני שותפים פוטנציאליים בקהילה הבין-לאומית ובמדינות הערביות הפרגמטיות ותרתום את השותפים הפוטנציאליים להכנת תכנית אב ברצינות, ביסודיות ובמקצועיות שנדרשות מתכניות אב כדוגמת אלו, ועל ישראל להתחייב למאמץ הנדרש לצורך כך, תוך הבעת נכונות קונקרטית למהלכים ולהקצאת המשאבים. סביר להניח שיהיו קשיים רבים בדרך. הרשות הפלסטינית לא בהכרח תתמוך ותעודד, המדינות הערביות עלולות להירתע והקהילה הבין-לאומית עייפה. אלא שהדילמה הרובצת לפתחה של ישראל היא אם לקדש את הסטטוס-קוו, להאמין שמה שהיה הוא שיהיה ולחכות להנהגה הפלסטינית שתיאות לחזור לשולחן המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים ולנטוש את אסטרטגיית הבינאום, או לגלות את הרגישות המתבקשת להלכי רוח של החברה הפלסטינית, המעידים על מגמות שאותן ניתן למנף לטובת שיפור המציאות הקיימת.

מינופן של מגמות אלו עשוי לסייע להכלת הטרור ואולי אפילו להפחתתו ולהנחת התשתית להתפתחותה של הנהגה פלסטינית יוזמת, דינמית ואותנטית (כלומר מייצגת את הציבור באופן משמעותי יותר), שתוכל להוביל לשיפור איכות החיים בשטחי הרשות הפלסטינית, להעלות את רמת הלגיטימיות והתמיכה בחידוש התהליך המדיני ולחזק בדרכה את הרשות הפלסטינית, שאיננה נהנית מלגיטימציה רחבה ומהערכה ומתקשה עד כושלת בתפקודה.

על המחבר / המחברת

Avatar

קובי מיכאל

ד"ר. חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. שימש כמשנה למנכ"ל וראש החטיבה הפלסטינית במשרד לעניינים אסטרטגיים. פרסם 12 ספרים.

9 תגובות

  1. חזי
    חזי מרץ 06 2016, 13:42
    הלוואי ויהיה שינוי לטובה

    הלוואי שיהיה עם מי ועל מה לדבר בשיחות כנות.

    השב לתגובה
  2. שיר רחמים
    שיר רחמים מרץ 06 2016, 15:39
    יש תיזה הפוכה

    היאוש של הפלשתינים מוביל אותם לרצון לפגוע בנו )ולו להשלים אתנו כמו שאתה מקוה)

    השב לתגובה
    • יצחק דגני
      יצחק דגני מרץ 06 2016, 23:41
      מסקנות הפוכות

      לקובי מיכאל,
      אני מצטט מתוך מאמרך החשוב מאד –
      באוקטובר 2015 רוב הפלסטינים תמכו בהמשך הטרור,
      בפברואר 2016 הם מביעים חוסר אימון בהתנגדות האלימה.
      מה קרה ב- 3 חודשים שגרם לפלסטינאים לשנות עמדות?
      התשובה ברורה לחלוטין –
      ההצלחה של ישראל לבלום את גל טרור הסכינאים. קרב ל – 200 סכינאים נורו למוות. הוראות הפתיחה באש שונו. המסקנה אם כן הפוכה – הכבדת היד על מחוללי הטרור מלמעלה עד למטה. דרישה חד משמעית להפסיק את ההסתה. זה קודם כל. אחר כך נחשב מסלול מחדש ונחליט.

      השב לתגובה
      • קובי מיכאל
        קובי מיכאל מרץ 08 2016, 07:30
        ואולי זו דווקא המדיניות שישראל נוקטת?

