JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אין זמן… הילדים עסוקים…

שמונה הנחות בעניין הפעילות הגופנית של ילדינו

אין זמן… הילדים עסוקים…
פברואר 04
17:56 2016

לפני קריאת המאמר, בידקו את עצמכם והגיבו לטיעונים הללו:

הטיעון V  – מסכים/מסכימה

X  – לא מסכים/ לא מסכימה

1 הילדים בריאים בין שהם עושים פעילות גופנית ובין שלא

 

2 אין קשר בין פעילות גופנית בגיל הצעיר לבין פעילות גופנית בגיל הבוגר
3 ילדים יכולים ליצור קשרים חברתיים מפותחים ומורכבים עם חבריהם גם ללא משחקי תנועה
4 כבר בגיל הרך חשוב לתת לילדים יסודות בלמידה פורמלית של קריאה וחשבון בדרך היעילה ביותר
5 מערכת החינוך יודעת מה חשוב לילדינו, והיא הדואגת לתוכנית הלימודים הראויה בחינוך הגופני
6 השתתפות בחוג ספורט פעם או פעמיים בשבוע מספקת את צורכי התנועה של הילדים
7 הבית אחראי לספק את הצרכים הפיזיים-מוטוריים של הילדים, כמו שהוא מספק להם אוכל, לבוש וכדומה
8 שיעורי החינוך הגופני מיועדים לאוורור הילדים, בניגוד לשיעורים האחרים שבהם יושבים כל הזמן

 

רוב הילדים בחברה הישראלית לא מקבלים הזדמנות ראויה להתנועע. הסיבה לכך איננה חוסר זמן, כפי שאחדים סבורים, ואף לא הטענה שאנו, ההורים, חסרי אונים אל מול השתלטות המסכים על אורח החיים של ילדינו. הסיבה לכך היא סדר עדיפויות המבוסס על הנחות יסוד מושרשות ושגויות. אנסה להציג כאן שמונה הנחות יסוד (המקבילות לטיעונים בטבלה) ולהסביר מדוע הן שגויות. חילקתי את הנחות היסוד לכאלו שכולם מסכימים עליהן (4), לכאלו שההורים מחזיקים בהן ופועלים לאורן (2) ולכאלו שבתי הספר מחזיקים בהן ופועלים לאורן (2).

ההנחות המשותפות למערכת החינוך ולהורים

ההנחה הראשונה גורסת כי הילדים בריאים בין שהם עושים פעילות גופנית ובין שלא – לא נכון!

רבע מאוכלוסיית הילדים סובלת מעודף משקל. ילדים צעירים רבים סובלים מלחץ דם גבוה, בשיעור גבוה מאשר בעבר. שיעור הילדים השוברים עצם בזמן שהם נופלים, גבוה יותר מאשר לפני עשר שנים. חלק מהילדים גם סובלים מכושר גופני נמוך ביחס לגילם, תופעה שלא הייתה בימים עברו, כשהילדים היו פעילים באופן טבעי, כיוון שכתוצאה ישירה של אורח חייהם הם שמרו על הכושר המתאים לגילם. אם נתייחס לבריאות במובן של מיטביות ושלומות (well being), כיום יותר ילדים סובלים מאי שקט ומחוסר ריכוז, ולעתים אף מקשיים בשינה. גם אלו קשורים להיעדר פעילות גופנית מספקת.

נכון, הילדים עדיין לא סובלים מפגעי הזמן, פשוט כי נולדו לא מזמן, אך הולך ומתברר הקשר בין התנהגות ואורח חיים בילדות לבין מצבנו הבריאותי כמבוגרים. ההורים מודעים לכך היום בעניין חשיבות השמירה על בריאות השיניים ועל הרגלי אכילה נכונים – הדבר נכון גם לגבי חוזק העצם והשרירים, לגבי מצב הלב והריאות וזרימת הדם.

