JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הבראתי מסרטן – האומנם?

למרות התקדמות המחקר, עדיין לא הבסנו את הסרטן

הבראתי מסרטן – האומנם? סרטן ריאות צילום: James Heilman creative commons
מרץ 02
19:30 2018

באמצעי המדיה למיניהם מתפרסמות חדשות לבקרים ידיעות וכתבות המביאות וידויים אישיים דרמטיים של דמויות מוכרות, ושאינן מוכרות כל כך, שהבריאו ממחלת הסרטן שהכתה בהם לפתע. אנו קוראים גם על טיפולים חדשים ומהפכניים המשנים את מפת הטיפול בשְֹאֵתות ממאירות. אולם, לצערנו, רובנו מכירים בעיקר בני משפחה וחברים שנפטרו מהמחלה הארורה הזו. אז איפה בדיוק האמת?

מחלת הסרטן אינה מחלה אחת, אלא אוסף של מחלות שהמשותף להן הוא חלוקה בלתי מבוקרת של תאים שעברו התמרה ממאירה. התאים הללו יכולים להתפזר דרך מערכת הלימפה ומחזור הדם, ולהשתרש ולהתרבות באיברי הגוף השונים. באופן גס החלוקה היא לשני סוגי סרטן: האחד מקורו בתאי הדם ונקרא לכן לימפופרוליפרטיבי וכולל בין היתר את הלויקומות והלימפומות, ומטבעו הוא מלכתחילה מפוזר במקומות שונים בגוף. הסוג השני מתחיל בתוך רקמה או איבר בודד בגוף ונקרא סרטן סולידי. המחלות הממאירות השונות נקראות לכן על פי האיבר שבו התחילו: סרטן ריאה, סרטן שד, סרטן מוח וכיו"ב. סוגי סרטן רבים מתחילים ברקמות המצפות את חללי הגוף והתאים שלהם מדמים במקרים רבים בלוטות, ומכאן שמם – סרטן בלוטי.

בעוד שבתחילת היכרות הרפואה עם מחלת הסרטן הייתה הבנה שמחלה סרטנית באיבר אחד אינה דומה לזו שבאיבר שני, הרי עם התקדמות המחקר הושגו הבנות נוספות. המיקרוסקופ לימד אותנו שיש הבדל גדול במראה התאים מבחינת דמיונם לרקמה נורמלית ובמידת הבשלות או הנסיגה שלהם לכיוון תאים פרימיטיביים. מכאן נולד המושג של דרגת הממאירות שהיא הגדרה מיקרוסקופית שלא תמיד חופפת את התנהגות הסרטן בשטח.

כדי להגדיר טוב יותר את מצב המחלה פותחה שיטה המנסה, לרוב בהצלחה, לקבוע את הקשר בין שלב המחלה לתוחלת החיים של החולה. שיטה זו נקראת TNM – T מתאר את הגוש עצמו מבחינת גודלו, מיקומו ומידת התפשטותו המקומית,N  סוקר את מצב בלוטות הלימפה האזוריות ו-M מדווח האם יש או אין גרורות מרוחקות.

באיטיות, אך בהתמדה, עבר המחקר מרמת התא לרמות תת-תאיות. כך נלמד שיש שינויים מסוימים במעטפת התא הסרטני שתורמים ליכולת שלו להיות אלים יותר. חוקרים הראו שיש תאים סרטניים המפרישים הורמונים וחלבונים אחרים המסייעים לסרטן בהתפתחותו, הידוע מביניהם הוא VEGF (Vascular Endothelial Growth Factor) האחראי ליצירת כלי דם חדשים המזינים את הרקמה הסרטנית.

חקר הסרטן עבר כברת דרך נוספת והתמקד בגרעין התא ובהבנת התהליכים הקורים במטען הגנטי. כך אותרו מאות רבות של מוטציות ב-DNA הסרטני שאחראיות על תהליכים רבים המתרחשים בעת התפשטותה של מחלה ממארת. מחקר זה שהיה בתחילתו אקדמי בלבד, הפך עד מהרה למוקד הפעילות של חברות התרופות וחברות הזנק שכבר פיתחו, וממשיכות לפתח, עשרות תרופות שמכוונות באופן ספציפי למוטציה גנטית מסוימת. מחקרים ברמת התא הראו שלעתים סרטנים שונים לגמרי במקורם ובמראה תאיהם, מכילים מוטציות זהות ולכן באופן מפתיע לכאורה תרופה ביולוגית שפותחה עבור סרטן אחד עשויה להיות יעילה כנגד סרטן אחר.

