JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

יותר מדי רפואה ופחות מדי אמון

האם הקורונה תשנה את האי-אמון?

יותר מדי רפואה ופחות מדי אמון ד"ר עידית מאיה
אפריל 26
09:30 2020

אנו חיים בתקופה מעניינת ומיוחדת שבה הרופאים אינם ספקי המידע היחידים בנוגע לגופנו, בריאותנו ותחלואינו. לפני מספר עשורים לא רב היינו באים לרופא כדי לשאול אותו מה הסיבה ומה הטיפול בכאב, במחלה או בתסמין גופני כלשהו. היינו מקבלים את המענה ללא עוררין ומבצעים את ההנחיות וההמלצות ללא בדיקה נוספת. המרשם היה נכתב בכתב לא קריא ועובר ישירות מהרופא לרוקח, ונלקח על פי ההנחיות במדויק. המפגש בין המטופל לרופא היה בלעדי, כיוון שהיה מבוסס על פתיחות וגילוי, בצורה שלא דומה לקשר עם אף בעל מקצוע. לא היו מחסומים בין שני הצדדים, ולשניהם היה מניע אחד ברור של ריפוי ובריאות המטופל. לכל אחד היה רופא או רופאה יחידים שאליהם פנה בכל שאלה, והם היו הכתובת והמענה, ללא קשר למערכת הגופנית המעורבת או לתלונה המסוימת. במרבית אזורי העולם, כמו גם בישראל, משפחות שלמות בכל הגילים היו מטופלות על ידי גורם אחד, רופא או רופאת "הכפר". הם ליוו את בני המשפחה מלידתם דרך אירועי החיים השונים, כולל גדילה, היריון, התבגרות, חולי וזקנה.

הרבה השתנה מאז. את ניתוח הסיבות לתהליך זה אשאיר להיסטוריונים, סוציולוגים או פילוסופים. כיום שני הצדדים אינם חפים משיקולים נוספים פרט למטרה הראשונית המשותפת – להביא לריפוי מחלות ולקידום בריאות. מצד המטפל נוספו גורמים כגון שיקולים כלכליים ומנהלתיים למכלול השיקולים הקליניים והאתיים הוותיקים. מצד המטופל נוספו מקורות מידע כגון ספרים, אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות. כמו כן, בחשיפה פעילה או סבילה המטופלים נתקלים במידע רב באמצעי התקשורת ובמערכת המשפט. בד בבד, אם בעבר כל אדם היה ניצב לבדו עם תסמיניו ומחלתו, הרי שהיום כולנו חלק מ"קהילה" שיש בה עוד אנשים עם תחלואים דומים לשלנו. אנו נוטים לשתף יותר ולהתייעץ עם חברים ומשפחה וכן לקרוא מידע רב לפני שאנחנו מגיעים לראשונה לרופאינו. אירוע ההדבקה הנוכחי הדגים והקצין את השיתוף הזה על יתרונותיו וחסרונותיו.

כמו כן, אנו שומעים ונחשפים להרבה מקרים של "כישלונות" או מקרים שבהם הרופאים הצליחו פחות בטיפולם, ולכן הפכנו חשדניים יותר. חלק מהתהליך מוזן כמובן בתביעות רשלנות רפואית שמתפרסמות ברבים, וגורמות לנו לחשוד בטוהר הכוונות של המטפלים בנו ולפקפק באילוצים המכתיבים את בחירת הטיפול שלנו. אנחנו כמטופלים משוכנעים שעלינו להיות על המשמר מפני כלל בעלי המקצוע בצוות הרפואי המטפל בנו, לבדוק כל שיקול דעת ולוודא שלא נמנע מאיתנו דבר. תופעה רווחת היא פנייה לדעה שנייה ואף שלישית לפני שנבצע הליך אבחנתי או טיפולי כלשהו.

