JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ערביי חיפה לא יהפכו לציונים

בעקבות אירועי הבחירות בחיפה

ערביי חיפה לא יהפכו לציונים אלוף בדימוס שלמה גזית
ינואר 03
09:30 2019

ב-30 באוקטובר 2018 התקיימו בישראל הבחירות לרשויות המקומיות. הבחירות הללו הביאו עימן כמה שינויים, אחד מהם הוא בחירתה של אישה לראשות אחת הערים הגדולות בישראל. עינת קליש-רותם היא ראשת העיר החדשה של חיפה.

בבחירות בחיפה זכתה רשימת מק"י במקום השני, ועל כן קליש-רותם צירפה את נבחרי רשימת מק"י כחברים בקואליציה העירונית, ואף מינתה את רג'א זעתרה, יו"ר הרשימה, לסגן ראש העיר.

המינוי הזה עורר, כצפוי, את זעמם של ציבור מצביעי הליכוד והם דרשו בתוקף לבטלו. מסע ההשמצות, לרבות האשמות שאנשי מק"י תומכים בחמאס ובפיגועי טרור, שניהלו תומכי הליכוד, נשא פרי – רג'א זעתרה התפטר מראשות הרשימה, ובמקומו מונתה סגניתו והיא מכהנת היום כסגנית ראשת העיר.

תגובתם של תומכי הליכוד היא כאמור צפויה, אולם אני מתקשה להבין את אנשי התקשורת שכלל אין להם נגיעה אישית וישירה לעירייה. הם בחרו להזדהות עם אנשי הליכוד הרואים באנשי מק"י תומכי חמאס.

עלינו לזכור כי בחיפה היה דו-קיום עוד לפני קום המדינה. כשפרצה מלחמת העצמאות לא נותרה לערביי חיפה ברירה והם נאלצו להשתלב במלחמה. בפסח תש"ח השתלטו כוחות ההגנה, בפיקודו של האלוף משה כרמל, על העיר. האלוף יצא מגדרו בניסיון לשכנע את ערביי העיר לקבל את הדין, להישאר במקום ולהמשיך במסורת הדו-קיום היפה. רוב ערביי העיר נענו להצעה ונשארו.

הדו-קיום נמשך עד ימינו, אך החיים המשותפים לא הפכו את ערביי חיפה לציונים, הם לא ויתרו על זהותם הערבית-פלסטינית ולא ויתרו על הזדהותם עם המאבק הפוליטי של הפלסטינים. כמעט לכל ערבי בחיפה יש קרובי משפחה מעבר לגבול, שמהם נותק מאז מלחמת השחרור. בימי העצמאות שלנו מציינים ערביי חיפה, עם שאר ערביי ישראל, את יום הנכבה.

אולם ערביי ישראל הם אזרחים ישראלים נאמנים, אף על פי שאינם מזדהים עם מילות ההמנון הלאומי. תמוהה בעיניי הציפייה שהם יכירו בחוקיות ה"כיבוש", שיהיו ישראלים יותר מרבים מן היהודים שחיים כאן. מותר לפלסטיני הישראלי להזדהות עם זכותו של הנכבש הפלסטיני להיאבק.

חברי מק"י בחיפה הם לא אלו שעומדים מאחורי הפיגועים בשטחים. תמיכתם במאבק הפלסטיני אינו בהכרח גם הזדהות עם פיגועי הטרור הזוועתיים. התקשורת הישראלית היא זו שבוחרת להציג את העמדה הקיצונית ביותר, וכך הופכת כל ערבי ישראלי למחבל טרוריסט שאיננו נרתע ממאבק אלים וקיצוני.

על המחבר / המחברת

שלמה גזית

אלוף בדימוס. שימש כראש אמ"ן, נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, ומנכ"ל הסוכנות היהודית.

4 תגובות

  1. גדעון שניר
    גדעון שניר ינואר 03 2019, 10:51
    תרגיל באיפוק וריסון עצמי.