בכל איבר יכול להתפתח מגוון שאתות השונות במראה המיקרוסקופי שלהן ובהתנהגותן הביולוגית. ישנם איברים הנוטים לפתח גידולים שהם מתונים יחסית באלימותם. כך לדוגמה, בלוטת המגן שמעל 75% מהשאתות שבה נקראות Papillary וסיכויי היוותרות בחיים ל-5 שנים (5YSR) עולה על 95%. בערך 1/16 ממקרי ממאירות בלוטת המגן נקרא מדולרי ובו ה-5YSR הוא 85% ומיעוט קטן של המקרים הוא אנאפלסטי, ושם ההיוותרות בחיים יורדת לכדי 7%. סרטן הלבלב נמצא בצד השני של הסקאלה – רק 20% מהחולים מאובחנים בשלב שבו ניתן לנתחם והיתר בשלב של התפשטות מקומית גדולה או פיזור גרורתי. באלה האחרונים תוחלת החיים החציונית היא כ-8 חודשים למרות טיפול מקסימלי. בחולים מנותחים שבהם לכאורה סולקו כל מוקדי המחלה, רק 20% ישרדו מעבר לקו 5 השנים.

מחלות סרטניות אחרות נמצאות אי שם בעקומה הסטטיסטית שבין שתי הדוגמאות שהבאתי. כך, למשל, סרטן הריאה נמצאה בצד "הרע" של העקומה, רק מיעוט המקרים נמצא בשלבים מוקדמים (I,II  וחלק משלב III) שבהם ניתוח הוא בגדר אופציה. האם כל אלה שננתח יבריאו ממחלתם? לצערנו, לא כך הדבר. הרוב בשלב I אומנם יבריאו, אך רק כמחצית בשלב II ופחות מרבע בשלב III. לאלה שנמצאים בשלבים קצת יותר מתקדמים או שנתגלו אצלם גרורות כבר בעת האבחון, צריך להוסיף טיפול נוסף בדמות קרינה, או כימותרפיה, או אימונותרפיה, או תרופות ביולוגיות למי שנמצאה אצלו מוטציה. לצערנו, בצומת הדרכים העכשווי של הרפואה, למרות תועלתם הרבה, אף אחד מאמצעי הטיפול האלה אינו יכול להכחיד את הסרטן לחלוטין, אלא במיעוט קטן ביותר של החולים.

סרטן השד שכה הרבה אנחנו שומעים עליו הוא "חיה" אחרת. שוב מדובר בסדרת שְֹאֵתות השונות אלה מאלה במראן ובהתנהגותן הביולוגית. ככלל סרטן השד מתון יותר ממרבית הסרטנים האחרים בגוף ומרבית המקרים מתגלים בשלב מוקדם (I או II) בהם ה-5YSR הוא 99% ו-90% בהתאמה. בחולות (ובל נשכח שבערך 1% ממקרי סרטן השד קורים בגברים) בשלבים מתקדמים יותר הפרוגנוזה גרועה בהרבה. סרטנים בשלב מוקדם ניתנים להרחקה כירורגית ובהתאם לפרמטרים ידועים יזדקקו אולי לתוספת של קרינה, או כימותרפיה, או טיפול הורמונלי.

הרחקת הסרטן וביצוע בדיקות הדמיה שלא מראות על שארית של תאים סרטנים בגוף אינה, לצערי, ערובה שהסרטן לא ישוב להכות. בניגוד לשאתות ממאירות אלימות שבהן מרב מקרי ההישנות מופיעים תוך שנה עד שנתיים, הרי במחלות סרטניות שהתנהגותן הביולוגית מתונה יותר, מקרים של הישנות יכולים לקרות גם מעבר לטווח של 5 שנים, ולעתים 10 שנים ואף 20. בדוגמה של סרטן שד, הישנות אינה בהכרח סוף הדרך. יש לנו מגוון טיפולים, כולל התרופות החדישות ביותר שמסוגלות להאריך את החיים גם אצל חולות עם מחלה גרורתית ולהעניק שנות חיים רבות ואיכותיות.

