JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

במאבק משמורת, הילד הוא המפסיד

משמורת משותפת – טובת הילד במצבי פרידה

במאבק משמורת, הילד הוא המפסיד ד"ר מוטי חיימי
פברואר 23
10:49 2017

שיעור הגירושין ברחבי העולם הולך ועולה. מבין המדינות המתועשות, שיעור הגירושין הגבוה ביותר הוא בארצות הברית, שם כחצי מכלל הנישואין הראשונים מסתיימים בגירושין, ויותר ממיליון ילדים חווים את גירושי הוריהם מדי שנה.

גם בישראל שיעור הגירושין גבוה. מספר המשפחות המתגרשות בישראל עולה בהתמדה בשנים האחרונות והופך לבעיה חברתית משמעותית. מספר הילדים והמתבגרים שחווים את תהליך הגירושין גדול מאוד, וחשוב להבין כיצד משפיע עליהם התהליך הזה.

כאשר ההורים נפרדים הילדים נכנסים להסדרי מחיה חדשים עם כל הורה בתבנית שנקבעת, בדרך כלל, על ידי אחד ההורים או שניהם או בהתאם להסכם שנובע מההמלצות וההחלטות של עורכי דין, מטפלים, מעריכי מסוגלות הורית ובתי המשפט. רוב ההחלטות הללו הביאו לכך שמשנות ה-60 של המאה הקודמת הילדים מבלים את מרבית זמנם עם הורה אחד וזמן מוגבל בלבד עם ההורה האחר (ההורה ה"מבקר").

מרבית ההחלטות הללו התבססו על אמונות ודעות מסורתיות בקשר לתכניות ההוריות ולהסדרי הראייה שלאחר הפרידה. בהתבסס על התרבויות המסורתיות, שבהן האמהות נשארו בבית לטפל בילדים בעוד שהאבות עבדו על תקן מרוויח השכר העיקרי, ההנחה הרווחת הייתה שהאמהות יהיו המטפלות העיקריות לאחר הפרידה ואילו האבות "יבקרו" את הילדים, לכאורה בהתאם לתפקידם המינורי בגידולם.

כיום יש דגם אחר: האב החדש. האבות החדשים הם הורים שווים ומלאים במהלך חיי הנישואין. כיום ניתן לראות אבות שלוקחים חופשת לידה, מבשלים עבור הילדים, מלבישים ומקלחים אותם, משכיבים אותם לישון ומשחקים איתם בכל הזדמנות. הם מחליפים חיתולים ודואגים לקום אל הילדים בלילה. הם מגיעים איתם לרופא הילדים ואף נשארים איתם בבית כאשר הם חולים. זה נראה טבעי וברור מאליו – צריך להיות שיוויון בכל הנוגע לגידול הילדים.

ואולם כשבני זוג בישראל מתגרשים – לפתע נעלם השוויון: לפתע האב הופך למוקצה מחמת מיאוס ועליו להוכיח לעולם שהוא זכאי להמשיך לראות את ילדיו לפחות כפי שרואה אותם אמם. ההחלטות בעניין זה מתבססות בעיקר על החוק המעוות והמפלה הקרוי "חזקת הגיל הרך", שלפיו ילדים עד גיל שש נשארים אוטומטית אצל האם, ללא כל התייחסות לכישוריה כאם.

כאילו אין די בחוק מעוות אחד, בישראל נהוג להתחשב גם בחוק העברי ה"קדום" שלפיו האב צריך לזון את ילדיו, ומכאן שעל הגבר לשלם מזונות עבור ילדיו. ואולם, באותו חוק עברי קדום נאמר גם כי טובת הבנים לגדול עם אביהם. כך ניתן לראות כי החוק בישראל משתמש באופן סלקטיבי בציטוטים הנוחים לו. בעקבות עיוותים אלה קורה לא אחת שגברים נאלצים לשלם מזונות לאם גם כאשר הילדים שוהים חצי מהזמן אצל האב, בהסדר של משמורת משותפת או אחרת, ואפילו במקרים שהמשמורת המלאה נתונה לאב.

רק בשנים האחרונות, בעקבות כמה פסיקות אמיצות, הוחל באיזון מסוים בפסיקת המזונות ומתחשבים בכלל ההכנסות של שני בני הזוג, דבר שמפחית במעט את נטל המזונות מהאב. ובכל זאת, עדיין האב הוא זה שנאלץ לשאת במרבית הנטל.

