JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

למה דווקא הנגב? (3)

המנגנונים והתקנות שמונעים את חידוש ההתיישבות

למה דווקא הנגב? (3) ד"ר פנחס יחזקאלי
מרץ 29
19:30 2018

בשני המאמרים הראשונים בסדרה עסקתי במאפייניו של הנגב כאזור ספר ובמאפיינים של שתי האוכלוסיות הדומיננטיות שחיות בו בכפיפה אחת – היהודית והבדואית. כמו כן הצגתי את אופייה המשתנה של העיר באר שבע בשל שינויים דמוגרפיים שמתחוללים בה. במאמר זה אבקש לבחון האם מגמת השינוי הזאת ניתנת לבלימה ולהיפוך.

מאז ומתמיד הייתה ההתיישבות הכלי העיקרי למימוש הציונות, וכך גם החלה ההתיישבות בנגב: היישובים הראשונים – שלושה מצפים: רביבים, בית אשל וגבולות – הוקמו בשנת 1943. במוצאי יום הכיפורים 6 באוקטובר 1946 הם תוגברו ב-11 קיבוצים ומושבים, לצורך חיזוק הבסיס ההתיישבותי לקראת הקמת המדינה שבדרך.

מדוע היום כבר לא מיישבים? כיום אין יותר אפשרות להקים יישובים יהודיים. המנגנונים – המשפטי והמנהלי – קמו על הפוליטיקאים ואנשי הביצוע, ושיתקו אותם. הפרוצדורה השתלטה על המהות. בסיס הבעיה הוא החיוב של הרשויות במכרז לפני כל פעולת התיישבות; ואז לא מדובר עוד ביישוב יהודי, כיוון שרבים מהנרשמים יהיו גם ערבים.

כך, למשל, פועלת במשך שנים פרקליטות דרום נגד התיישבות הבודדים בנגב, כיוון שקיבלו את הקרקע ללא מכרז. חוות הבודדים היו כלי של הממשל למנוע השתלטות לא חוקית של בדואים על קרקעות, כיום הוא כבר לא…

תוכנית המתאר הארצית (תמ"א) 35 שיתקה למעשה את מפעל ההתיישבות. הממשלה אינה יכולה יותר לתכנן יישובים, אלא רק רשויות התכנון (פקידים). הפקידים הגבילו יישובים לגודל של עד 500 מתיישבים; ובג"ץ מחייב את ועדות הקבלה ביישובים לקבל גם תושבים ערבים (תופעה חד-כיוונית, כי אין בנמצא יהודים שירצו ויוכלו לעבור להתגורר ביישובים ערביים). המחשה טובה למציאות הזאת היא דווקא מצפון הארץ: תוכנית ההרחבה של מי עמי, כפר שיתופי הגובל באום אל-פחם, שמתגוררות בו כ-80 משפחות מזדקנות. היישוב ביקש להתחזק וגיבש תוכנית הרחבה, אבל כשהתברר שבמכרז ייאלצו לכלול את תושבי אום אל-פחם, נסוגו תושבי מי עמי מהתוכנית, על מנת לשמר את היישוב שלהם.

בעשור הקודם – בעיצומן של ההפגזות הבלתי פוסקות מרצועת עזה – סבלו קיבוצי עוטף עזה מנטישת אוכלוסייה. בתושייה רבה הם קלטו צעירים, רובם סטודנטים, ששכרו שם דירות. אבל אז הודיע מינהל מקרקעי ישראל, שהתושבים שוכרים בנדל"ן השייך למינהל, ואסרו עליהם לעשות זאת (דין אחד לשפיים ולגעש ולעוטף עזה…).

את מה שלא עושות התקנות עושים פעילים סביבתיים ואוהבי טבע, שיתנגדו לכל יישוב חדש (אבל לא להתמקמות בדואית לא חוקית בשטחים אסטרטגיים).