על פי ההנחה השנייה אין קשר בין פעילות גופנית בגיל הצעיר לבין פעילות גופנית בגיל הבוגר – לא נכון! אמנם איו ערבות לכך שילדים שאהבו לשחק בחוץ בילדותם והשתתפו בקבוצות תנועה ובנבחרות ספורט, יבחרו בבגרותם להיות פעילים, אבל ישנם שלושה חיבורים חשובים ומשמעותיים הנקנים רק בילדות:

ראשית, הגיל הרך, ואחריו גיל בית הספר היסודי, הם הגילים שבהם רוכשים הילדים בהדרגה, ועם מהלכי הבשלות הנויורולוגית, מיומנויות מוטוריות מגוונות המשמשות אותם בגילים הבוגרים בשעה שהם בוחרים לעסוק בפעילות גופנית. קשה מאוד לרכוש מיומנות חדשה לגמרי בגילים הבוגרים. הדבר דורש הרבה יותר כוח רצון, התמדה וזמן פנוי. רוב האנשים לא עומדים בכך. יספרו לכם על כך אלו שלא גדלו בארץ ולא למדו לשחות בארצם… או ישראלים המנסים לעסוק בסקי ולא התנסו בו בילדותם.

שנית, תחושת המסוגלות הנחוצה כדי להשתתף בפעילות גופנית ולרכוש מיומנויות חדשות בגיל בוגר, היא בדרך כלל נחלת אלו שבצעירותם התנסו בפעילות גופנית מסוגים שונים, עמדו באתגרים והתנסו בשליטה טובה במיומנויות רבות.

ושלישית, הקניית הרגלי פעילות גופנית דומה להקניית ערכים. לא די לדבר על חשיבותם, יש לעמוד בהם ולהראות דוגמה אישית. המחנכים – ההורים, המורים, בית הספר וכל החברה – צריכים לעסוק בעצמם בפעילות גופנית פשוטה ויום-יומית, להאמין בחשיבותה, לשלב את הילדים בפעילות גופנית המתאימה לכל המשפחה יחדיו: הליכה משותפת, שחייה משותפת, משחקי מחבט משותפים, רכיבה משותפת על אופניים (ולא חשמליים).

אם הפעילות הגופנית נתפסת כזמן התאווררות, כצורך של הילדים להתפרק, כגחמה ילדותית, הילדים לא מתחנכים להיות פעילים כמבוגרים.

ההנחה השלישית טוענת כי ילדים יכולים ליצור קשרים חברתיים מפותחים ומורכבים עם חבריהם גם ללא משחקי תנועה – לא נכון! אמנם כל משחק חברתי באשר הוא, תורם משהו, אבל רק במשחקים הכוללים תנועה (זוכרים? "תופסת", "עמודו", "הקפות" וכל משחקי הכדור) נוצרים מצבי תלות ואינטימיות בין הילדים, המחייבים אותם ללמוד לעמוד על שלהם בזמן ובמידה, לוותר בזמן ובמידה, להוביל, להיות מובלים, לעזור, להיעזר ולהשתמש בשאר המיומנויות החברתיות. במשחקי החברה, במחשב או סביב קופסה, כל ילד משקיע בעצמו והוא נתון להשוואה לאחרים. זהו ניסיון חברתי מסוים, אך לא מתקיימים בו תנאי מגע אמתיים, כמו אלו שיש לנו כשאנחנו מקימים משפחה או נמצאים במערכות יחסים מורכבות במקום העבודה. הילדים עלולים להעדיף את המשחק הזה, כיוון שהוא מעניין, מושך ובעיקר לא מחייב אותם להתמודד עם אתגרים חברתיים מורכבים. ויתור על משחקי תנועה הוא כמו לאפשר לילדים לאכול רק מאכלים מתוקים…

חשוב לשים לב! כדי שהמשחק החברתי-תנועתי ייתן הזדמנות לכל הילדים לצמוח בעזרתו, צריך מבוגר שישמור על הילדים, מחנך שיעזור להם לבחור חוקים צודקים ולעמוד בהם ושלא יאפשר לחזקים להשתלט ולפגוע בחלשים.

