JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אבא שלי הוא הכי בעולם

מהו תפקיד האב ומהו אב טוב דיו

אבא שלי הוא הכי בעולם סמי ארגון
מרץ 24
09:30 2017

באמצע המאה שעברה נולדה ההגדרה "האם הטובה דיה". דונלד ויניקוט, פסיכיאטר הילדים הבריטי, הוא שטבע את האמרה, ובכך שחרר את האמהות, ולו במידת מה, מעול הצורך במושלמות ומרגשות אשם. לימים הורחב המושג גם לנערים ונערות בגיל ההתבגרות, וגם הם יכולים להיות "ילד טוב דיו". ומה על האב? מדוע נפקד מקומו במסע מנחם זה? הרי תפקיד האבהות אינו חשוב פחות, והיחסים בין אבות לבנים ולבנות מורכבים וטעונים ממש כאלה של האם.

ואולי לא נזקק האב לחיזוקים או להנחות, שכן המבנה הפטריארכאלי שהתקיים מיני קדם ברוב החברות האנושיות העניק לו מעמד נעלה ומושלם, לכן מה צורך לו בבקרה? מושג האבהות כמו נושל מלבושו הטבעי, הארצי, ונעטף לו באצטלה של דמוי אלוהות, או לפחות חוכמה ומכובדות. חלקנו נושאים עינינו ל"אבינו שבשמים" או לאב הקדוש שבשילוש או לזה הארצי היושב על הכס; המילה "אבא" הפכה כינוי כבוד לחכם התנאי או האמוראי; האנתרופולוגים מדברים על "האב הקדמון" ובתי-אב והסוציולוגים על ראש המשפחה. ובל נשכח שהגבר הוא שמכתיב את חוקי התרבות ואת ערכיה, וברגיל גם כותב אותם. אם כן אותו שליט מכובד אינו זקוק לנחמה, אין לו צורך בהנחיות כדי להפוך ל"טוב דיו" – הוא, כביכול, כבר טוב מאוד.

ובכל זאת אנו רואים דוגמאות שונות לאבהות, למשל בסיפור המקראי. אמנם גישתו של הסופר המקראי פטרונית-גברית, למשל כשהוא מנכס לגבר את הולדת הילד, כנאמר: "ואדם הוליד את…" וגו'. אך הוא אינו מאדיר אותו. הוא אינו סוגד לאבות האומה ומתאר אותם ללא כחל וסרק, על חולשותיהם וטעויותיהם האנושיות כבעלים, אבות וראשי משפחות. כך אנו מוצאים את אברהם אבינו מגרש את אחת מנשותיו ואת בנם ואף עוקד את בנו המועדף וכמעט מעלהו קורבן, כך יעקב מפלה בין ילדיו ויפתח הגלעדי מקריב את בתו לאל כדי לא להפר את נדרו האומלל (שופטים, יא). ועוד גברים ואבות בשר ודם, שכולם ראויים לווידוי ולכפרה כדי להיות אבות טובים דיים.

אך מהו אבא טוב? מהי אבהות טובה, ובעצם מהם תפקידיה?

אם נפנה לעולם החי נמצא שהאבהות מגוונת ומרובת-דפוסים. האבולוציה מזמנת מגוון גדול של אפשרויות בהתאם למין, לגודל, לבית גידול, לאופני התנהגות ולשאר נתונים המכתיבים את חלקו של האב, את אופן תפקודו ואת מידת היזדקקותו לחיי צאצאו. בטבע לזכר ולנקבה תפקיד משותף: להביא את דור ההמשך ולדאוג לו. חלקו המרכזי של הזכר הוא בעיקר וברגיל בראשיתו בהפריה. השתתפותו בתהליך ההמשך – בדגירה, בהולדה ובגידול – קרויה בפי הזואולוגים "ההשקעה הזכרית".

בקרב בעלי-כנף עזרתו של הזכר חיונית לגדילה מזורזת למען ביטחונם של הגוזלים, לכן רבים המקרים שבהם הזכרים משתתפים בקינון, בדגירה ובטיפול. עם זאת, קיים גיוון: בדרך כלל הזכרים המשתתפים אינם ססגוניים, לכן אינם בולטים בסביבה. למשל הפשוש האפרורי: הזכר בונה קן, הנקבה מרפדת אותו ושניהם דוגרים ומאכילים במשמרות; זכר הטבלן נושא בין כנפיו את אפרוחיו בזמן שהאם פורשת לזמן מה ללקט מזון, ועם שובה היא מאכילה את הרוכבים הקטנים. ואילו זכר הצופית הבוהקת והדוכיפת הבולט בצבע ומראה – השקעתם פחותה.

סוסון הים, אביר האבות, הוא הזכר היחיד בטבע הנושא את ההיריון, והוא גם מגדל לבד את צאצאיו. אך אבי כל הממלכות הוא ללא ספק הפינגווין הקיסרי: הזכר מניח את הביצים בין כפותיו ודוגר עליהן בדבקות במשך חודשיים תמימים, ללא מזון ומים. חודשיים תמימים! עד ששבה האם מן הים עם בטן מלאה ומחליפה אותו.

