JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ויטמינים (2)

ויטמין C

ויטמינים (2) צילום Evan-Amos ts.wikipedia.org
ספטמבר 01
09:30 2018

במאמר הקודם בסדרה הסברתי בקצרה מה הם ויטמינים – חומרים שהגוף זקוק להם בכמויות קטנות, אך הוא אינו מסוגל לייצר בעצמו ועל כן יש צורך לקבלם מן המזון. אני משערת שרבים מכם קראו בילדות ספרי מסעות וספרים על מגלי יבשות. אם כן, ודאי נחשפתם למחלה נוראה שהפילה חללים רבים בקרב המלחים באותם מסעות ארוכים – צפדינה או scurvy באנגלית. לפחות 50% מן המלחים מתו מצפדינה בכל מסע. לפי הערכתו של ההיסטוריון הימי סטפן בָּאוּאֶן, צפדינה הייתה האחראית ליותר מקרי תמותה מאשר סך כל מקרי המוות שנגרמו בשל סערות, טביעת אוניות, קרבות ימיים וכל המחלות האחרות גם יחד. בשל המחלה נוצר במאה ה-18 מחסור גדול בימאים בצי הבריטי, עד אשר כנופיות חטפו ימאים בחופשה כדי לאייש ספינות.

אולם המחלה תוארה עוד שנים רבות לפני המסעות הארוכים של מגלי היבשות. כבר בפפירוס אֶבֶּרְס, הפפירוס המצרי לנושאי רפואה המתוארך לשנת 1550 לפנה"ס, מתוארת מחלה דומה מאוד לצפדינה, וכן גם דרך הטיפול במחלה – אכילת בצל, שהיום אנו יודעים שהוא מכיל כמויות קטנות של ויטמין C. בשנת 400 לפנה"ס תיאר היפוקרטס, הנחשב לאבי הרפואה המערבית, את הצפדינה. בערך בשנת 70 לספירה תיאר פלינוס הזקן בספרו מחלה שבה לקו החיילים הרומאים בגרמניה. התרופה המוצעת הייתה עשב הצפצפה (scurvy grass). עשב זה ממשפחת המצליבים, צומח בעיקר לאורך החופים, אך סלילת הדרכים על ידי הרומאים גרמה להתפשטותו לתוך היבשה. היום אנחנו יודעים שעליו עשירים מאוד בוויטמין C.

המחלה הפכה לבעיה חמורה רק במאה ה-16 כאשר המסעות בים נעשו ארוכים יותר והאוניות לא שטו לאורך החופים. שני שלישים מצוותו של וסקו דה גמה נפטרו בגלל המחלה, כאשר עשה את דרכו להודו ב-1499. מגלן איבד ב-1520 יותר מ-80% מאנשי צוותו בעת שחצה את האוקיינוס השקט. סר ריצ'רד הוקינס קרא למחלה "הדבר של הים". האדמירל ג'ורג' אנסון הפליג מאנגליה ב-1740 לים הקריבי כדי להשתלט על הצי הספרדי, יצא מנמל המוצא עם 2,000 מלחים וחזר עם 700 בלבד. המלחים מתו בגלל הצפדינה.

הצפדינה הייתה מחלה איומה שגרמה לפירוק וריקבון של כל רקמות הגוף. בעקבות כך ריחו של החולה היה איום ונורא. הלוקים במחלה הפכו לרגישים ביותר לריחות, רעשים וטעמים. חולה בשלב הסופי של המחלה יכול היה למות משמיעת יריית תותח ולהשתגע מריח פריחה.

כפי שהוזכר לעיל כבר בימים קדומים הציעו תרופות יעילות למחלה, אך המידע אבד. גם בתקופות מאוחרות יותר הוצעו תרופות, אך הן לא הפכו לפתרון כללי. להלן כמה דוגמאות:

האונייה של מגלה הארצות הצרפתי ז'ק קרטיה נשארה תקועה במימיו הקפואים של נהר סנט לורנס בקנדה בשנת 1535. ברשות אנשי הצוות היו כמויות מזון מוגבלות. המלחים נפלו למשכב בזה אחר זה בגלל הצפדינה, ורובם היו מתים אלמלא שתו את התרופה שהציעו להם האינדיאנים המקומיים – משקה שהוכן על ידי השריה של קליפת עץ מקומי;