ההנחה הרביעית: כבר בגיל הרך חשוב להקנות לילדים יסודות בלמידה פורמלית של קריאה וחשבון בדרך היעילה ביותר – לא נכון! אמנם צריך להקנות יסודות בלמידה הפורמלית, אבל חשוב לעשות זאת באמצעות התנסות תנועתית שהופכת את הלמידה ללא יעילה מבחינת משך הזמן, אך מאפשרת חיבור של ההבנה למציאות הפיזית והחברתית שבה חיים הילדים. התנועה חשובה כאן משתי סיבות: האחת, בגיל הרך זקוקים הילדים לעולם המוחשי כדי להבין רעיונות. מראות של קווים, מספרים וצבעים לא מספיקים. צריך למשש, לגעת, להפעיל, לשנות, להתנועע. התנועה משמשת כהמחשה הברורה היחידה: כל ניתור או כל מסירה נוספים למספר שקדם להם, כל שלב בעלייה בסולם הוא המספרים העולים, ובירידה – המספרים היורדים.

הסיבה השנייה נוגעת לתפקיד התנועה כמגנה מפני אשליית הלמידה. לילדים זיכרון טוב. כשמלמדים אותם ידע מופשט, ניתן לשינון, הם מסוגלים לחזור על הדברים שנאמרו גם אם לא הבינו. כך נוצרת אצל המבוגרים אשליה שהדברים הובנו, בה בשעה שלא כך הדבר, והילדים נותרים ללא בסיס להמשך הלמידה. התנועה מאפשרת לנו, המבוגרים, לראות האם הילדים הבינו, ואם לא – לתת להם להתנסות בתוך העולם הפיזי שלהם, כדי שיבינו.

הנחות שההורים מחזיקים בהן

ההנחה החמישית גורסת כי מערכת החינוך יודעת מה חשוב לילדינו, והיא הדואגת לתוכנית הלימודים הראויה בחינוך הגופני – לצערי, לא נכון! גם כאן, התפיסה שניתן לסמוך על מערכת החינוך שתדע לתת לילדינו את הנחוץ להם, לא נכונה. קודם כול חשוב לזכור שזו מערכת המתאימה את עצמה לרוב או לבעלי הכוח, ואין לה כלים להתאים את עצמה לילד הפרטי שלנו. רק אם במקרה בקצה מערכת החינוך יש מורה טוב לחינוך גופני, יש לו יכולת מסוימת להיות קצת יותר ממוקד בילדים, אך גם לו יש 30 תלמידים בכל שעה, וביום לימודים של חמש שעות הוא פוגש 150 ילדים.

כמו כן, תוכנית הלימודים של החינוך הגופני, נכון לעכשיו, מורה על שתי שעות הוראה המבודדות משאר התהליכים בבית הספר. שעת הוראה היא 45 דקות. אם המורה מצליח להיות במצב הוראה במשך 30 דקות נטו הוא מורה מצוין, ואם מתוך 30 הדקות האלו הילדים פעילים מוטורית 20 דקות ובשאר הוא מסביר, אז המורה יוצא מן הכלל. במקרה הטוב הילדים מקבלים בבית הספר שעה בשבוע.

תוכנית הלימודים עצמה מורה על הקניית מיומנויות ספורט ומשחקי ספורט, בלי לחבר אותם לאינטליגנציה גופנית או לבריאות. בתוכנית הלימודים לא קיימת הקניית כלים לשמירה על האינטליגנציה, כמו פיתוח יכולת ההקשבה ומודעות לגוף; מתי צריך לפעול? מתי לנוח? מתי להרפות? מהי נשימה נכונה? למה חשוב לגוון תנועה ואיך מגוונים אותה? כיצד בוחרים פעילות גופנית המתאימה לי ומתמידים בה? איך כוללים תנועה בשגרת החיים היום-יומית? איך לומדים תנועה עם אחרים? טיפוח הבריאות אמנם מוזכר במבוא של תוכנית הלימודים ובחוברת על ידע והבנה בחינוך הגופני שפורסמה מטעם משרד החינוך, אך בשום מקום לא מובהר כיצד אמור להתרחש החיבור בין הפעילות הגופנית המוצעת בשיעורים לבין הידע העיוני והמעשי הנוגע לבריאות. לצערי, מעטים המורים שיש להם הידע הבריאותי והפדגוגי לעשות זאת בכוחות עצמם.