אך ישנן תופעות אבהות אחרות. לפילים צעירים אין למעשה אבות – הם מטופלים בחברה מטריארכאלית חמה ומסורה, ועם הגיעם לפרקם עוזבים בהדרגה את העדר. לפיל כמעט אין אויבים, לכן הזכר מיותר בגידול ובניטור. הוא נעדר ולא מסוכן, אלא בעתות ייחום פראי ואלים, אך לעולם לא יפגע בגור. שונים ממנו הדובים, שיכולים להיות אבות מסוכנים. הדוב החי בגפו כנראה מתקשה לזהות את צאצאיו – מה שנקרא "ודאות אבהית" חלשה – והוא עלול לפגוע בגורים גם אם הם שלו.

אשר לאדם, יש להניח כי האדם הקדמון חי במבנה חברתי בדומה לאחד מקופי-האדם: חברה פטריארכאלית למהדרין, שבה גבר חזק שולט ומשליט את מרותו. הוא וחבריו הזכרים קבעו את החוקים ואת התנהלותו של השבט, דאגו לציד, לליקוט מזון ולהגנה. הטיפול בילדים וגידולם היה נתון, כמו אצל הקופים, בידי הנשים, וחלקם של הגברים היה כנראה מצומצם.

כאשר עברו חברות האדם משבטים למשפחות רחבות, היו ראשיהן האבות מקבלים את הבן לחניכה, כדי לנתקו מהשפעת האם ולהפכו לגבר מגן, מפרנס, לוחם. ילדי ספרטה למשל היו עוברים לחברת הגברים בגיל שבע. ככל שהצטמצמו המשפחות המורחבות ונעשו גרעיניות יותר, אולי גם לַקטניות ואחר אגראריות, גדל חלקו של האב בגידול. עם זאת, הוא עדיין לא הורשה להיכנס ל"אוהל האדום" או למקום העריסה, הוא עדיין התאים למינוח הרווח "אב נוכח-נפקד".

פרויד הוא שפתח אשנב חשוב ביותר להבנת השפעת האב וחלקו המרכזי בפסיכו-דינמיקה של הילד, ובחיבורו "שלוש מסות על התיאוריה של המיניות" (1905) טבע את המושגים הידועים "תסביך אדיפוס" ו"תסביך אלקטרה". ועדיין, מקומו של האב הוזנח מה ונותר בשולי המחקר. לאקאן, אחד מממשיכי דרכו של פרויד, הדגיש בתורתו סוף סוף את חשיבות האב. הוא ראה את דמותו של האב בראש וראשונה כדמות השונה במהותה מדמות האם: דמות אחרת, נוספת ונפרדת. ובהיותה כזו, תפקידו המרכזי של האב בין מכלול תפקידיו – שאותם כינה לאקאן "שמות האב" – הוא לאפשר לאם ולתינוק ליצור קשר שיש בו מרחק, וכך להבטיח נפרדות ביניהם. נפרדות זו חיונית עבור הילד, כדי שיוכל לפתח את זהותו העצמית, את אישיותו הייחודית ואת בגרותו הנפשית.

בימינו האב נדרש ודורש מעצמו להיות שותף פעיל בגידול ילדיו, ואנו מוצאים שהביולוגיה תומכת בשיתוף זה. ממחקר בן ימינו עולה כי במהלך חודשי החיים הראשונים התינוק מסוגל להתמקד רק באדם אחד, המטפל הצמוד – בדרך כלל האם. אך לקראת אמצע שנת החיים הראשונה מתרחשת הרחבה חברתית: יכולת לאינטראקציה משולשת והתייחסות בו-זמנית לאם ולאב בהפניה מהירה של המבט. כאן נוצרת אותה נפרדות בין התינוק לאם הדרושה לשם פיתוח זהותו העצמאית.

עוד נמצא, במחקר חדיש, עתיר-ידע ומסקרן של החוקרת תלמה הנדלר, כי הורמון האוקסיטוצין – הורמון האהבה והקשר המופרש אצל האם בתקופות היריון, לידה והנקה – מופרש גם אצל אבות השותפים בטיפול בחודשים הראשונים והלאה. ואותו הורמון מופרש אצל התינוק בתגובה לטיפול, ומחזק בו את אותה סכימה משולשת דלעיל. מחקרי Alloparenting ("תחליף-הורה") הבודקים טיפול בצאצאים שלא בידי האם הביולוגית תומכים בהשערה כי במוחם של בני אדם, כמו אצל כ-120 יונקים אחרים, קיימים קשרים אבולוציוניים קדומים המאפשרים טיפול הורי מיטיב שאינו תלוי בהריון ולידה בלבד, אלא מעוצב ומחוזק בטיפול היום-יומי היציב והמושקע בתינוק.

