JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

"פוסט קורונה" שווה "פוסט-טראומה"?

החמרה במצב הנפשי בעקבות הקורונה – כיצד מטפלים?

"פוסט קורונה" שווה "פוסט-טראומה"? ד"ר ראובן גל
מאי 23
09:30 2020

השלב הבריאותי והחברתי שבו אנו נמצאים כעת, שלב היציאה ממגפת הקורונה, מכניס רבים מאזרחי המדינה לשלב הפסיכולוגי שמתאים לכנוֹתו בשם המוּכּר פוסט-טראומה. נכון, לא לכולם, גם לא בדיוק כמו בכל מאובחני ה-PTSD בימים כתיקונם, אבל כן, סימפטומים של חרדה, חשש ממוות אפשרי, נטייה לדיכאון, קשיים בשינה ובריכוז, פרצי פאניקה והתפרצויות זעם – כל אלו ועוד, שבדרך כלל מאפיינים נפגעי פוסט-טראומה בעקבות מלחמה או אסון מחריד – מופיעים בימים אלו אצל רבים, בכל הגילים ובכל קבוצות האוכלוסייה. השילוב של אִיום ההידבקות במחלה הלא-מוכרת, עם הסגר הממושך ובתוספת החששות מפני קשיי "היום שאחרי" – כל אלו הם נסיבות ישירות לתחושת משבר ולהתפתחותם של סימפטומים קשים.

כך לדוגמה, לפי סקר הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) שנערך בשבוע האחרון של חודש אפריל – 22.5% מבני 21 ומעלה (כ-1.2 מיליון איש!) דיווחו שמצבם הנפשי החמיר במהלך המשבר. נוסף על כך, למעלה מרבע מהנסקרים דיווחו שמצבם הרגשי של ילדיהם החמיר או החמיר מאוד. על פי הסקר, התחושה של לחץ וחרדה מלווה בתקופת זו 34.3% מהאוכלוסייה (כ- 1.9מיליון איש) ואילו תחושת דיכאון מדווחת על ידי 16.2% מהאוכלוסייה. בקרב בני 65 ומעלה קרוב ל-30% חשים בדיכאון. אלו אחוזים גבוהים בהרבה מנתוני מצב שגרה. האם אוכלוסיית ישראל נמצאת במצב של פוסט-טראומה?

ניסיוננו הממושך – כפסיכולוגים צבאיים, כמטפלים בנפגעי טראומה, כחוקרי התופעה – מאפשר לנו לזהות גורמים שונים הקשורים בפוסט-טראומה, הן בתחום האבחון, הן בזיהוי קבוצות הסיכון והן בכיווני הטיפול והתמיכה.

לצורך אבחון מדויק של נפגעי פוסט-טראומה איננו מסתפקים בדרך כלל בתשובות עצמיות של הנבדקים לשאלות בדבר הרגשתם. ובוודאי שיש הבדל גדול בין תשובות לשאלון אנונימי בסקר ארצי לבין אבחון קליני פרטני. מבחינה זו אין בנתוני הלמ"ס די כדי לקבוע אבחון גורף של כלל האוכלוסייה בישראל. האבחון המקצועי מביא בחשבון קודם כול את יכולת התפקוד של האדם המאובחן ובודק באיזו מידה יש פגיעה בעת הזו ביכולת שלו או שלה להמשיך ולתפקד בתחומים השונים – בעבודה, בתחום החברתי, במטלות היומיומיות – בהשוואה לימי השגרה.

מדד נוסף הוא משך הזמן שבו התסמינים החריגים נשמרים. מצב של עלייה זמנית בתופעות שהוזכרו לעיל, שחולף לאחר ימים אחדים, איננו מוגדר כמצב חריג ומעורר דאגה. ולבסוף, אבחון מדויק של תגובה פוסט-טראומטית איננו נעשה באמצעות סקר, אלא מחייב בדיקה מדוקדקת על ידי איש מקצוע.

הספרות והמחקר הפסיכולוגיים לא מצאו עדיין תשובה חד-משמעית לשאלה מי נמצאים ב"קבוצת הסיכון" לתגובות פוסט-טראומטיות. מהו הפרופיל האישיותי של המוּעֲדים להישבר פסיכולוגית במצב קיצון? מבין מאה אנשים, בעלי נתונים דומים פחות או יותר, שעברו את משבר הקורונה בערך באותם תנאים – מי הם אותם עשרים-פלוס אחוזים שידווחו שמצבם הנפשי החמיר? מה מאפיין אותם מן האחרים? כאמור, לרוב השאלות האלו אין לנו תשובות חד-משמעיות.

אנו יודעים לומר שבין הגורמים מגבירי הסיכון קיימים מאפיינים הקשורים בהיעדרה של מערכת תמיכה, או של מסגרת משפחתית יציבה; התנסות לא מוצלחת בעבר בהתמודדות עם משבר מוסיפה גם היא לסיכון; ובדומה, גם הרעה קיצונית במצב הכלכלי והתעסוקתי ובמיוחד ללא סימן של אור בקצה המנהרה. וישנם כמה קווי אופי – כמו נטייה לפסימיות, צורך בשליטה, אי-סובלנות לעמימות ולאי-ודאות, תלותיות – שמעלים את ההסתברות לתגובה פוסט-טראומטית. יש לציין, אגב, שבניגוד לרמת הסיכון הגבוהה לתחלואה שהתגלתה בקרב הציבור החרדי (בין השאר בגלל צפיפות מגורים, מספר נפשות גבוה במשפחה וכד'), אנשים מאמינים, דתיים או חרדים, הם בדרך כלל "חסינים" יותר לתגובות פוסט-טראומטיות; האמונה בקב"ה, מסתבר, מהווה עבורם מקור חוסן מחזק, שאיננו בנמצא אצל חילונים מובהקים…

