JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

סוד מוחלט

סיפור קצר וזיכרון קשה ברקע

סוד מוחלט צביה גולן
מאי 15
21:02 2016

את עלילותיה של חבורת סוד מוחלט בהחלט קראתי עוד בדרך הביתה, ודקות אחר כך חזרתי אל הספרייה. מרים הספרנית הסתכלה עליי מעל למשקפיים שהיו מונחים על קצה אפה, ואני, ילדה בת שתים עשרה, הסתכלתי עליה חזרה וראיתי שהיא לא מאמינה לי.

למען האמת, אף פעם לא הבנתי לשם מה המשקפיים אם ממילא לא מסתכלים דרכם. אני אוהבת פתגמים, ומיד חשבתי על הביטוי "לראות את החיים דרך משקפיים ורודים". מה, לא קל יותר לראות את החיים בלי משקפיים בכלל? ומי אמר שדווקא ורוד הוא צבע של תקווה? כשהלכתי לבית החולים לבקר את דנה, שהמחלה שלה גרמה לכך שכל השיער שלה נשר, הבאתי לה פרח אדום, כי ורוד בעיניי הוא צבע קצת חולה. אדום הוא צבע חזק בהרבה, ודנה צריכה הרבה כוח בשביל לנצח.

אבל עכשיו עמדתי מול מרים הספרנית, והמסגרת של המשקפיים שלה בכלל הייתה אפורה, והסוודר שלה אפור, והאור בספרייה דלק למרות שבחוץ זרחה השמש. קרני השמש מזיקות לספרים שלי, היא אמרה תמיד, והקול שלה נשמע אפור כמו הסוודר. מה את עושה כאן בכלל? היא שאלה, לא היית כאן בחצי אחרי ארבע? ועכשיו רק עשר דקות לחמש, מה את עושה כאן, את עושה ממני צחוק או מה?

הסתכלתי על מרים ופרץ של רחמים עלה בי, כמה אפורים יכולים החיים להיראות. ניסיתי לחייך אליה, אבל מרים כבר תלשה מידי בכעס את הספר שלקחתי לפני פחות מחצי שעה, ועלעלה בו ארוכות, מחפשת אם גרמתי לו נזק. יש ילדים שמייבשים פרחים בתוך הספר, אמרה מרים, פויה של ילדים, הורסים את הספר, בשביל מה הם לוקחים בכלל? אפילו לא קוראים.

אני אף פעם לא ייבשתי פרחים. זה נשמע לי הדבר הכי לא חי בעולם, לייבש ככה פרח. אני? אני אספתי מפיות נייר. מזל טוב, נכתב על חלק מהן, יום הולדת שמח, בהצלחה, בתיאבון. ואפילו הייתה לי מפית רקומה מיוחדת שכתוב עליה אהבה. היא הייתה יפה לדעתי, אפילו שהאותיות במילה אהבה היו ורודות. לפעמים, אבל ממש לעתים רחוקות, יישרתי מפיות בין הדפים של הספרים. אבל לא במקרה הזה, לא בספר שהחזרתי הרגע, הרי לא הספקתי אפילו להגיע הביתה.

מרים המשיכה להסתכל לסירוגין עליי ועל הספר, ואני התכווצתי נוכח הגערות שלה. אי אפשר לבוא לבלבל לי את המוח כל רגע, אמרה, את בטח לא קראת בכלל. נוכח ההאשמה הקשה הזו התמלאתי אומץ. נעמדתי על קצות האצבעות, כדי שתהיה לי יותר נוכחות מגובהי, מטר ארבעים וקצת, ובקול רם וחזק סיפרתי את שכתב יגאל מוסינזון על ירון זהבי וחבורתו. טוב, טוב, השתיקה אותי מרים, שיהיה כאן שקט. קחי הפעם ספר נוסף, אבל לא יותר. לקחתי עוד ספר בסדרה הנפלאה הזו, ושוב סיימתי אותו בדרך הביתה. אבל הפעם כבר לא העזתי לחזור.

