JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חיוך מושלם

מה צריך לדעת על טיפול ליישור שיניים

חיוך מושלם צילום: Theete commons.wikimedia.org
אפריל 15
19:30 2017

רבים מתלבטים ושואלים למי כדאי ללכת לטיפול ליישור שיניים? "תלוי את מי שואלים" אמורה להיות התשובה הנכונה ביותר.

אינני בטוח שהקוראים יודעים, אבל ברפואת שיניים יש כ-10 מקצועות המוגדרים תחת הכותרת מומחיות. כן, 10 תחומי מומחיות: כירורגיית פנים ולסתות; רפואת שיניים לילדים; יישור שיניים; טיפולי שורש; טיפולי חניכיים; שיקום הפה; רפואת הפה; פתולוגיה אוראלית; רפואת שיניים ציבורית; ושיקום פנים ולסתות. אף שרבים מכנים עצמם "מומחים לאסתטיקה", מומחיות שכזאת, המוכרת על ידי המוסדות הרשמיים בארץ, אינה קיימת.

רופא שיניים כללי הרוצה להתמחות באחד התחומים הללו, אמור לעבור שישה שלבים, שעלותם יכולה להיות גם למעלה מ-300 אלף שקלים, ורק אז הוא יכול לפנות למשרד הבריאות, לבקש ולקבל את תעודת המומחה הנכספת.

ששת השלבים הם אלה: 1) הגשת מועמדות לאחת המחלקות המוכרות על ידי משרד הבריאות; 2) קבלה לאותה מחלקה לאחר ראיונות, בדיקות, מבחנים וכדומה; 3) לימודים אינטנסיביים במשך 3–5 שנים; 4) עמידה בכל דרישות המחלקה שבה לומדים לקבלת תואר בוגר (לא מומחה); 5) הצלחה בבחינה שלב א' של משרד הבריאות (מבחן תיאורטי); 6) הצלחה בבחינה שלב ב' של משרד הבריאות (מבחן מעשי).

מדובר במסלול ארוך, תובעני, תחרותי, תחת השגחה צמודה של צוות גדול, ויקר לאין שיעור. למרות כל הקשיים אוכלוסיית המועמדים מדי שנה בשנה, גדולה הרבה יותר ממספר המקומות הנפתחים להתמחות.

מאחר שמשרד הבריאות אינו אוסר על רופא שיניים לעסוק בכל תחום התמחות במקצוע, רופאי שיניים כלליים, שלא התקבלו למחלקות ההתמחות, או שלא עמדו בתנאי הסף לקבלה ולכן לא הגישו מועמדות, או שלא יכלו מבחינה כלכלית לעמוד במעמסה הכבדה, פונים למסלולים אחרים.

המסלול הפשוט ביותר הוא ההחלטה להכניס לכלל הטיפולים המוצעים במרפאה גם יישור שיניים. מבלי ללמוד דבר. זה נדיר אבל קיים. "אני אקפוץ לבריכה, ונראה. אם לא אצליח, מישהו כבר יציל אותי!" יכול להיות הנימוק של האסרטיביים.

האפשרויות האחרות בארץ מגוונות כמו למשל קורסים הניתנים על ידי רופאי שיניים, חלקם ישראלים וחלקם מחוץ לארץ. מדובר בקורסים, שכמובן אינם מוכרים על ידי המוסדות הרשמיים בארץ, וכוללים מספר פגישות מועט יחסית שבהן מועבר חומר תיאורטי בעיקר. יש גם כמה פגישות מעשיות, אולם הפער בין הנלמד בקורסים אלו לזה הנלמד במחלקות המוכרות גדול מאוד. שום קשר בין השניים לא יכול להיות קיים.

אפשרות אחרת היא לעבוד כסייע/סייעת לאורתודונט מומחה במרפאתו או בקופת חולים ציבורית. בשנים האחרונות קיימת תופעה שבה מומחה לאורתודונטיה מעסיק במרפא ה רופאי שיניים כלליים שהוא מלמד אותם את העבודה המעשית. בדיוק כפי שמומחה להתקנת מזגנים שעבר קורס מוכר של משרד העבודה מעסיק פועל העושה את המלאכה, ולאחר תקופה קצרה, אותו פועל מתחיל לעבוד כעצמאי ללא הסמכה וללא תעודה.

כך גם אותו רופא סייע מתחיל לעבוד, תחילה תחת התואר "רופא שיניים כללי העושה גם אורתודונטיה", ולאחר תקופה קצרה התואר הארוך מתקצר ל"אורתודונט" או "מיישר שיניים", וזאת למרות שעל פי הפקודה חל איסור מוחלט להתחזות (סעיף 36, 37 לפקודת רופאי השיניים). פרסומים למרפאות של רופאים כאלו ניתן למצוא גם ברשת, מאחר שקצרה ידו של משרד הבריאות מלהושיע, ומספרם של אלו הולך וגדל כל העת.

עכשיו בטוחני כי התשובה לשאלה בתחילת המאמר, אמורה להיות הרבה יותר ברורה וחד-משמעית.

על המחבר / המחברת

Avatar

נפתלי ברזניאק

ד"ר, רופא שיניים ומומחה ליישור שיניים בישראל ובארה"ב. הקים את מחלקת ההתמחות באורתודונטיה של צה"ל. סופר, שהוציא לאור 4 ספרים פרי עטו.

7 תגובות

  1. לל
    לל אפריל 15 2017, 20:48
    מאמר חשוב למי שזה נוגע לו

    ויש הרבה כאלה.

    השב לתגובה
  2. עמי הלפרין
    עמי הלפרין אפריל 17 2017, 14:24
    מסתבר שגם ברפואה לא חסרים מאלתרים

    לפני הרבה שנים עוד הייתי תמים להאמין שרופאים ומדענים לא יגעו בשהו שבו אינם מבינים או שאין להם הסמכה לבצע אתו. עבר לי.

    השב לתגובה
  3. G
    G אפריל 18 2017, 13:32
    פעם ראשונה שאני דומע שיש התמחות

    חבל שמשרד הבריאות לא דואג לפרם, לחנך, להדריך את הציבור.

    השב לתגובה
  4. נפתלי ברזניאק
    נפתלי ברזניאק אפריל 21 2017, 19:07
    מדיניות משרד הבריאות

    המדיניות של משרד הבריאות היא מחוסר ברירה. אין די מומחים בכל מקצוע כל שהוא ברפואת שיניים והמשרד אינו יכול להגביל טיפולב נושא מסויים למומחים בלבד. אילו זה היה קורה, מרבית האוכלוסיה לא הייתה זוכה לטיפול. אני מבין את המדיניות, אבל האזרח חייב לדעת שזו המדיניות. הוא חייב לדעת מי מטפל בו, ורק אז להסכים. אם הסכים לקבל טיפול ממי שאינו מומחה, שגם רמת הציפיות שלו לא תהיה כזו שניתן לצפות ממומחה. על זה משרד הבריאות חייב לעבוד – ליידע את המטופלים שניתן לקבל טיפול לא על ידי מומחים, ולחייב את מי שאינו מומחה להצהיר על כך לפני תחילת הטיפול. זה נעשה במספר מקומות בצורה התנדבותית, וגם הם מוצפים במתרפאים.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ברפואה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!