יש להזכיר שהחברה הישראלית כולה נהנית ממקור חוסן שאיננו קיים בהכרח בחברות מערביות דמוקרטיות אחרות. החשיפה ארוכת השנים של הישראלים למלחמות ולפעולות טרור יצרה מנגנוני התמודדות ורמת חוסן שכבר עמדו בהצלחה במשברים לא פעם. אלו רלוונטיים גם כאן ועכשיו. ועדיין, מגפת הקורונה הייתה "מכה" חדשה וגם המצוקה הכלכלית הצפויה איננה דומה לגמרי לאיום מלחמה וטרור. מכאן החשיבות שיש לתת לנתון של כרבע מאוכלוסיית המדינה המדווחים שמצבם הנפשי החמיר במהלך המשבר.

וכך אנו מגיעים לשאלת הטיפול בתופעה ושיכוך שלה. הגישה הפסיכולוגית-מקצועית מבחינה בין הטיפול המיידי והממוקד בתגובת הלחץ ובין הטיפול המאוחר יותר והמתמשך בתסמיני הפוסט-טראומה. הראשון, אם הוא נעשה באופן מיידי, בסמוך ובצמוד להתרחשות האירוע הטראומטי ותוך הדגשה מכוּוֶנת של חזרה קרובה לתפקוד מלא בזמן הקרוב – לא רק שמחזיר לתפקוד חלק ניכר מהנפגעים, אלא גם מצמצם את הסבירות להתפתחות מאוחרת יותר של הסינדרום. בדומה, "טיפול" מיידי ויעיל של המדינה – אם בצורת החזרה למקומות עבודה, פיצוי על נזקים כלכליים, פתיחת אפשרויות לצמיחה מחודשת; ואם בחיזוק גורמי הרווחה והסיעוד לנזקקים להם – אלו הכרחיים וחיוניים כדי לאושש חלק ניכר מן המוּעֲדים לנפילה פוסט-טראומטית ממושכת יותר. באשר לטיפול המאוחר יותר והמתמשך, כאן נדרש שילוב של מערכות תמיכה וחיזוק ברמת המשפחה והקהילה הקרובה, לצד התערבות מקצועית זהירה של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש וגורמי הרווחה.

אבקש לסיים ב"הערת הזהרה": גם אם לא יהיה זה נכון לומר שאוכלוסיית ישראל נמצאת במצב של פוסט-טראומה (או עומדת להיכנס למצב כזה), אל לנו לשכוח שגם עלייה, אפילו זמנית, בתחושות האלו (כפי שמשתקפות בסקר הלמ"ס) יכולה להוביל לעלייה מקבילה בהתנהגויות קיצוניות: אלימות, הפסקת תפקוד, הידרדרות רגשית ואף אובדנות. זהו מצב שמחייב התבוננות ורגישות מכל הצדדים: בני משפחה, עובדי הוראה (מורים, מורות, גננות, מטפלות), אנשי רווחה וסיעוד ואפילו מנהלים במקומות עבודה. אומנם לא כל מי שמדווח על דיכאון וחרדה בהכרח מתאבד או מבצע מעשה קיצוני אחר; אבל שיחזור לאחור של כל מעשה קיצון מגלה שהסימנים היו שם קודם. בימים אלו יש לפקוח עין ולנקוט משנה זהירות בכל מקרה של סימנים מוקדמים. אולי לא עם שלם בפוסט-טראומה, אבל יחידים רבים כן. ואלו זקוקים לתשומת לב מיוחדת.

על המחבר / המחברת

Avatar

ראובן גל

ד"ר. עמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון. שימש בעבר פסיכולוג ראשי של צה"ל וסגן ראש המל"ל.

7 תגובות

  1. ישי תמרי
    ישי תמרי מאי 24 2020, 00:04
    חשוב שהנושא עולה

    רוב האנשים לא מבינים כמה אנשים קיבלו מהלומות דיכאון ופחד. אפילו ש כאלה שזה קרה ורואה עדיין להם והם לא מודעים לכך.

    השב לתגובה
  2. אביתר ריבקין
    אביתר ריבקין מאי 24 2020, 10:22
    הואיל ומדובר בבעיית המונים

    השאלה איך המערכת הרפואית פסיכולוגית הכל כך מצומצמת ערוכה לטפל בכך.

    השב לתגובה
  3. שייקה
    שייקה מאי 24 2020, 22:36
    לדעתי רוב הלחצים והחרדיות הם כלכליים

    אנשים שנשארו בלי פרנסה ומפקדים על עתידם. הטיפול היחידי, בניית עתיד בתמיכת המדינה.

    השב לתגובה
  4. ח.
    ח. מאי 25 2020, 23:02
    מעניין מה ישאו אתם ילדים

    שספגו חרדות של ההורים וחלקם אולי התקפי זעם.

    השב לתגובה
  5. פסימוש
    פסימוש מאי 26 2020, 22:55
    וגם אני סבור שהעולם העיקרי עוד לפנינו

    בטווח בינוני

    השב לתגובה
  6. ר.
    ר. מאי 27 2020, 14:06
    אני מניח שיש מחקרים הטראומות גדולות

    שלצערנו היו בעבר. אפשר ללמוד וליישם.

    השב לתגובה
  7. מאיר הולצמן
    מאיר הולצמן מאי 28 2020, 19:56
    מאמר עם מסרים נכונים

    ובלי סיסמאות נקודות כמו רוב מאמרי הקורונה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ברפואה

יתר המאמרים במדור