JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אבות העיר והאזרח

חיזוק הקשר בין האזרחים לרשות המוניציפאלית

אבות העיר והאזרח ד"ר דוד אלטמן
יולי 15
09:30 2020

בתוך שלל האירועים המתרחשים בתוכנו ומסביבנו, מעמד מיוחד יש לרשות המוניציפאלית שבה מתגורר כל אחד מאיתנו. המעמד שיש לנו ביחסנו עם הרשות המוניציפאלית חשוב ומשמעותי עד מאוד. לאושיות השלטון – ממשלה, כנסת – אנחנו מתייחסים כאל מנהיגות מתוות דרך, אך בעידן הרגיש שבו אנו נמצאים, כאשר נעלמות רוב ההגנות האישיות שיש לנו בתוך חיינו כחברה, יש חשיבות הגדולה דווקא למערכת היחסים של האזרח עם הרשות המוניציפאלית.

לא לחינם אנו קוראים להנהגת העיר "אבות העיר". בבסיסה, התייחסותנו היא התייחסות משפחתית. הרשות המוניציפאלית החליפה למעשה את מעמד הנהגת השבט. הנהגה שהייתה אחראית למזון, ללבוש, לתנאים הסניטריים של בני השבט. מעין אבי המשפחה ומי שבידיו הופקדו איכות החיים של התושבים ורווחתם המידית.

לכן חשוב מאוד שלא ייווצר ניכור וריחוק בין התושבים לרשות המוניציפאלית, וחשוב שנראה עין בעין את המנהיגות כמי שצריכה ואמורה לדאוג לצרכינו ולתת תשובה ליום-יום בימי מגפה ואיום, בעיקר לנוכח הכעס והביקורת שיש לנו על הניכור והבירוקרטיה המקיפה את כולנו. אכן, השלכות הנובעות מהמגפה מציבות בעיות הקשורות בראש ובראשונה לים של בירוקרטיה הנופלת על האזרח הקטן, והיא אינה מסתיימת ברשות המבצעת, היינו ברשויות ממשלתיות, אלא דווקא קשורה יותר לרשות המוניציפאלית.

כאן מתבקשת רגישות יתר לציבור ובפרט לאוכלוסיות המוחלשות. קשישי העיר חשים את הפחד והאיום מהמגפה, ויתרה מכך, הפניית האיום באופן חד-משמעי וברור כלפי האוכלוסייה הבוגרת מכניסה את המגזר הייחודי הזה לפחד ולאי ביטחון הולך וגדל. הקשישים חוששים שהימים הטובים מהעבר נעלמו ואינם, ולא בקרוב ישובו, אולי לא בזמן חייהם.

זה מציב אותנו במצב קשה שכן אין בידינו הניסיון והידע לסייע, ואולי גם לא האמצעים. הצורך לשמור על אוכלוסייה זאת הופך ממגננה לשמירת יתר ודיכוי. חלק מהאוכלוסייה המבוגרת מרגישה שהיא נמצאת במעצר ומורחקת מריכוזי החיים. הם חוששים ללכת למרכזי קניות, חוששים ללכת לרופאים ולטיפולים שונים ונדרשים, חוששים להיפגש עם נכדיהם וילדיהם והם מסתגרים בתוך בדידות, ואנו מגלים פתאום שהם נעזבו מבלי ששמנו לב או ידענו על כך.

הרשות המוניציפאלית אינה גוף מייעץ ואינה גוף עוזר. היא היא הגוף המתווך בין האוכלוסייה כולה, על צרכיה השונים. עליה לקשר בין החברה הבריאה, המקיימת אורח חיים מסודר, לאלה שנבצר מהם לחיות את חייהם בשלווה, בשקט ובביטחון. זהו הזמן לגייס את האוכלוסייה הבריאה ולהפוך אותה לאוכלוסייה שחיה בסימביוזה עם האוכלוסייה המזדקנת, הקשישה, הנצרכת. לשם כך עלינו להפוך את התקציבים שניתנים היום למנוף לתעסוקה, לפרנסה ואף לשיתופי פעולה בין אוכלוסיות, כדי לראות חברה מתוקנת, בריאה ושוחרת טוב, כדי לראות עתיד טוב יותר ומבטיח.

אין זה הזמן לשקוע במרה שחורה אלא לתרגם את המצב כדי לבנות חברה טובה ומתוקנת בעלת מסר מבטיח ומרגיע לאלה הזקוקים לזרוע וכתף ולב אוהב.

על המחבר / המחברת

דוד אלטמן

דוד אלטמן

עורך מדור: מוניציפאלי. ד"ר. סגן יו"ר המרכז לדיאלוג אסטרטגי במכללה האקדמית נתניה. בעבר סגן נשיא בכיר במכללה האקדמית נתניה, מנכ"ל קרן תל אביב לפיתוח, מנכ"ל וסגן נשיא אוניברסיטת בר-אילן.

4 תגובות

  1. אזרחון
    אזרחון יולי 15 2020, 22:40
    הבעיה שראשי ערים רבים הם שבויים

    של שרים וחברי כנסת והם מייצגים את השילטון המקומי יותר מאשר את האזרחים

    השב לתגובה
  2. חזי נען
    חזי נען יולי 16 2020, 21:47
    אני מאמין שדוקא כעת מתחזקים ראשי הערים

    התושבים בארץ פחות קרובים לראשי המדינה ויותר למנהלי הערים שגרים ביחד איתם ומכירים את הסביבה.

    השב לתגובה
  3. דרור טלר
    דרור טלר יולי 17 2020, 14:06
    רוב האנשים לא מבינים עד כמה הבדידות

    מכה קשה מאוד מכל הבחינות בקשישים

    השב לתגובה
  4. עזר
    עזר יולי 19 2020, 10:46
    הם לא אבות העיר

    הם קיסריה העיר

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים במוניציפאלי

יתר המאמרים במדור