השאלה היא אם מדובר בהכרח בתהליך שלילי, או שאלו הם פני הדברים בעידן המודרני ועלינו לקבלם כחלק מהשינוי העובר עלינו במאה ה-21. האם הוצאת הבעלות על המידע מידי הרופאים והרופאות שלנו היא חיובית, ויש בה כדי להגן עלינו כמטופלים מיהירות, רשלנות או חוסר שימת לב מצד רופאינו? חשוב שלא נבלבל בין שני מושגים – מידע וידע. מידע, או אינפרומציה בלעז, הוא ארגון של נתונים רבים באופן המעניק להם משמעות כלשהי. ידע (או knowledge) הוא ארגון המידע באופן המאפשר לקשור בין פריטי המידע השונים, לענות על שאלות ולנבא התנהגות עתידית. המידע קיים בכמויות גדולות וזמין לכולנו, במקרים רבים בצורה לא מסודרת או ממוינת. הידע כיצד לנתח, לסנן אותו ולעשות בו שימוש במקרים רבים, עדיין קיים בעיקר בידי הרופאים והרופאות.

אני שואלת את עצמי, האם השינוי שעליו אני כותבת ביחסים בין מטופלים לרופאיהם נובע מחוסר אמון בין הצדדים, והאם עלינו כחברה מוטלת האחריות לשחזר את המצב הקודם שבו האמנו לחלוטין ברופאינו? אמיל שארטייה, פילוסוף צרפתי שחי במאה ה-20, אמר: "מה שקשה הוא לעולם לא להיות מרומים בעוד שאנו נותנים אמון בזולת." האם נצליח, למרות המגבלות של מערכת הבריאות המודרנית, שמאפשרת מידע זמין ורב וכן פנייה לרופאים רבים במקביל, לשחזר את המרכיב החיוני הזה של האמון? האם נוכל כרופאים להשפיע על מטופלינו להאמין בנו ובמניעינו? ומה נדרש מכל הצדדים כדי להבין שאנחנו בעצם באותו הצד של המתרס? האם מגפת הקורונה תהיה אחד המניעים לחידוש יחסי האמון וההערכה כלפי צוותי הרפואה?

מנקודת המבט שלי כרופאה בימים אלו ומהיכרותי עם הרופאים שאני פוגשת, כמטופלת וכרופאה, כולנו נרוויח מחידוש אמון זה. במרבית המקרים גם טעויות רפואיות או "כישלונות" קורים כחלק מהליך ריפוי, והם תוצאה בלתי נמנעת של ניסיון להילחם במצב רפואי בלתי נמנע, או בחלק מהמקרים תוצאה של טיפול מזיק. ללא אמון החברה ברופאיה, יכולת הטיפול והריפוי שלנו מוגבלת מאוד, ואף טכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, לא תצליח לעזור לנו בכך.

על המחבר / המחברת

Avatar

עידית מאיה

ד"ר.רופאה גנטיקאית בכירה, מנהלת שירות נפרוגנטיקה ומנהלת בית ספר לגנטיקה לרופאים במכון רקנאטי לגנטיקה בבילינסון.

11 תגובות

  1. יפה ארצי
    יפה ארצי אפריל 26 2020, 11:48
    כל המאמרים שלך כל כך אנושיים

    לא רגילה לסגנון כזה בתחום הרפואה.

    השב לתגובה
  2. רותם רשף
    רותם רשף אפריל 26 2020, 21:14
    עידן המידע הנגיש וההתמחויות

    זה פתח מעניין מאוד למחשבה והתבוננות. יש בעידן הזה נהירה של אנשים לקבל טיפול הוליסטי אלטרנטיבי. בהחלט האמון באנשי הרפואה התערער. יש למטופל צורך שיראו אותו ויתחסו אליו כשלם וברפואה המודרנית כל רופא מתמחה באיבר או מערכת אחת שזה גם אלמנט שמקשה לתת אמון. כי אני כבנאדם, גם אם גדל לי גוש סרטני בעור מורכבת, מרגישה מכילה כל כך הרבה אלמנטים אחרים וההתיחסות רק לביעור הגידול היא טכנית מדי ולא נותנת מענה רפואי וטיפולי שלם.