למחרת הלכתי עם אימא ברחוב ומרחוק ראיתי את מרים. היא הלכה מהר ומאחוריה, במרחק די רב, צעד בעלה. איש קירח ושמנמן, שפוף, נדמה שרק רצועה וקולר חסרים על צווארו. לרגע התנחמתי בכך שהוא צריך לסבול אותה כל הזמן ואני רק טיפה, ומיד הצטערתי על האנוכיות הזו שלי.

בכל מקרה, אימא עודדה אותי להמשיך לקרוא כמה שיותר. שלא תהיי לי אנאלפביתית, אמרה תמיד, תראי אותי, לא הספקתי ללמוד, יום אחד טוב לא היה לי בחיים שלי, אבל לקרוא אני קוראת כל אות כתובה. ואז, ברחוב, העברתי את מבטי ממרים לאימא, ופתאום הבנתי שגם אימא רואה את החיים דרך אותו צבע משקפיים כמו מרים.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

31 תגובות

  1. משה
    משה מאי 16 2016, 06:41
    סוד מוחלט

    ההבדל. אני לקחתי 5 ספרים.ופעם כשהרשו לי 7ספרים. זו היתה חגיגה.
    אחד מהספרים יועד לדרך הביתה.
    לא פעם התנגשתי בעמוד חשמל. רק בגלל שהייתי שקוע בקריאה.
    זכרון מתוק של ספרים. את הספרנית איני זוכר.

    השב לתגובה
  2. חיה שירז שאלתיתיאל
    חיה שירז שאלתיתיאל מאי 16 2016, 06:43
    סוד מוחלט

    צביה סיפור פשוט לכאורה, אבל כל כך שנון..

    השב לתגובה
  3. לאה צבי (דובז'ינסקי)
    לאה צבי (דובז'ינסקי) מאי 16 2016, 07:02
    תגובה

    הסיפורים שלך צביה מכניסים אותי לעולם אחר,הם כל כך מלאי חיים ואני מרגישה שאני נשאבתי לילדותי שלי ונזכרת בי הולכת לספרנית להחליף ספר ובאמת תמיד נראו לי כדמויות אפרוריות…..סיפור נפלא, מרתק וקולח. תודה

    השב לתגובה
  4. אילנה
    אילנה מאי 16 2016, 07:46
    מקסים

    בלעתי את הספור. החזיר אותי לילדותי.

    השב לתגובה
  5. אופיר
    אופיר מאי 16 2016, 10:27
    אהבתי מאוד

    כתיבה מופלאה כהרגלך. תודה.

    השב לתגובה
  6. חן בן שושן
    חן בן שושן מאי 16 2016, 13:38
    הנאות הקריאה

    המשיכי לכתוב לנו צביה יקרה. נהנה לקרוא כל פעם מחדש.

    השב לתגובה
  7. יעל
    יעל מאי 16 2016, 13:48
    כותבת יפה

    כל הכבוד צביה, יפה!

    השב לתגובה
  8. ענת גרי לקריף
    ענת גרי לקריף מאי 16 2016, 23:49
    זכרונות ילדות

    כתבת נפלא. סיפורך החזיר אותי לילדות והזכיר לי נשכחות. פתאום הבנתי משהו בקשר לספרייה – בגלל זה מעולם! ואני מדגישה: מעולם! לא השאלתי ספר מהספריה. מה עשיתי? קניתי אותם. אמא שלי למזלי הבינה לרוחי ואת כל הספרים שביקשתי קנתה לי והם היו שלי. רק שלי. מסודרים על המדף, שמי רשום בהם למקרה שמישהו יחפוץ לקבוע עליהם בעלות. קניתי וקראתי בהם שוב ושוב. מידי פעם השאלתי אותם לחברות ורשמתי לי מי לקח מה. עד היום כבר צברתי לי מאות ספרים והספרייה שלי הפרטית הולכת וגדלה מיום ליום. ככה נמנעה פגישה עם הספרנית, עם המשקפיים שלה (לא זוכרת צבע) ועם כריכות הספרים המשומשות, הממוששות, החומות שבהם הספרים נכרכו מחדש לאחר שכריכותיהם הצבעוניות הסמרטטו.