ההנחה השישית: השתתפות בחוג ספורט פעם או פעמיים בשבוע מספקת את צורכי התנועה של הילדים – ממש לא! ילדים זקוקים לכשלוש שעות יומיות של פעילות מתונה ונמרצת (ראו כתבתי "3 שעות ביום" http://www.jokopost.com/par/5489/). בנוסף לכך, לא תמיד המדריך בחוג הספורט מספיק מקצועי ולא תמיד הוא רואה את הילדים שלפניו. לעתים הוא שבוי בתחרות ומחשיב את הניצחון יותר מאשר את מיטביותו של ילד אחד, שבמקרה הוא הילד שלכם (ראו כתבתי "מהו חוג תנועה איכותי", http://www.jokopost.com/par/4966/). גם כאן, רק לעתים נדירות המדריך או המורה יחברו את הפעילות לבריאות ולאורח החיים. אם מצאתם מדריך כזה, שלחו את הילדים שלכם אליו בכל יום לשעה.

הנחות שבית הספר מחזיק בהן

על פי ההנחה השביעית, הבית אחראי לספק את הצרכים הפיזיים-מוטוריים של הילדים, כמו שהוא מספק להם אוכל ולבוש – הבית הוא אכן אחראי, אך לא האחראי הבלעדי. העברת האחריות מהבית לבית הספר ומבית הספר לבית משאירה את הילדים שלנו קירחים מכאן ומכאן – ללא פעילות גופנית בריאה ומספקת. הילדים מבלים שעות רבות בבית הספר ובמסגרות אחרות מחוץ לבית, וכולם אחראים על חינוכם ועל בריאותם של ילדינו. כל מסגרת צריכה לבדוק את אחריותה ולמלא אותה. אם ילדים זקוקים לשלוש שעות פעילות גופנית ביום, ונאמר ש-12 שעות ביום מוקדשות לתחזוקה (שינה, אוכל, מקלחת וכו'), זה אומר שכל שהייה של ילד במשך ארבע שעות במסגרת, מחייבת שעה של פעילות גופנית. אם הילדים שוהים בבית הספר שש שעות, בית הספר אחראי על שעה וחצי. עליו לדאוג שהילדים יהיו פעילים גם בהפסקות (ולא רק אלו הדוחפים והמשתלטים על המגרשים), וכן לכך שבשיעורים שבהם הילדים זקוקים להדגמות של תנועה, כמו בשיעורי המתמטיקה והשפה, אכן תהיה תנועה (ישנם בתי ספר כאלו. מעט מדי, אבל יש). הבית, שבו הילד שוהה עוד כשש שעות שאינן מוקדשות לתחזוקה, צריך לקחת על עצמו את השעה וחצי הנוספות: הליכה או ריצה בדרך לבית הספר וממנו; הליכה או רכיבה על אופניים לקניות, פעילות בגן המשחקים השכונתי, שבתות של פעילות גופנית משותפת של כל המשפחה, ולא רק נסיעות במכונית למקום הפיקניק.

ההנחה השמינית והאחרונה: שיעורי החינוך הגופני מיועדים לאוורור הילדים לאחר שהם יושבים בשיעורים האחרים – זה נורא! שני חצאי השעות בפועל שהמורה לחינוך גופני מלמד צריכים להיות ממוקדים בפעילות גופנית ובפיתוח האינטליגנציה התנועתית והבריאותית. אלו צריכות להיות שעות של מאמץ גופני, אישי, חברתי ואינטלקטואלי, והן ממש לא מיועדות לאוורור. כל המורים בבית הספר אחראים על האוורור של הילד, ולמה לא בעזרת תנועה ומשחק המשולבים בשיעורים שלהם? האופן שבו הילדים מתפרצים מהשיעורים להפסקות, הריצה הבהולה החוצה, הצעקות, הדחיפות וכל סוגי האלימות האחרת, כולם תוצאה של החזקת מתח והיעדר פעילות. אני בספק אם המתח מועיל ללמידה העיונית… הטלת תפקיד המאוורר על שיעורי החינוך הגופני היא לעג לרש והחמצה של העיקר.