    השב לתגובה
  3. ליאון
    ליאון אפריל 27 2020, 22:26
    משהו אחד לא מספיק מוסבר

    איך הקורונה תשנה זאת.

    השב לתגובה
    • ד
      ד"ר עידית מאיה אפריל 28 2020, 16:36
      רפואה ורופאיה -ראויים לאמון החברה

      אני חושבת שכמו שכלל הרופאים ברפואה הקונבנציונאלית אינם מיקשה אחת, כך גם אלו מהקבוצה של הרפואה ההוליסטית האלטרנטיבית או המשלימה. יש הרבה שרלטנות, נצלנות ורמייה אמיתיים בתחום לא מבוקר זה, שבו הרבה אנשים שעברו סדנאות או הכשרות קצרות ולא מעמיקות מגדירים עצמם "מטפלים" ופותחים קליניקה וגובים כספים, ובחלק מהמקרים גורמים נזק.עליהם אין בקרה, ולרוב גם אין רגולציה ואין צעקה ציבורית על כל טעות.
      אני עדיין חושבת שרופא שעבר מסלול הכשרה של קרוב ל-20 שנים של לימוד ותירגול, במערכת תובענית ומבוססת עובדות- ראוי ליותר אמון בסיסי, ויותר פירגון ושותפות מהשאר.
      אבל כמובן נקודת הסתכלותי אינה אובייקטיבית, והיא רק הצעה – כל אחד מאיתנו כאדם, וכולנו כחברה צריכים להחליט במי לתת אמון, וכיצד לעשות זאת במידתיות הנכונה עבורו.

      השב לתגובה
    • ד
      ד"ר עידית מאיה אפריל 28 2020, 16:41
      שיגרה חדשה אחרי הקורונה

      המשבר הנוכחי, בעיני הראה לכולנו, כמה חשובה מערכת בריאות חזקה ורופאים מסורים ומדענים, כמו גם אנושיים ורגישים, בכדי להתגבר על אירועים כאלו. לא צפויים, מפתיעים, שונים.
      לתחושתי עלתה ההערכה כלפי הצוות הרפואי בחברה שלנו, והודגשה השליחות וההקרבה הנדרשת מטעם אנשי הצוותים הרפואיים בכלל והרופאים בפרט.
      אני חושבת שעם חזרתינו לשיגרה, וחזרת הרפואה למפגשים רפואיים סדירים ופרונטליים, נגלה כולנו, שתחושת השותפות חזרה בין החברה לרופאיה. אולי אני אופטומית מידי, אבל כך אני חושבת שיהיה, ומקווה שלא אתבדה.

      השב לתגובה
  4. אלונה
    אלונה אפריל 28 2020, 11:51
    רוב הרופאים בהם אני פוגשת

    גם רופאת משפחה וגם רופא מקצועי, ככל אחד יש פחות מעשר דקות לדבר אתי ובחוץ תור לחוץ עם אנשים עצבניים. אין להם זמן לטפל בי וללמוד את הבעיה. אז איזה אמון אפשר לתת לרופא דרק ממהר למטופל הבא.

    השב לתגובה
  5. לאה שרביט
    לאה שרביט אפריל 29 2020, 22:58
    זה תלוי גם החינוך שמקבל הרופא

    אם לא מקנים לרופאים יכולות ביחסי אנוש ורק מלמדים אותם בעל פה מיליוני פרטים של מחלות תרופות ואברים, איך הם ידעו להתייחס באנושיות ולהשיג את אמון החולה?