    השב לתגובה
  9. אוסנת
    אוסנת מאי 17 2016, 13:46
    סוחף ומרתק כמו תמיד

    כמו תמיד בכמה שורות את מצליחה לסחוף את הקורא לתוך סיפור שנדמה כאילו קרה לו עצמו. סיפור מרתק ועושה חשק לפתוח שוב מנוי בספרייה העירונית (:

    השב לתגובה
  10. אסי
    אסי מאי 17 2016, 16:50
    משהו משמח?

    לילה בלתי נשכח?
    חגיגה מטורפת?
    צחוק שלא נגמר?
    די עם העצב

    השב לתגובה
    • צביה
      צביה מאי 17 2016, 19:36
      אתה ממש לא חייב לקרוא

      אתה מוזמן להפסיק לקרוא אותי. איש אינו מכריח אותך לעשות כך.

      השב לתגובה
      • כוכי עומסי
        כוכי עומסי מאי 18 2016, 00:28
        סוד מוחלט

        צביה יקרה קראתי את הסיפור.מרתק, סוחף ומשאיר טעם של עוד…אין עלייך מוכשרת .

        השב לתגובה
    • חגית מ.
      חגית מ. יוני 09 2016, 15:04
      אסי, התגובה שלך לא לעניין בכלל

      חוצפן! לא רוצה, אל תקרא. למה להשתלח?

      השב לתגובה
  11. שרה חן
    שרה חן מאי 18 2016, 11:35
    געגוע לילדות

    מקסים.
    אוהבת את חסמבה.
    גם אני הייתי ועדיין תולעת ספרים. ביסודי הייתי מתנדבת לעזור לספרנית בספריית בית הספר ובתמורה קיבלתי כמה ספרים שרציתי לקריאה.
    ככה שמאד התחברתי לסיפור.

    השב לתגובה
  12. אודיה
    אודיה מאי 18 2016, 12:04
    עוד סיפור מוצלח

    מדהימה ומרגשת כמו תמיד!

    השב לתגובה
  13. נועה רום
    נועה רום מאי 18 2016, 12:21
    ספריות

    נפלא. חוויות הילדות מעצבות אותנו בבגרותינו (ולמה באמת הספרניות צריכות משקפים אם הן לא מרכיבות אותם?:)

    השב לתגובה
  14. שושנה קירש
    שושנה קירש מאי 18 2016, 13:47
    תגובה לסיפור הקצר: "סוד מוחלט"

    צביה , מקסים מקסים מקסים!

    השב לתגובה
  15. נתנאל אלחננוב
    נתנאל אלחננוב מאי 19 2016, 17:47
    סוד מוחלט

    גלי לי את הסוד , אך כל פעם מחדש את מצליחה לפרוץ לעניי רוחי ואני מרגיש שאני שם איתך .
    פשוט כתיבה מהפנטת .
    גלי לי את …..

    השב לתגובה
  16. פנינה א.
    פנינה א. מאי 19 2016, 18:02
    זכרון מתוק

    זכרון מתוק של ילדות מלאה בסקרנות רבה .גם אני הייתי כזו ילדה קראתי המון…אגב-והמפיות בין דפי הספר זכורות לי היטב.וגם חוברת "אצבעוני"…צביהלה כרגיל מוכשרת ורגישה להפליא.מחכים כבר לסיפור הבא אוהבת המון:-) 🙂

    השב לתגובה
  17. אחינעם
    אחינעם מאי 19 2016, 21:01
    מקסים!

    סיפור מקסים!
    וכמו תמיד- כתוב בצורה נפלאה!