קיימות דעות קדומות באשר למצבו הנחות של האב ככל שהדברים נוגעים לענייני המשמורת במדינת ישראל, הן מבחינה חוקית והן מבחינה חברתית, סוציולוגית ופסיכולוגית. האב, כקונספט חברתי, עדיין מוטמע עמוק בלבבות האנשים באשר הם כאיש חסר זכויות כמעט ואפילו פתטי אם ינסה לדרוש להיות שותף בחיי ילדיו במלואם.

אם כן, מהו באמת הפתרון הראוי?

בדרך כלל ילדים נולדים לשני הורים. ילדים אלה זקוקים לשני ההורים. אנו יודעים שבמשך הנישואין הילד חי בתנאי משמורת משותפת טהורה ולא מוגבלת ויש לו גישה חופשית לשני ההורים. השאלה היא: מה על החוק לעשות כאשר הנישואים מתפוררים? על מי חלה חובת ההוכחה? על זה הרוצה בהמשך המעורבות של שני ההורים או על זה הרוצה לטעון לבעלות בלעדית על הילד? היכן מוטלת חובת ההוכחה כאשר עומדים לחול שינויים במצב הקיים של גישה בלתי מוגבלת של הילד לשני הוריו?

נקודה נוספת למחשבה: במקרה של גירושין, האם הילד נזקק פחות למעורבות של שני ההורים, או שמא יותר? למעשה, הזדקקות הילד לשני הוריו עולה בשל חוסר הביטחון שנוצר מעצם הגירושין. אם טובת הילד היא אכן בראש מעיינינו, הרי שיש לעודד את המשך המעורבות של שני ההורים ולעודד את המשך ההורות המשותפת.

כאשר זוג הורים כשיר ואוהב מעוניין להמשיך ולהיות מעורב באופן מלא בחיי ילדיו – הרי שעובדה זו צריכה לעורר פרץ של שמחה. במקום זאת, המערכת המשפטית מנסה לבחור מנצח ולבחור מפסיד. ומשום מה המנצח הוא בדרך כלל האם. כאשר בוחרים מנצח ומפסיד במאבק משמורת – ההבטחה היחידה היא שהילד הוא המפסיד, כיוון שהילד נכנס לבית המשפט עם שני הורים ויוצא עם הורה אחד בלבד.

המנטליות של מנצח-מפסיד שמניעה את משמורת הילדים מנוגדת לטובת הילד! למען טובת הילדים מן הראוי לשמר ככל האפשר את אותה משמורת משותפת שהייתה קיימת קודם לכן, לשמר ככל האפשר את אותה גישה חופשית של הילד לשני ההורים.

מחקרים בפסיכולוגיה שיצאו במהלך עשרים השנים האחרונות מצביעים על כך שחשיבות האב בחיי ילדיו גדולה לא פחות מזו של האם. במחקרים רבים של חוקרים שונים (קלטר, קלי, בקלי ועוד) נמצא כי אצל בנים להורים גרושים אשר נשארו במשמורת האם – נפגעה התפתחותם הגברית בשל חוסר בדמות גברית. אצל בנים אלו נמצאו נטייה להתנהגות מעין עבריינית וקושי לשלוט בדחפיהם.

במחקרים נוספים תואר חוסר שביעות רצון חריף של ילדים בגין ההגבלות שנכפו על המפגשים עם אבותיהם. הילדים הדגישו את עצבונם בגלל אובדנו של קשר תכוף ורציף עם האב. מצב של משמורת בלעדית או יחידנית יכול להיראות כמו מותו של ההורה הלא משמורן, ובמובנים רבים כך הוא. לעומת זאת, במשמורת משותפת לשני ההורים יש גישה לילדיהם והם חולקים את האחריות ואת המחויבויות המשותפות לגידולם, וכך מופחת כאב הגירושין עבור הילדים.

במחקרים אחרים הודגם כי ככל שעוצמת הסכסוך הזוגי גדלה, גדל הסיכוי לבעיות התנהגות

ודיכאון בקרב ילדי בני הזוג. במשפחות שבהן הייתה נוכחות של האב בבית הודגמו פחות תסמינים אנטי-סוציאליים אצל הילדים, פחות התנהגות עבריינית ופחות שתיינות בקרב מתבגרים.

יחסים קרובים של ילדים עם אביהם ומעורבות פעילה של האב בחיי ילדיו קשורים באופן מובהק להסתגלות טובה יותר והישגים אקדמיים משופרים של הילדים בגיל בית הספר בהשוואה לילדים עם אבות מעורבים פחות.

