JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

למה לי לקחת ללב

תרומת הרגש לאיכות חיים, להצלחה ולהתמודדות עם לחצים

למה לי לקחת ללב pixabay.com
אוקטובר 14
09:30 2017

העידן הנוכחי מאופיין בשינויים אין-ספור, והחברה שבה אנו חיים משנה את פניה מיום ליום. אנו חיים בסביבה שיש בה עומס גירויים, חתירה להישגים נמדדים וצמצום במפגשים חברתיים פנים מול פנים.

לתנאי החיים הללו יש מטבע הדברים השפעה מהותית על עולם הנפש, ובין היתר ניתן להצביע על עלייה חדה בתחושות של עומס ולחץ נפשי.

אורח החיים המערבי מכיל מרכיבים רבים העומדים בהגדרה של הלחץ, הגדרה המדברת על פער בין דרישות למשאבים. מחד גיסא, הציפייה הגוברת להישגים גבוהים דוגמת מעמד חברתי גבוה, אהדה ברשתות החברתיות ו"לייקים" רבים, הצטיינות בתחום ההורות וכדומה, ומאידך גיסא ירידה חדה בזמן הפנוי, במנוחה ובמשאבים של תמיכה חברתית.

המאפיין הנוסף המשפיע על העולם הרגשי קשור בתופעת המסכים והנגישות המיידית לרשת. הזמינות של המכשירים הניידים צמצמה את תשומת הלב לגירויים פנימיים (כגון הקשבה לתחושות הגופניות, לרגשות ולמחשבות) והעבירה את תשומת הלב למידע ולתמונות חיצוניים. הדבר הביא לצמצום ניכר של זמן הרהור, שעמום, חלימה בהקיץ והסתכלות פנימה, או במילים אחרות, צמצום ניכר באינטרוספקציה, בחיבור לרגע ובקשיבות (מיינדפולנס).

צמצום ההקשבה לעולם הפנימי כולל בהכרח גם צמצום רגשי, ולכך יש השפעה מכרעת על איכות החיים. הרגש, המוגדר לא פעם כחוש השישי, הוא בעצם המרכיב הקובע את החוויה הסובייקטיבית ואת מה שנשאר, ובמובן הזה הרגש הוא טעם החיים, והדלק שמניע אותנו לפעולה.

ומכאן ברור כי להזנחת הרגש תהיה השפעה על התפקוד, על מדדים של שחיקה ואף על הבריאות. העובדה שלחץ נפשי או כעס כרוני מעלים סיכון לחולי גופני ידועה ממזמן, אך עם זאת הנטייה החברתית הינה לפעול למען הבריאות בעיקר בהיבטים גופניים. בעוד שהמודעות לחשיבות האימון הגופני עלתה עם השנים, נראה שהשפה הרגשית עדיין לא נתפסת כמאוד חשובה. לעיתים אף להיפך – יש מי שרואה את ביטויי הרגש כגורם מחליש. תגובה רגשית או אדם רגשני נראים לא פעם כטובים פחות מהתנהגות רציונאלית וקרה (ומכאן גם המקור לביטויים בנוסח "אל תיקח ללב" או "לא צריך להתרגש מכל דבר").

בהתאם לתפיסה רווחת זו, גם הביטוי הניתן לרגשות במרחב הציבורי נוטה להיות מצומצם. בתקשורת הפומבית וברשתות החברתיות יש נטייה להשתמש רק בביטויים המייצגים דרמה וקיצון. התקשורת (שעסוקה בין היתר בקידום מכירות ורייטינג) נוטה לאמץ מילים כגון מדהים, מרגש, מהמם. ולסלקציה המילולית יש השפעה מרכזית על חיי הנפש של הפרט.

אם כל ארוחה של אדם בתוכנית בישול היא "מדהימה", וכל חבר להקה הוא "מהמם", אזי אין מקום למגע עם מגוון רגשות שמייצגים אורח חיים רגיל ושגרתי. כמו כן התופעה יוצרת שחיקה של משמעות המילים והטעיה ביחס למשמעות של חוויות מדהימות באמת. ומאחר שבבתים רבים השפה הנשמעת היא שפת המסכים, אין פלא שזו הופכת להיות שפתו של האדם הממוצע. ולשפה הזאת יש מחירים.

מדובר בשפה שאינה מאפשרת מגע עם מגוון רגשי שלם. כשרגשות מהסוג של חשש או אכזבה, ריקנות ומבוכה מודרים מהלקסיקון, נוצרים חורים בעולם הרגשי, וביכולת להתמודד עם רגשות לא נעימים. השיח הרגשי הציבורי מרחיק במידה רבה את האדם מחלקים רבים בחוויה האנושית, וגורם לכך שאנשים רבים מתקשים לזהות את רגשותיהם האמיתיים.