מהדוגמאות והניתוחים נוכל ללמוד על החשיבות הפסיכולוגית המרכזית שיש לאב בעיצוב אישיותו וזהותו של הילד, ולאפיין סוגי אבהות שונים לפי מידת נוכחותו של האב ואופן מעורבותו בחיי ילדו. יש אבות נעדרים שאינם נוכחים בחיי ילדיהם כלל ויש כאלה נוכחים-נפקדים שנוכחותם מועטה או אינה יציבה וקשריהם עם הילדים רופפים. יש אבות פוגעניים המתעללים נפשית, פיזית או מינית, ויש "הורי הליקופטר", המכונים גם "הורי מכסחת הדשא", שמגוננים ומפנקים יתר על המידה וכך פוגעים בעיצוב עצמאותם של הילדים.

ויש אבות טובים דיים: אבות מעורבים אך לא מתערבים, סמכותיים אך לא נוקשים, נוכחים אך לא חונקים. אבות שמצליחים להיות ידידותיים לילדיהם בלי לאבד את כבוד הורותם ואת סמכותם. הם אינם מתאמצים להיות מושלמים וצודקים-תמיד, הם יודעים להודות בשגיאותיהם ובחולשותיהם. אין להם צורך לשמור בכל מחיר על אותו "אבא גיבור", הדימוי המאדיר השכיח בקרב ילדים.

מתיאור זה ברור שאבהות טובה, כהורות טובה ככלל, היא מטלה מבלבלת. תדיר האב מתלבט ומתמלא בחרטות ובהאשמה עצמית. אם כן כעת נזקק הוא, כמו אשתו בעבר, למישהו שיורידוֹ מעץ-האשם ויפנה עבורו את נתיב האמצע הגואל.

במכתבו אל אביו (1919) מגולל פרנץ קפקא על פני כמאה עמודים את מסכת התעללותו הנפשית, מאז שזכר את עצמו ועד לטרום נישואיו. למעשה נכתב החיבור כדי לשפר יחסיו עם אביו, שתואר "כאיש עסקים מגודל אנוכי ושחצן"; שהיה כלפיו סמכותן, תובעני, מתערב ומשפיל. "היית חזק מדי בשבילי", כתב קפקא וציין ש"הרגיש לידו כתולעת הנרמסת ברגל גסה". לעומתו, בשירו של עמיחי "אבי" הדובר מביע ערגה פיזית ונפשית לאביו הנערץ: "זכר אבי עטוף בניר לבן/ כפרוסות ליום עבודה". מהו סוד הקסם? "כקוסם […] הוציא מתוך גופו הקטן – אהבה".

בין שתי אבות קוטביים אלה, האחד עריץ והשני נערץ, אפשר למקם קטגורית את מגוון טיפוסי האבות מבחינת מידת נוכחותם והשקעתם. וכך אפשר לומר, כדברי עמיחי, כי אב טוב דיו הוא אב שיודע בראש וראשונה להעניק אהבה. כי זו המתנה הברוכה ביותר שיכול אב לתת לילדיו, כי זו גם תהיה המזכרת שינצרו כל חייהם.

 

המאמר מוקדש לבנותיי, שלימדו אותי להיות אב סביר, ולנכדיי, שלימדו אותי איך להיות סבא טוב דיו.

על המחבר / המחברת

סמי ארגון

בהיותו בקורס חובלים נפגע בתאונה. סיים תואר ראשון בפילוסופיה ושני בפסיכולוגיה קלינית. פרסם ספר שירה ושני רומנים.

4 תגובות

  1. דדי
    דדי מרץ 24 2017, 18:35
    סוף סוף

    מישהו מבין שיש גם אבא ושיש לו גם חלק בקשר לילדים

    השב לתגובה
  2. סמי ארגון
    סמי ארגון אפריל 03 2017, 08:37
    לא הראשון ולא האחרון

    לדדי, תודה על הפרגון אך אני אינני הראשון או היחיד, גם לא האחרון או הבודד, שראה ורואה בחשיבותו של האב. הכירו בזה רבים ואחרים, אך אין ספק שיש לתת יותר את הדעת, הדעה, המודעות והעשייה בנושא, בכל תחום ורמה אפשריים.

    השב לתגובה
    • מיטל
      מיטל דצמבר 09 2017, 13:03
      מחקר על מקומו של האב, כפי שמתבטא בציורי ילדים

      הנושא הזה מרתק אותי ובמסגרת התואר השני שאני עושה אני בוחנת את מקומו של האב כפי שהוא בא לידי ביטוי בציורי ילדים. אשמח למחשבות ואולי להפניות לחומרים.
      שמחה שנתקלתי בכתיבתך,
      מיטל.

      השב לתגובה
  3. סמי ארגון
    סמי ארגון דצמבר 10 2017, 20:21
    בהצלחה

    ואני מאוד שמח על פנייתך. מקומו של האב די נזנח בעולם המחקר, לפחות בהשוואה למקומה של האם. ולכן, יש לברך על כל יוזמה לסגור את הפער הזה ולסייע לה. אפשר להשיג את המייל שלי במערכת. בהצלחה, מיטל.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

שדות חובה מסומנים *

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהורות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!