לסיכום, כדאי להתפטר מכל הנחות היסוד המכתיבות סדר עדיפויות שגוי: ילדים שאינם עושים פעילות גופנית מינמלית בבית ובמסגרות החינוכיות שבהן הם משתתפים, משלמים על כך בבריאות הגופנית והנפשית בהווה ובוודאי בעתיד. היעדר התמודדות עם סיטואציות חברתיות מורכבות והיעדר חיבור בין החשיבה המתמטית והשפתית למציאות עלולים להשאיר בידי הילדים יסודות לא מספיק מוצקים להמשך הלמידה.

כמו שאנו דואגים שלילדינו יהיה חם בחורף, שהם יצחצחו את שיניהם בזמנים הנכונים ושהאוכל יגיע בעתו וכמה שיותר בריא, כך עלינו לבדוק את סדר היום של הילדים בבית ולראות מתי אפשר לשלב פעילות גופנית בתוך הבית, בדרך אל… ומ…, בגן המשחקים, במרחבים פתוחים למשחק, בחוגים ובבילויים המשפחתיים המשותפים. כמו כן, ניתן ללחוץ על הנהלת בית הספר לאפשר לילדים יותר פעילות בשיעורים, בהפסקות ובפעילויות טקסיות של כל בית הספר. נתעניין ונשאל את המורה לחינוך גופני: מה הוא מלמד? כמה זמן הילדים פעילים אצלו בשיעור? האם הוא גם דואג לבריאותם?

ההורים אינם האחראים הבלעדיים, וגם בית הספר אינו האחראי הבלעדי לפעילות הגופנית של הילדים. על שני הצדדים לקחת את מלוא האחריות.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

אלה שובל

ד"ר. עוסקת שנים רבות ב"חינוך לתנועה", בהוראת חינוך גופני בגיל הרך, ובחקר הקשר בין התנועה של הגוף ללמידה העיונית, המילולית.

13 תגובות

  1. דיקלה
    דיקלה פברואר 06 2016, 14:34
    מאמר ראוי לשבח

    מאמר סדור וראוי לשבח

    השב לתגובה
  2. ליאורה שרון
    ליאורה שרון פברואר 08 2016, 20:07
    לא מציאותי

    המבוגרים ברובם עושים מה שמקובל בהמון ולא מה שבריא. אין סיבה לחשוב שהם ידאגו באמת לבריאות ילדיהם.

    השב לתגובה
  3. אפרת
    אפרת פברואר 11 2016, 18:00
    ישר כוח

    כל הכבוד אלה. אכן בפועל מקרוב אנו זוכים לראות את ההבדל ומשמעות התנועה לגוף לנפש ולמחשבה- ישר כוחך

    השב לתגובה
  4. רותי דקל
    רותי דקל פברואר 11 2016, 21:57
    מאמר חובה לקובעי מדיניות במשרד החינוך ולכל הורה.

    לצערי אני מסכימה עם כל מילה!
    ממליצה להוסיף עוד כמה הצעות מעשיות לפיתרון המצב.

    השב לתגובה
  5. מירב אשר
    מירב אשר פברואר 13 2016, 22:30
    מירב

    יישר כוח אלה , כתבה המעמתת את הקורא עם המציאות , 'מאירה עיניים' ממש.. ונוגעת באחריות הכוללת לשינוי אמיתי.

    השב לתגובה
  6. ליאת כהן
    ליאת כהן פברואר 15 2016, 23:57
    כל מילה בסלע

    כל הכבוד אלה על היכולת לגעת בבטן הרכה באופן כל כך כנה ואמיתי ויחד עם זאת לתת אופק לשינוי מעשי

    השב לתגובה
  7. אמא אחת
    אמא אחת פברואר 16 2016, 12:05
    מסכימה ומוביפה

    מסכימה בהחלט ומוסיפה: האחראי הנוסף הוא הרשויות: כמה שיותר גינות, מגרשים, שבילי אופניים. ובאופן ספציפי:עיריית רמת גן: אנא החזירו את הסלים למגרש הכרדורסל בפרק הלאומי – קצת קשה לנו לשחק בלעיהם..