        ואולי גם מדיניות ההבחנה שנוקטת ישראל בהבחנתה בין מחוללי הטרור לבין שאר האוכלוסייה?
        הממצאים מצביעים על כך שיותר הרוגים ויותר הלוויות מעודדים יותר צעירים לבצע פיגועים.
        ההצלחה בהתמודדות אינה נמדדת בהכרח במספר ההרוגים, אלא ביכולת הנטרול של המפגעים ובחיזוק מגמות ההתנגדות של רוב האוכלוסייה הפלסטינית לגל הזה, לצד מאמצים להפסקת ההסתה הממוסדת (מה שיחסית מצליח בחודשיים האחרונים), להבדיל מההסתה ברשתות החברתיות, אתה מסובך יותר להתמודד, אבל לא בלתי אפשרי.

        השב לתגובה
    • קובי מיכאל
      קובי מיכאל מרץ 08 2016, 07:26
      למה מתכוונים כשמשתמשים בשם הקיבוצי הפלסטינים

      השאלה היא למי מכוונים כשמשתמשים בשם הקיבוצי הפלסטינים. חצי השנה האחרונה מוכיחה שרוב האוכלוסייה הפלסטינית לא מעורבת בטרור ושרובה גם מתנגד לו. השאלה מה עושים עם הנתון הזה ולזה ניסיתי להתייחס במאמר.

      השב לתגובה
  3. אריה גור
    אריה גור מרץ 07 2016, 10:41
    ממשלת ישראל ו BDS

    מאמר מצויין, טוב לדעת שיש בציבור הפלסטיני מגמות מנוגדות להסתה ולגל הטרור.
    לגבי הפתרונות המוצעים יש לדעתי שתי בעיות:
    1. ממשלת ישראל לא מתכננת לטווח ארוך, היא רק מגיבה לאירועים. אישים רבים הזהירו מפני גל הטרור הנוכחי חודשים רבים לפני שהוא פרץ.
    2. במסגרת החרמות כנגד מוצרים שמיוצרים בהתנחלויות, לא נראה שיש תעשיות בגבול הקו הירוק שיחפשו לשתף פעולה עם גופים מחוצה לו.

    בשורה התחתונה, לצערי כך זה נראה לי, שום דבר לא ישתנה בעתיד הקרוב.

    השב לתגובה
  4. ב.
    ב. מרץ 08 2016, 13:42
    בעיה לאומית

    הישראלים לא מאמינים שיש פלשתינים מתונים שרוצים שלום. הם לא יודעים שקיימים כאלה. לא העם הפשוט לא רוב הנבחרים. נכון שבצד השני יש הרבה יותר טפשים והרבה יותר אלימים, אבל גם אצלנו לא חסר. אין תשתנה התמונה קשה לתאר. מערכת החינוך והתקשורת הרשמית וכן הלאה תומכים בדיעה השלטת אודות הצד השני. ככה המצב רק יחמיר.

    השב לתגובה
  5. עמוס
    עמוס מרץ 11 2016, 07:49
    המגמה של אינתיפאדת היחידים

    עומדת בסתירה לממצאי המחקר
    כי בניגוד לעמדת הרשות האזרחים יוצאים כנגד הישראלים באשר הם

    השב לתגובה
    • קובי מיכאל
      קובי מיכאל מרץ 12 2016, 11:12
      האם אכן כך?

      האם אכן כך? 60,000 פלסטינים עובדים בהיתר בישראל ובעשר השנים האחרונות רק אחד מהם ביצע פיגוע. בגדה המערבית מתגוררים כ-2 מיליון פלסטינים ועם מזרח ירושלים כ-2.5 מיליון. במהלך חצי השנה האחרונה בוצעו כ-200 פיגועים, רובם המוחלט על ידי יחידים, אז האם האזרחים הפלסטינים כקולקטיב אכן יוצאים כנגד הישראלים באשר הם?
      בין חובבי ציון לבין כולם טרוריסטים יש איזשהו מנעד, המייצג את השונות שקיימת גם בקרב הפלסטינים ואת זה חשוב להכיר.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במזרח תיכון

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!