    כמי ששמע כבר בגיל שלוש את הקריאה "אטבח אל יהוד" בחוצות חיפה, אני מסכים שאין סיכוי שערביי ישראל יהפכו לציונים, ואף אחד, יש לקוות, גם לא מנסה לממש חזון עוועים זה. ערביי ישראל, וחיפה ביניהם, הם פלסטינאים גאים המזדהים באופן מלא עם תפיסת העולם הרואה ביהודים כובשים שאין מקומם במזרח התיכון בכלל, ויעשו כול העולה בידם לסלקנו, גם אם ירחק היום, כי המטרה היא אחת. יש כמובן הבדל בהתנהגות היום יומית הפרגמטית, כאשר יש רבים המשתדלים באמת ובתמים להשתלב בחברה הישראלית וליהנות מהטוב שניתן להפיק ממנה בהשוואה לאלטרנטיבה שממתינה להם כאשר תקום מדינה פלסטינאית מהנהר ועד הים. ויש אחרים המלבים את השנאה ואף פועלים באופן יזום לקדם את החזון האולטימטיבי האיסלמי. כאלה הם מנהיגי "הרשימה המאוחדת" למשל, ופלגי האיסלם למיניהם המניפים דגלי אש"פ וחיזבאללה לאות הזדהות.
    אין בליבי כול טרוניה כלפיהם, ואיני מכנה אותם "בוגדים" אל כי לא שרים את ההמנון, מאחר ואני מבין להלך רוחם, ואין לי ציפיות אחרות מהם, מה שלא כך לגבי ישראלים מסוימים. הציפיה שסגן ראש עיר שדעותיו לגבי מדינת ישראל גלויות לחלוטין, שיסתפק בפינוי האשפה ושיפור מערכת הביוב העירונית, היא במקרה הטוב נאיבית, אם לא חסרת אחריות. מי שמביע בגלוי התנגדות תקיפה לשירות לאומי חברתי של בני ערב (בבתי חולים, סיעוד, תשתיות למשל) מחשש שיתפרש כ"הזדהות עם הרעיון הציוני", או תומך בתיאטרון מסית אנטי ישראלי וכדומה, אינו יכול לשמש מודל לשירות ציבורי אמיתי שאינו מוטה. אני לא מעלה על דעתי שאיש כזה יפקח על תכני מערכת החינוך העירונית למשל.
    הייתי מאד רוצה לחשוב אחרת, אבל הסיכון במינוי אדם בעל דעות קיצוניות כאלה, לתפקיד כול כל משמעותי, גדול מדי. ולא צריך להיות חבר מרכז ליכוד בשביל זה. די בשכל ישר.
    הערה לסיום: דעתי זו תופסת לגבי כל מועמד למישרה כזו האוחז בדעות כאלה, ולא משנה מוצאו, צבעו או מינו.

    השב לתגובה
  2. ישראלי
    ישראלי ינואר 03 2019, 13:21
    הערבים בארץ מתקדמים לעבר היותם

    רבע מאוכלוסית המדינה. אם תתממש שאיפת בנט-נתניהו נספח עוד כמה מיליוני ערבים. איך נחיה כאן אם לא נסתדר איתם? מדובר במיווט שאיננו כל כך מיעוט.

    השב לתגובה
  3. היסטוריון
    היסטוריון ינואר 04 2019, 01:51
    למדתי משהו

    ידענו שחיפה נכבשה בפסח תש"ח על ידי כוח בפיקודו של משה כרמל. לא ידענו ש"האלוף משה כרמל יצא מגדרו כדי להשאיר את ערביי חיפה" כרמל היה פלמ"חניק. איש אחדות העבודה המיליטנטית. מסתבר שהוא טעה טעות אסטרטגית שעדיין עוד לא הספקנו לאכול את פירותיה הבאושים. איימן עודה גם כן מחיפה. זה מה שיצא.

    השב לתגובה
  4. ט.
    ט. ינואר 07 2019, 10:00
    זאת האמת וצריך להבין זאת

    ולהגיע למסקנה הפוכה משלך

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במוניציפאלי

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!