אגב, התופעה הזאת של אובדן משילות בשל עקרונות ואילוצים ביורוקרטיים-משפטיים-ערכיים, חשובים ככל שיהיו, אינה ייחודית לנו. היא מאפיינת את רוב המדינות המערביות. האיחוד האירופי הוא דוגמה קלאסית לשיתוק המנגנוני הזה בשל סוגיות מהותיות.

בצר לו, מנסה השלטון "לעקוף" את הפרוצדורות הללו, דרך החטיבה להתיישבות בסוכנות היהודית. החטיבה להתיישבות היא זרוע הביצוע של ההסתדרות הציונית העולמית שהוקמה ב-1971 (ולא בתקופת המדינה שבדרך) לבקשת ראש הממשלה לוי אשכול, שנזקק לגופים חוץ-מוסדיים לצורך ההתיישבות ביהודה, שומרון ועזה. משנת 2002 החלה החטיבה לפעול בנגב ומשנת 2004 גם בגליל.

כיוון שהחטיבה איננה רשות שלטונית, היא משוחררת מהמגבלות המאפיינות רשות שלטונית (ובימינו, גם משתקות אותה), וכך היא מיישמת את החלטות הממשלה בתחום ההתיישבות ובכלל זה: תכנון, הקמה, אכלוס, פיתוח וביסוס ההתיישבות.

ב-26 בפברואר 2015 פרסמה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דינה זילבר, מסמך בשם: "ככה (כבר) לא בונים חומה: צבר אנומליות בקשר שבין החטיבה להתיישבות לבין המדינה". על פי זילבר, פעולת החטיבה אינה משקפת מבנה שלטוני העומד בקנה אחד עם עקרון שלטון החוק ועם נורמות המינהל הציבורי. דפוסים שהתאימו לתקופת המדינה שבדרך אינם יכולים להוסיף ולהתקיים עוד במתכונתם המקורית, במדינה שכבר עברה את תקופת התבגרותה ומתיימרת לפעול כמדינה מתוקנת. לכן, עליה להחזיר את המנדט למדינה.

התוצאה ברורה: ב-30 השנים האחרונות קמו בנגב רק 25 יישובים, כמחציתם לבדואים, חלקם למפוני גוש קטיף ו-8 יישובים לאוכלוסייה הכללית.

כיוון שהבדואים בנגב מבינים שהזמן פועל לטובתם, הם מסרבים לכל הסדר המוצע להם בסוגיית הקרקעות, בשיטה המוכרת והאפקטיבית: לדרוש תמיד יותר ממה שהצד השני יוכל להסכים לו.

לאור המציאות הזאת יש לבחון את הדברים גם מההיבט הביטחוני. הסיוט של ישראל מאז הקמתה – במונחי ביטחון לאומי – הוא תקיעת טריז בתוך ישראל ופיצול שטחה, כפי שיועד לה בגבולות החלוקה (ראו במפה). כך בדיוק ניסה חיל המשלוח המצרי לעשות ב-1948, כשעלה בקו ניצנה-באר שבע-חברון.

בלוחמה המודרנית החליפו מיליציות אזרחיות ואוכלוסייה לוחמת את מקומם של הצבאות הסדירים. האזרחים הפכו לחלק בלתי נפרד מהמלחמה בעידן הא-סימטרי: כך קורה ברחבי המזרח התיכון, בסיני, בסוריה ובעיראק; הרוסים עושים זאת באוקראינה; הסינים עושים זאת בגבולותיהם עם רוסיה, ובמאבק על ים סין הדרומי; וגם אנחנו עושים זאת בהצלחה רבה: ההתיישבות היהודית ברחבי יהודה ושומרון. בזכות העובדה שהאזרחים היהודים מקיימים נוכחות קבועה בשטח, צה"ל מחזיק שטחים אלה בעזרת פחות מ-10,000 חיילים!

לכן, האינטרס הפלסטיני הראשון במעלה (והסיוט הישראלי בהתאמה) הוא יצירת מצב, דה-פקטו, של פיצול השטח הישראלי לשניים, באמצעות יצירת רצף התיישבותי פלסטיני שיחבר יבשתית בין רצועת עזה לדרום הר חברון (ראו העיגול האדום במפה).