    השב לתגובה
    • ד
      ד"ר עידית מאיה אפריל 30 2020, 05:11
      התחלת השינוי בידיים שלנו

      חלק גדול מההכשרה במקצוע הרפואה היא רכישת מיומנויות תקשורת ,לימוד הכלים ליצירת אמון מול המטופלים, והתייחסות לאדם שמאחורי הידע והמידע. זה נכון לכל הפקולטאות לרפואה בארץ ובעולם. ישנה חשיבות רבה בחינוך והקניית המיומנויות הללו, שהן כמובן מורכבות ללימוד, וגם לכימות והערכה.
      לצערינו, במהלך הקריירה הרפואית, ובמהלך שנים של אינטראקציה עם מטופלים -מתחיל תהליך, שנילמד בשנים האחרונות ומוכר יותר ויותר, שנקרא שחיקה. הוא אחד הגורמים בהפחתה של האמפתיה, יכולת ההקשבה, ולמעשה בחווי המטופל מנותח כ"חוסר אנושיות" או אטימות של הרופאה והצוות לסבלו של המתרפא שמולם. בצורה אירונית – בעקבות המבנה של מערכת הרפואה, העומס הגדול, וסיבות רבות נוספות, המטופלים ( או עומס המטופלים) הם אלו שגורמים להאצת התהליך . התוצאה היא מה שאת מתארת-חוסר אנושיות והעדר אמון. אפשר לחפש אשמים ולנתח גורמים ברמה הפילוסופית.
      אני חושבת, שאחד התפקידים של המטופלים היא לעזור לרופאים להפחית את שחיקתם, על ידי חידוש האמון בהם. אני מאמינה שחינוך הוא תהליך מתמשך – והוא לא קורה רק בפקולטאות לרפואה, אלא בכל מקום שבו רופא נפגש עם מטופל. כי חינוך הוא דו צדדי- אמנם הרופאים מחנכים את המטופלים שלהם, אבל גם להיפך. אז אם המטופלים יתנהגו באמון ואנושיות כלפי הרופאים שלהם- התהליך החיובי יתחיל. הוא יתחיל לאט ובמחוות קטנות ויומיומיות…לא צריך לצאת למרפסת ולמחוא כפיים, או לארגן מטס כל שנה…. אבל אם במקום לצעוק על הרופא העמוס, ולהאשים אותו בתור מחוץ לחדרו ובכל חוליי המערכת – תביאי לו כוס מיים, או חיוך, או רק שאלה קטנה – את בסדר ? הספקת לשתות משהו מהבוקר?- זה יספיק…כי מחוות קטנות עושות שינוי גדול.

      השב לתגובה
      • לד
        לד"ר מאיה אפריל 30 2020, 14:44
        רק לא לבלבל את המח

        אין שוויון בין הרופא לחולה. גם לא יכול להיות. כאשר חולה בא לרופא הוא מצפה ממנו למזור ואין לו שום אפשרות "לרפא" את יחס הרופא לחולה.
        הצרה היא שחלק גדול מן הרופאים הפכו לרודפי בצע. שר"פ הרסני בתוך בתי חולים ציבוריים. תורים מייאשים ברפואה ציבורי כדי להכריח אנשים לפנות לרפואה פרטית. 1500 ש"ח לביקור אצל רופא מומחה??? מה נהיה פה? התנהגות מאפיוזית?
        לרופאים – אם אתם רוצים שהחולים יפתחו אמון כלפיכם תתחילו להתנהג כך שייווצר אמון ולא להפך.
        קאפיש דוטורה?

        השב לתגובה
  6. גליה
    גליה אפריל 30 2020, 12:20
    לקנות אמון יכול להיות לפעמים בעורמה

    לאבד אמון זה בדרך כלל בצדק

    השב לתגובה
  7. קלרה עידן
    קלרה עידן מאי 28 2020, 20:00
    כמה שאת צודקת

    וליתר דיוק
    יותר מידי תרופות ופחות מידי אנושיות
    ו

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ברפואה

יתר המאמרים במדור