במאות ה-17 וה-18 כבר ידעו כי מלחים שהורדו ליבשה עקב מחלתם, החלימו לאחר אכילת עשב צפצפה, סלרי פראי או כרוב;

תרבויות אסיאתיות קדומות התסיסו כרוב וניזונו ממנו בעונות שבהן לא היו פירות או ירקות טריים. קיימות עדויות שכך עשו בוני החומה הסינית. כנראה המתכונים הראשונים של כרוב כבוש הובאו למזרח אירופה על יד צבאו של ג'ינג'יס חאן.

מתוך האמור לעיל, ניתן להסיק כי המחלה קשורה למזון. המחלה הוגדרה לראשונה כתוצאה של חסר תזונתי רק ב-1734 על ידי רופא הולנדי בשם בכסטרום, שטען כי ניתן למנוע אותה על ידי אכילת ירקות טריים.

ב-1622 מגלה הארצות ריצ'רד הוקינס כתב "לימונים ותפוזים נמצאו כמועילים מאוד… אני מקווה שמלומד כלשהו יכתוב על כך", אך רק באמצע המאה ה-18 ערך ג'יימס לינד את העבודה המדעית הראשונה כדי לבדוק מה יכול למנוע צפדינה. 12 מלחים השתתפו בניסוי שערך. הם חולקו לזוגות. כל זוג קיבל כתוספת לתזונה הרגילה חומר שנחשב כתרופה אפשרית:

  1. כליטר של סיידר תפוחים ביום;
  2. עשרים וחמש טיפות של תערובת חומצה גפריתנית עם אלכוהול ביום;
  3. כחצי ליטר של מי ים ביום;
  4. ממרח מורכב משום, זרעי חרדל, חזרת ועלי צמחים שמקורם בפרו בכמות של אצבעון שלוש פעמים ביום;
  5. שתי כפות חומץ שלוש פעמים ביום;
  6. שני תפוזים ולימון אחד ביום.

אני משוכנעת שאף אחד מכם לא היה רוצה לנסות לבלוע חומצה גפריתנית בתור תרופה ואף לא לשתות חצי ליטר של מי ים, אך המצב היה כה נואש שהמלחים הסכימו לנסות כל דבר שעשוי היה לרפא אותם.

את תוצאות הניסוי בוודאי תוכלו לנחש. בסוף הניסוי, המלחים שקיבלו תפוזים ולימון יכלו לטפל בחבריהם החולים.

ד"ר לינד פרסם את ממצאיו בשנת 1753 בספר, אך רק שנים רבות לאחר מכן אימצה האדמירלות הבריטית את המלצותיו והורתה על חלוקת מיץ לימון למלחים.

מוזרה מאוד העובדה שבכל כמה שנים נמצא פתרון נכון לבעיה, אך הוא נשכח והגלגל הומצא מחדש. כך למשל קפטן קוק יצא בשנת 1768 – 15 שנים לאחר צאת ספרו של ד"ר לינד – מאנגליה לדרום האוקיינוס השקט כשהוא מצויד בכ-4 טון של כרוב כבוש לצורך מניעת הצפדינה. בין מוצרי המזון שנטל עימו לצורך מניעת צפדינה, לא היו פירות הדר. אפילו ספן אנגלי חשוב כקפטן קוק, לא קיבל את המידע שכבר פורסם 15 שנים קודם לכן.

מלחים רבים נפלו חלל לצפדינה, אף שכבר היה לא מעט ידע על מניעתה. ברור שאילו ידעו לחפש את המידע שכבר היה קיים לגבי תרופות למחלה או אם היה המידע זמין, מצבם של יורדי הים היה טוב בהרבה. לנו, בני הדור שכל המידע מגיע אליו במהירות בלחיצה על המקלדת, קשה כמובן להבין את התהליכים בעולם שלא היה "כפר קטן".