די בטיסה מעל השטח על מנת להבין שלא רק שהרצף הפלסטיני הזה כבר התממש (!), אלא הוא מתרחב והולך: הבדואים מתפשטים צפונה, משתלטים על קרקעות "מתחת לרדאר" ומקיימים "פדיון קרקעות" מאסיבי, בעיקר באמצעות רכישת קרקעות מבני מושבים שנקלעו לקשיים. המאמץ הזה מתקיים היום במלוא עוזו באזור גדרה, שמוקפת במאחזים בדואים, המהווים, בין היתר, מוקד לפעילות פלילית.

אם כן, במצב דברים זה, אילו כלים נשארו? בהיעדר יכולת לחולל שינוי באמצעות התיישבות, מסתמכים מקבלי ההחלטות על שני גורמים עיקריים: הראשון, העברת הצבא לנגב. העברה זו מייצרת אומנם נוכחות ולא תושבים, אבל גם לנוכחות יש משמעות. הבעיה היא שהמגמה הזאת מתרחשת לאט מדי; הגורם השני, החרדים. אלו מהווים כוח צעיר ועולה, המחפש גם הוא מגורים זולים. המפגש שלהם אל מול האתגר הבדואי של כניסת צעירים בדואים לערד הוכיח שיש להם יכולת לבלום מגמות כאלו.

מכאן התוכנית להקים את העיר כסיף באזור הצומת האסטרטגי תל ערד, ל-100,000 איש. אולם החרדים אינם "פראיירים". קברניטיהם הבינו שאין להם יכולת קיום אפקטיבית בערים הומוגניות משתי סיבות עיקריות: ראשית, הם זקוקים לחילונים שישלמו מסים, על מנת שהעיר לא תקרוס; ושנית, הם זקוקים גם לְריבים בין חילונים לחרדים (ראו למשל את המתחולל בערד, בבית שמש ובאשדוד) לצורך איחוד המחנה שלהם – אין כמו יריב לאחד מחנה.

לסיכום, ניתן לומר כי מאזן הביניים של המצב הנוכחי מלמד שמדינת ישראל החמיצה, במידה רבה, את העת שבה יכולה הייתה לבצע שינויים מהותיים בנגב בדרכים קלות. ההתהוות שנוצרה בדרום היא יותר מתמרור אדום לקברניטים, ונראה שהם מודעים לכך ופועלים בהתאם, אבל, ידם קצרה מלחולל את השינוי המתבקש.

עם זאת, יש לזכור כי הדינמיקה המדהימה – של עולם של צעירים בדואים תוססים שיוצרים שינוי מהותי – נמצאת בתחילתה ותגיע לשיאה רק בעוד שלושים שנה, עת תתחיל להיבלם בעקבות שינוי היחס שבין צעירים לזקנים במגזר.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שמגמות ניתנות לשינוי, אבל גם ש"אין ארוחות חינם". לכל שינוי מהותי יהיה מחיר, ומן הסתם, יהיה זה מחיר לא פשוט.

על המחבר / המחברת

Avatar

פנחס יחזקאלי

ד"ר. בעבר ראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי. מומחה לאפקטיביות מערכות מורכבות. מרצה.

17 תגובות

  1. אלדד ארכוני
    אלדד ארכוני מרץ 30 2018, 03:24
    עובדות מדהימות

    מדאיג

    השב לתגובה
  2. Pini
    Pini מרץ 30 2018, 16:10
    אז כל עיר תעביר את הערבים לעיר אחרת?

    לאן הם יעלמו? מתי תתחילו להבין שהם בערך רבע מהאוכלוסיה?