    השב לתגובה
  18. ליאור ט.
    ליאור ט. מאי 20 2016, 07:56
    אין כמו חסמבה

    אחד מהסימבולים של מעבר מרקע ספרותי גלותי לישראלי עברי. לכן הסדרה כל כך מתאימה לרעיון שהעלית.

    השב לתגובה
    • צביה
      צביה מאי 20 2016, 12:10
      הבחירה בחסמבה

      הבחירה בחסמבה נעשתה בדיוק מהסיבה שהזכרת. תודה גדולה ליאור. האם אנחנו מכירים?

      השב לתגובה
  19. אוסנת
    אוסנת מאי 20 2016, 15:43
    הספר מעניק לאדם כנפיים

    "הספר מעניק לאדם כנפיים" ואת, בכתיבתך, מעניקה אותן לנו.

    השב לתגובה
  20. ירוחם
    ירוחם מאי 28 2016, 17:02
    שורדי השואה

    מה שהם סוחבים בליבם מהימים הניראים ההם, אפילו הם לא מבינים.בטח לא אחרים יבינו.

    השב לתגובה
  21. שמואל רוטקביץ
    שמואל רוטקביץ יוני 03 2016, 00:00
    מציאות ופילוסופיה

    מזכיר נשכחות מימי הילדות, הספריה והספרנית הכעסנית, אהבתי מאוד את ירון זהבי ואהוד השמן, אבל המורה הצעיר שלנו לספרות אמר שיום אחד יסביר לנו מדוע חסמבה זה לא ספרות, אבל הוא אף פעם לא הסביר,

    השב לתגובה
    • צביה
      צביה יוני 03 2016, 19:43
      חסמבה וספרות

      אינני יודעת להגדיר "ספרות" אבל אם כולנו גדלנו על חסמבה זה בהחלט אומר משהו. לא?

      השב לתגובה
  22. סיגל מגן
    סיגל מגן יוני 05 2016, 16:45
    סיפור נוגע

    תודה רבה. נגע לי בלב

    השב לתגובה
  23. דליה בר-אל
    דליה בר-אל יוני 06 2016, 21:15
    נפלא !

    צביה יקרה, החזרת אותי כמה שנים טובות אחורנית…לימים בהם הספרניות היו קשוחות והילדים תאבי קריאה…לימים בהם היינו מכורים לחסמב"ות של מוסינזון…פיסת נוסטלגיה בלתי נשכחת… וכמובן התובנות של הילדה הרכה והרגישה. נפלא !!

    השב לתגובה
  24. אופיר מונדל
    אופיר מונדל יוני 08 2016, 00:49
    צבע לחיים

    סיפור שמכניס הרבה צבע לחיים. אז נכון לא תמיד המשקפיים שלנו מראות הכל ורוד והחיים שלנו סובבים סביב האפור או האדום אבל מה שנשאר בסוף זה איך אנחנו רואים את העולם דרך המשקפיים שלנו. סיפור מקסים צביה.

    השב לתגובה
  25. יונה גל
    יונה גל יוני 08 2016, 13:59
    תגובתי לסיפורך

    אין ספק שאת יודעת לספר סיפור כך שהקורא יקרא אותו עד הסוף. היופי בכתיבתך הוא שיש עלילה מסוימת המתרכזת בך בהיותך ילדה ובספרנית, שהצלחת יפה לאפיין אותה. בו בזמן את שוזרת את דעתך וזורעת אמירות ונושאים אחרים שקשורים לסיפור או שאינם קשורים. נהניתי מאוד מן הקריאה בסיפורך. יישר כוח!!!!

    השב לתגובה
  26. חגית מ.
    חגית מ. יוני 09 2016, 15:05
    צביה יקרה ומוכשרת

    צביה, הסיפור כתוב מקסים. עם דימויים יפהפיים וכניסה לעולם הרגשי והפנימי של הילדה. ואהבתי את הסוף. מעולה ביותר.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!