איני בא כאן לזרוע ייאוש, אך יש לדייק בהגדרת הדברים ולא לצאת בהכרזות בומבסטיות ומטעות שאין להן אחיזה במציאות. "הבראתי מהסרטן שלי" זו בהחלט גישה אופטימית ומועילה וגם מסייעת להגברת המודעת לצורך בגילוי מוקדם, אולם יש להבין שאפילו סילוק מלא של סרטן שנתגלה בשלב מוקדם אינו מבטיח ריפוי.

על המחבר / המחברת

אלון ילין

אלון ילין

עורך מדור: רפואה. פרופ', לשעבר מנהל המחלקה לניתוחי בית החזה ב-שיבא, פרופ' אורח באוניברסיטאות קורנל והרווארד ופרופ' חבר באוניברסיטת ת"א. פרסם כ-130 מאמרים בעולם. כיום בין היתר בבי"ח ברזילי שם פתח שירות חדש לניתוחי בית החזה, מקדיש ממרצו בסיוע לאוכלוסייה בפריפריה.

10 תגובות

  1. ח.
    ח. מרץ 03 2018, 20:42
    חשוב לדעת

    להכניס את הראש בחול ולחיות באשליות זה הכי גרוע ויכול אולי אפילו להזיק

    השב לתגובה
  2. עדה נחמקין
    עדה נחמקין מרץ 04 2018, 11:16
    השאלה פשוטה

    אם אדם שעבר ניתוח יכול בהתנהגותו להקטין סיכוי שהמחלה תחזור רצוי שהחולה ידע מהסיכון הזה. אחרת לא רצוי.

    השב לתגובה
  3. אלון ילין
    אלון ילין Author מרץ 04 2018, 12:50
    סיכוי וסיכון

    קרוב לוודאי שמוטיבציה חיובית ואופטימיות יכולים לסייע במאבק בסרטן. גם אם לא, הרי גילוי מוקדם של הישנות בהחלט עשוי להביא לטיפול מוקדם ולשיפור בתוחלת ובאיכות החיים. לכן מעקב הוא חיוני.

    השב לתגובה
  4. P
    P מרץ 05 2018, 12:43
    האם אחרי 20 שנה אפשר להניח שהמצב בסדר

    כלומר אם לא חזר עשרים שנים?

    השב לתגובה
    • אלון ילין
      אלון ילין Author מרץ 05 2018, 15:32

      באופן פרדוקסלי, ככל שהסרטן אלים יותר הרי אי חזרתו לאחר מספר קטן של שנים מגדיל את הסיכוי שאמנם נרפאנו. כך סרטן ריאה למשל שאין עדות להישנותו תוך 5 שנים מבטיח מעשית שלא ישוב יותר. סרטן מתון כסרטן שד יכול לשוב גם לאחר 10 ויותר שנים. במקרים נדירים הישנות יכולה לקרות גם אחרי 20 שנים.

      השב לתגובה
  5. יצחק נהרי
    יצחק נהרי מרץ 06 2018, 13:44
    מאמר חשוב

    רוב האזרחים לא יודעים כלום מה צריך לעשות בנושאי בריאות שהם כל כך קריטיים

    השב לתגובה
    • אילנה רוזן
      אילנה רוזן מרץ 07 2018, 12:31
      מסכימה עם יצחק נהרי

      זאת היא בעיה גדולה. אין לאזרחים מודעות לדעת יותר בנושאי בריאות.

      השב לתגובה
  6. אלונה ע.
    אלונה ע. מרץ 08 2018, 20:44
    כמה חשוב לדעת

    למי שלצערו קשור לנושא
    ואף אחד לא יודע אף פעם מה יקרה מחר

    השב לתגובה
  7. אברהם רותם
    אברהם רותם אפריל 13 2018, 10:46
    מאמר חשוב ופוקח עיניים

    מטופלים צריכים לעת את האמת והמציאות ולא רק משיקולי הרפואה החשובים. אנשים צריכים לדעת מבחינת תכנים של חייהם ומבחינה כלכלית מה צםוי להם ולהיערך בהקדם. ובשביל זה צריך תמונה מה שיותר אמיתית של המצב הבריאותי ותוחלת החיים.

    השב לתגובה
  8. ח.
    ח. אפריל 30 2018, 14:46
    לא תמיד נעים

    אבל חשוב לדעת

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ברפואה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!