    השב לתגובה
  3. רחל
    רחל מרץ 31 2018, 09:07
    מאמר חשוב מאוד

    חשוב שהאנשים בממשלה יקראו ויעזרו לעירית באר שבע להתארגן כמו שצריך לטווח ארוך

    השב לתגובה
  4. חדוה נגר
    חדוה נגר אפריל 01 2018, 14:23
    פעם בית שמש היתה חילונית

    פעם לא גר שם אף דתי. אבל כיום הם חרדים קיצוניים ברובם. הדמוגרפיה משתנה ורק כמה מכובדים לא מוכנים להודות בכך.

    השב לתגובה
  5. ל
    ל אפריל 02 2018, 13:18
    משקיעים ורוצים להכות יתר ביהודה ושומרון

    ובינתיים מפסידים את הנגב
    לא הגיוני

    השב לתגובה
  6. מיכאלה מידן
    מיכאלה מידן אפריל 03 2018, 16:06
    לא בדיוק ברור לי מה הדרך לפתור את הבעיה

    איך לחזק את הדרום
    ואם כבר חיזוק האם סה לא יביא עוד מיעוטים לשם

    השב לתגובה
  7. אדם גולדברג
    אדם גולדברג אפריל 05 2018, 18:46
    מחשבה לטווח ארוך אין אצלנו

    בכלל!

    השב לתגובה
  8. יהושע
    יהושע אפריל 30 2018, 10:38
    איזו מפה?!

    למערכת שלום,
    היכן ניתן למצוא את המפה עליה מדבר הד"ר במאמר?
    תודה

    השב לתגובה
  9. דני
    דני מאי 06 2018, 14:25
    כל יום סרטונים ועדויות

    על הבידואים בבאר שבע ובסביבותיה שמקיימים מערב פרוע ואפילו גרוע מזה

    השב לתגובה
  10. יעקב
    יעקב מאי 20 2018, 14:22
    בכל עם שיש תקרית מתעוררים לכמה שנות

    ואחר כך שוב פעם נרדמים ולא עושים כלום

    השב לתגובה
  11. דניאלה
    דניאלה מאי 28 2018, 10:13
    הנגב ובאר שבע

    יושבים על לוע הר געש שיתפרץ ביום מן הימים

    השב לתגובה
  12. שלמה
    שלמה יולי 30 2018, 11:10
    מיד אחרי תקרית או בעיה כולם מבטיחים

    ואז אחרי יומיים כולם שוכחים את מה שהבטיחו בקלות כזאת וממשיכים הלאה והבעיה רק הולכת ומחמירה.

    השב לתגובה
  13. י. ד.
    י. ד. אוגוסט 15 2018, 12:40
    יש כאן פרדוקס

    מספרם באוכלוסיה לא ישתנה. אז כל אחד לא רוצה אותם אצלו. אבל אם יהיו אצל אחרים מספרם שם יהיה גבוה יותר. אבל מצד שני הרוב רוצים לספח את יהודה ושומרון. ואז הם כבר יהיו הרבה יותר. מה ההגיון?

    השב לתגובה
  14. ע
    ע אוגוסט 27 2018, 13:58
    אי אפשר לכלוא את בני המיעוטים בישוביהם

    זאת מדינה דמוקרטית. אז קודם כל לא לספח את יהודה ושומרון. לא להגדיל הבעיה.

    השב לתגובה
  15. אבינעם גור
    אבינעם גור ספטמבר 08 2018, 11:41
    מצב חמור, עושים מה שרוצים

    הרבה כלי נשק ללא רישיוןממש לא מפחדים מאף אחד

    השב לתגובה
  16. תושב מודאג
    תושב מודאג דצמבר 28 2018, 12:31
    צריך להמשיך את הצעקה והדאגה

    כל שבוע אני נהיה ממה שאני רואה ושומע ברחובות בצמתים, באתרי הבניה, במתחם ביג,בסורוקה, וכן הלאה. והמבין יבין.

    השב לתגובה
  17. א.
    א. מרץ 17 2019, 13:16
    מי שחי כאן בעיר

    רואה לאן זה הולך
    אף אחד לא עושה כלום
    כולם מתעסקים במה שיקרה השבוע ולא מסתכלים קדימה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במוניציפאלי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!