    השב לתגובה
  8. נאווה חן צימרמן
    נאווה חן צימרמן פברואר 21 2016, 20:38
    בחירה בתנועה

    אלה יקרה תודה לך על כל מילה, שורה ופיסקה, המובילות אל הלא מובן מאליו – בחירה בתנועה !!!
    כחלק בלתי נפרד משנוי סדר העדיפויות יגיע שלב הבחירה. כאן ברצוני להוסיף הנחה תשיעית נפוצה ומוטעת :" ילדים יודעים מה טוב להם ובוחרים במאמצים גופניים, אישיים, חברתיים ואינטלקטואליים המתאימים להם" – לא נכון !!!
    שכן במקרים רבים בחירותיהם מושפעות מ :
    -הקלות שאיזור הנוחות
    -השפעות סביבתיות
    -לחצים חברתיים
    -הצורך לרצות ולעמוד בציפיות

    לכן אדגיש ששינוי בסדר העדיפויות ובחירה בתנועה, מחייב הורים ומורים לתשומת לב יתרה ולעיתים אף להכוונה והתאמה תנועתית פרטנית לכל ילד ולכל ילדה.

    השב לתגובה
  9. מיכל טל
    מיכל טל פברואר 26 2016, 01:22
    פרדוקס בן ידע לעומקן של התפיסות השגויות

    מעניין הפרדוקס שנוצר, שככל שיש יותר ידע ושיח ציבורי אודות חשיבות הפעילות הגופנית והקשר שלה לבריאות, עדיין מושרשות כל כך חזק כל הדעות השגויות שעלו בכתבה.

    השב לתגובה
  10. א.
    א. אפריל 28 2016, 01:05
    בעיה

    כאשר יש משחקים הישגיים,ויש ילדים חלשים ואולי אפילו דחויים, המשחגקים יכולים רק להחריף הבעיה….

    השב לתגובה
  11. אלה שובל
    אלה שובל אפריל 29 2016, 14:10
    ללמד להתנועע ללא תחרות!

    מסכימה בהחלט! גם בעיניי התחרות מזיקה לחינוך הגופני, גם בשל הבעיה שהזכרת וגם כיוון שבמקום לחשוב על הגוף והאם הוא מתנועע נכון, חושבים על ההישגים.
    ניתן ללמד חינוך גופני ללא תחרויות, אך מורים רבים חושבים שזה הכיף של הילדים.
    החשוב הוא, להביע את דעתך הן בפני המורה לחינוך גופני והן בפני המנהל. אם תוכלי להביא לשיחה עוד הורה או שניים, זה יעזור!

    השב לתגובה
  12. ורדה ב
    ורדה ב ספטמבר 10 2016, 12:38
    הבעיה בד"כ הפוכה

    הילדים פעילים ומתרוצצים. ההורים לא זזים וזקוקים להפעלה.

    השב לתגובה
  13. אלה שובל
    אלה שובל ספטמבר 12 2016, 07:26
    נכון, אבל...

    נכון, מבוגרים רבים לא פעילים. כיוון שאני עוסקת בפעילות גופנית של ילדים אחזור לילדים:
    הורים לא פעילים מעודדים ילדים להיות לא פעילים גם בשל העדר דוגמה אישית וגם בשל העברה של חוסר הביטחון הנוצר עקב אי פעילות.
    להורים לא פעילים נדמה שהילדים פעילים. בפועל ילדים צריכים להיות פעילים כ 3 שעות ביום לפחות! כמה ילדים ישראלים זוכים לזה?
    להורים לא פעילים לא אכפת כשילדיהם לא זוכים לחינוך גופני ראוי בגן הילדים. במקום לשאול את הגננת: אלו מיומנויות חדשות הילד/ה שלי בצעו בגן ובמה הם פעילים בחצר? שואלים אותם על קריאה וחשבון…

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים בהורות

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!