כך למשל כשאנשים נשאלים איך הם מרגישים (בדרך כלל מדובר בשאלה רטורית) הם עונים "בסדר", "ברוך השם", "הכול טוב". תשובות שלא באמת מייצגות את עולם הרגש ולא בהכרח את מצבם האמיתי. הצמצום במגע הרגשי מגביל את היכולת לטפל ברגשות קשים ויכול להביא להצטברות של מצוקות שהאדם הממוצע לא מיומן להתמודד עימן.

מכאן גם ניתן להבין את הפנייה המוגברת לשימוש בטיפול תרופתי להקלה על הסבל הרגשי וסילוק המצוקה. מדובר בטיפול שיכול להיתפס כהתערבות חיצונית ומהירה וככזו שלא דורשת מהאדם להשתנות או ל"בזבז" זמן רב.

עם זאת, באופן פרדוקסלי, לטיפול התרופתי יכולה להיות לא פעם דווקא השלכה שלילית על עולם הרגש. ההתערבות התרופתית אומנם מסלקת את הכאב אך גם עלולה להרחיק את האדם מעצמו ומרגשותיו. מובן שגם השימוש באלכוהול או עישון להקלה רגשית מוביל לתוצאה דומה.

חוסר המגע עם הרגשות יכול להביא לקשיים רבים שבשל ההתעלמות מהמקור הרגשי נתפשים כקשיים, אך ללא סיבה נראית לעין. קשיים בתפקוד (למשל בהתקפי חרדה), ביחסים האישיים (הקושי לאהוב או היכולת לניהול הכעס), באיכות החיים ועוד.

מומלץ לפיכך שכחברה נכיר בחשיבות העולם הפנימי ונחזור להקשיב ללב, כמו בימים שבהם קצב החיים היה מעט איטי יותר. ובדומה להכרה הגוברת בחשיבות האימון הגופני, נקדיש גם זמן ומשאבים לפיתוח המיומנויות המנטאליות. חשוב לדאוג לזמן ללא הסחות של מכשירים ומסכים, לשלב התייחסות מילולית למגוון רגשות (שיוּם הרגש). רצוי להקדיש זמן להתבוננות באחרים תוך התעניינות אמיתית במצבם הרגשי, וכדאי להחליף את השאלות המנומסות – "מה שלומך?" "איך אתה מרגיש?" – בשאלות "מה אתה מרגיש?" "ואילו רגשות?"

ובהתאם, לדאוג לטפל ברגשות העולים. שיחה, פעילות להפגת הרגשות הקשים, מנוחה, עיסוי גופני, עיסוק בתחביבים, פורקן רגשי באמצעות צחוק או בכי, הרפיה גופנית, מוזיקה וכדומה.

ניתן כמובן להיעזר באנשי מקצוע האמונים על התחום הרגשי. לא רק כטיפול. אלא גם כתחזוקה, העשרה ומניעה. וכך נזכה לאיכות חיים טובה ולחיים עשירים ומספקים.

על המחבר / המחברת

Avatar

דני עמית

פסיכולוג, מטפל בילדים נוער ומשפחה. פסיכולוג במילואים בבית הספר לטיסה. מרצה ומנחה סדנאות בתחום החוסן המנטאלי והתמודדות עם לחצים. בעל קליניקה פרטית.

3 תגובות

  1. זהבה תורן
    זהבה תורן אוקטובר 14 2017, 12:10
    אני לא פסיכולוגית

    אבל לדעתי זה קודם כל תלוי בציפיות ובשאיפות
    כאשר כל שבן אדם רוצה זה לשרוד בינתיים עד מחר ובשביל זה לאכול 3 פרוסות לחם, לא יהיו לו הרבה מתחים ולחצים לצרות שיתכן שמחר לא ישרוד. אבל ככל שאדם יותר משכיל ויש לו יותר ציפיות ורצונות, יהיו לו יותר מתחים. כי הוא לא יודע אם יעמוד בכל הרצונות שלו, למרות שהאיש שתארתי קודם היה בקלות מוותר על רוב הרצונות של השני, כדי שרק יתנו לו שמיכה חמה. בקיצור, הבסיס למתחים זה כאשר יש לנו יותר.

    השב לתגובה
  2. 1
    1 אוקטובר 16 2017, 04:13
    הבעיה שזה כרוך בהוצאה

    שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו

    השב לתגובה
  3. הורה
    הורה אוקטובר 17 2017, 13:46
    לא נראה לי שבמערכת החינוך שלנו

    משקיעים בבניית רגש והתוצאות ברורות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ברפואה

יתר המאמרים במדור