אף שההשפעות העיקריות של תהליך הגירושין ניכרות בתחום הנפשי וההתנהגותי, תוארו גם השפעות על תחלואה גופנית של הילדים במצבים אלה – כאבי ראש, הפרעות קשב וריכוז, היפראקטיביות ועוד.

בקרב סטודנטים בקולג' שחוו את גירושי הוריהם 11 שנים קודם לכן, יותר ממחציתם אמרו שרצו לשהות יותר זמן עם אבותיהם. 70% מהמבוגרים הצעירים הללו דיווחו כי הסדרים של חלוקת זמן שווה היו הפתרון האפשרי הטוב ביותר. בקרב אלה שחיו במשמורת משותפת – 93% ביטאו שביעות רצון והאמינו שהסידור היה הטוב ביותר עבורם.

לאור התוצאות החוזרות של מחקרים בנושא, במהלך שנות ה-80 של המאה הקודמת הורחבו הסדרי הראייה במדינות רבות בעולם המודרני ואף נקבעה ברירת מחדל של משמורת משותפת. לאט לאט מחלחלת בקרב הציבור הרחב התפיסה שמשמורת משותפת היא הדרך הטובה ביותר. התמיכה בהורות משותפת נצפית בקרב אוכלוסיות מגוונות: גברים ונשים, אמהות, אבות, ילדים, עורכי דין ושופטים.

המתנגדים למשמורת משותפת ניגשים לנושא מנקודת מבט יחידנית, מהמנטליות של מנצח שלוקח הכול. מלבד הפגיעה בעקרון השוויון, הרי שצורה של משמורת בלעדית, המעדיפה את האם, פוגעת בעקרון הזכות הטבעית של כל הורה על ילדיו ושל כל ילד להוריו, פוגעת בחופש העיסוק של האם וגורמת להחמרת תסמונת הניכור ההורי.

מן הראוי שגם בישראל יעוגן בחוק הפתרון של משמורת משותפת כברירת מחדל ויוכר כאפשרות הטובה ביותר עבור זוגות מתגרשים שבהם שני ההורים כשירים, רוצים ומסוגלים לגדל את ילדיהם.

על המחבר / המחברת

מוטי חיימי

מומחה ברפואת ילדים והמטואונקולוגיה פדיאטרית. פעיל בתנועת הורים שווים.

8 תגובות

  1. צביה
    צביה פברואר 23 2017, 14:04
    לכל מילה מסכימה

    למרות שאני אישה

    השב לתגובה
  2. מאיה
    מאיה פברואר 23 2017, 18:11
    פמיניזם חזירי

    מעולה !! ומובן מאליו… רק לא אצלנו.
    כי הפמיניזם החזירי שולט ומבייש את הפירמה .

    השב לתגובה
  3. גרושה
    גרושה פברואר 24 2017, 18:09
    הניביון המרומז להציג את האמהות כקשות

    ממש לא תואם את המציאות. לאבות ברוב המקרים יש יותר כסף ויותר כוח. והם מנצלים זאת.

    השב לתגובה
  4. בנצי שטרן
    בנצי שטרן פברואר 25 2017, 13:57
    ראית את הכתבה בטלויזיה

    על בני זוג זהתגרשו וחיים יחד בדירה? הכי הזוי שאפשר. לכאורה מה שאתה מציע. למעשה הכי ברוע שאפשר.

    השב לתגובה
    • מרגלית
      מרגלית פברואר 26 2017, 12:20
      ראיתי והייתי המומה לגמרי

      מה שמסביר גם את הגירושים ובם את ההשארות זה שמדובר באנדים הזויים. אין הרבה כאלה.

      השב לתגובה
    • איתי
      איתי פברואר 28 2017, 20:04
      חוסר הבנה של המגיב

      אם היית טורח לקרוא אולי היית מבין. אין קשר בין משמורת משותפת למגורים יחד כמו בכתבה שהייתה. הכי חלם שאפשר להגיב ככה.

      השב לתגובה
  5. יהודה
    יהודה פברואר 25 2017, 18:55
    גרוש

    הלוואי ויעשה צדק בהקדם …
    האפליה זועקת .. הפגיעה בילדים כואב ומקוממת .. הניכור ההורי לא נגמר והאפשרות להתקיים נעלמת ואיתה האפשרות לגדל את הילד בזמני השהות עם האב באשר הם ..

    השב לתגובה
  6. נ
    נ"ג פברואר 27 2017, 14:30
    תמיד במאמרים ובמחקרים שוכחים

    את האבות הרבים שנוטשים את הבית לחיים חדזים ולא מעניין אותם בכלל היד או הילדים זהשאירו.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהורות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!