במאמר הבא בסדרה אספר על הכרוב הכבוש, "מזון-העל", היכול גם הוא למנוע צפדינה. כמו כן אדון בעניין חשוב נוסף – כיצד יש להתייחס למידע המצוי ברחבי המרשתת.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

ורד יפה

ד"ר במדעי החיים. שמשה 13 שנים כמנהלת המעבדה המרכזית לביוכימיה במרכז הרפואי תל אביב-איכילוב.

12 תגובות

  1. חגית להב
    חגית להב ספטמבר 01 2018, 11:44
    אבל במיץ תפוזים יש הרבה סוכר וקלוריות

    לי למשל זה לא טוב
    אפשר לקחת תוסף, כדור ויטמים סי וזהו? או שיש גם מינוסים?

    השב לתגובה
    • יפה ורד
      יפה ורד ספטמבר 01 2018, 20:46
      ויטמין C בירקות

      אין שום סיבה לשתות מיץ תפוזים. כפי שתראי במאמרים הבאים התזונה שלנו בארץ משופעת בויטמין C כולל בירקות שכמות הסוכר בהם קטנה. לאדם האוכל ירקות טריים, לא מבושלים אין סיבה לחשוש למחסור בויטמין C ואין סיבה להעשיר את יצרני התוספים

      השב לתגובה
      • דני ארד
        דני ארד ספטמבר 27 2018, 19:51
        וחץ מהמחיר יש עוד משהו שלא כדאי

        בצריכת תוספים כאלה?

        השב לתגובה
        • יפה ורד
          יפה ורד ספטמבר 28 2018, 10:21
          מחיר

          עלולים לצרוך כמות גדולה מדי. כאשר מדובר בתוספים מסיסים במים בדרך כלל אין חשש לעודף כי הם מופרשים בשתן. ויטמינים שאינם מסיסים, יש להזהר שלא לצרוך מהם בעודף גדול מדי.
          ככלל עדיף לקבל את הויטמינים מן המזון. במזון יש מרכיבים רבים שכנראה עוזרים לספיגה ולפעולה של הויטמינים בגוף ועדיין מהותם ותפקידם אינם ברורים

          השב לתגובה
  2. אלברטו
    אלברטו ספטמבר 02 2018, 14:17
    נדמה לי שהבעיה של צפדת

    למעשה נפתרה

    השב לתגובה
    • יפה ורד
      יפה ורד ספטמבר 02 2018, 15:58
      צפדינה אינה צפדת

      בוודאי התכוונת לצפדינה שעליה דברתי ולא לצפדת. צפדת היא השם העברי לטטנוס.
      בעית הצפדינה פתורה היום היות ויודעים (על זה עוד אפרט) מה החסר הגורם לה וכל מי שאוכל ירקות ופרות טריים לא יסבול מחסר זה.

      השב לתגובה
  3. יצחק דגני
    יצחק דגני ספטמבר 02 2018, 14:18
    ליפה ורד היקרה

    תודה על מאמר חשוב ומאיר עיניים.

    השב לתגובה
  4. יונינה א.
    יונינה א. ספטמבר 05 2018, 17:50
    אבל כדאי גם במאמר הבא לדבר על המקורות

    שמהם בדיוק הכי טוב לקחת את הויטמין הזה

    השב לתגובה
  5. יפה ורד
    יפה ורד ספטמבר 06 2018, 10:51
    מקורות במזון לויטמין C

    התפרצת לדלת פתוחה. בוודאי שאוסיף טבלה שתכיל את מקורות המזון המכילים אותו וגם את הכמות שיש לצרוך מדי יום

    השב לתגובה
  6. פנינה גביר
    פנינה גביר אוקטובר 04 2018, 09:48
    איזה ירקות במיוחד מכילים את ויטמין סי

    ?

    השב לתגובה
    • יפה ורד
      יפה ורד אוקטובר 04 2018, 15:02
      מקורות במזון

      כפי שכבר הגבתי לשואלת קודמת, במאמר הבא תופיע טבלה על תכולת ויטמין C בפרות וירקות שונים. כדי להשביע את סקרנותך וכדי שלא תצטרכי לחכות יותר מדי זמן אומר כי הירק המכיל הכי הרבה ויטמין C הוא פלפל אדום (רגיל, לא חריף) והפרות בעלי התכולה הגבוהה ביותר הם גויאבה וקיוי.

      השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ברפואה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!