JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מה שהיית ומה את עכשיו

גם בזוגיות, רק את יכולה לאהוב את עצמך באמת

מה שהיית ומה את עכשיו
מאי 23
19:30 2016

הרמתי אלייך טלפון ואמרתי "שמעתי על מצבך ואני מבקש לבוא לבקר אותך". שקט נשמע בצד השני, ואז ענית "טוב".

בדרך מביתי לביתך חלפו בראשי תמונות של ימינו כזוג צעיר. תמונות מהיום הראשון שבו נפגשנו ומיום חתונתנו, שבו היית יפה ואצילית… צמרמורת אחזה בי למחשבה זו, על מה שהיית ומה את עכשיו…

היינו צעירים, רק בני 22, אחרי המלחמה. אופוריה של תקווה לחיים טובים בארץ המובטחת. יום של שמחה היה יום נישואינו. הוריי קרנו מאושר והורייך, גם הם, בדרכם… היינו זוג צעיר בתחילת דרכו, אוהב, אופטימי ושמח. סיימתי את לימודיי לתואר שני ואת ילדת את ילדינו המקסימים.

ככל שהתפתחתי מבחינה מקצועית וחברתית כך ראיתי אותך נסגרת בבית. דיברתי אלייך פעמים רבות והמלצתי לך לצאת ללמוד ולפתח את עצמך. בכל יום כשחזרתי מהעבודה נמרץ ושמח ראיתי איך את הולכת ונכבית ולא שמחה.

ובכל יום אהבתנו שככה. תפקדנו בבית כמו מפעל טוב, פרנסה-חברים-משפחה. כל צד תורם את שלו להצלחת המפעל. המפעל הצליח עסקית, אך עובדיו חשו ניכור וריחוק…

כך, אחרי זוגיות של שנים רבות שבהן הרגשתי שאני קמל רגשית, צמא לחיבוק אוהב, שיתפתי אותך ברגשותיי ובהחלטה שלי לעזוב את הבית.

ימים קשים עברו עלינו. תחנונים ובכי רב, רגעים קשים של נקיפות מצפון שלי על ההחלטה לפרק את המשפחה, אך ידעתי שאני לא יכול אחרת. אני חייב לחיות. כל הניסיונות לטפל בזוגיות שלנו לא צלחו. עברתי לגור בדירה קטנה וכל יום חשתי כאב גדול על הריחוק מהילדים ועל חיי המשפחה שאבדו.

רציתי מאוד להיות נאהב, לחוש רגש שנדם בתוכי.

שנים לאחר מכן נישאתי מחדש ואף נולד ילד חדש למשפחה. הילדים שלי ושלך לקחו חלק בשמחה ושמחו למשפחה המורכבת שהקמתי לי. בשנים האחרונות גם אותך הזמנו לקחת חלק בשמחה שלנו, בחגי ישראל.

עכשיו, כשאני בדרכי לפגוש אותך, אני יודע שבחרתי נכון. בחרתי להניע את גלגל החיים, ואת, לצערי, נשארת מאחור.

הילדות שלך כבת להורים ניצולי שואה השפיעה על הווייתך כאדם. יצרה את חוסר היכולת שלך לחבק ולאהוב את עצמך ואת הסובבים אותך. כפי שלא חיבקו אותך.

ואני מתפלל כי הנה בערוב ימינו תשכילי לעשות מעשה ואת השנים הבאות תקבלי בשמחה ובאהבה מכל הסובב אותך.

דפקתי קלות על דלת הכניסה לביתך. באותו רגע, כשדלת הבית נפתחה, ראיתי את האפרוריות על קירות הדירה, אפילו תמונה משמחת אחת לא תלית. הבנתי שדבר לא השתנה ואת בחרת להישאר בעצב, בחושך, ולא לתת יד לכל מי שמושיט לך את ידו שלו ומבקש לעזור. חשתי מחנק בגרוני כאשר ראיתי אותך.

אני מאחל לך את כל הטוב שיש מסביבנו מהילדים ומהנכדים, ושתדעי ליהנות ולשמוח.

ואסיים בציצוט מספרו של אילן הייטנר: "אלוהים ברא אותנו אך ורק כדי שנהיה מבסוטים, אבל לא מצא דרך לעשות זאת בלי לתת לנו קשיים, שכן אם יהיה לנו הכל בלי מאמץ, איך נהיה מבסוטים?"

על המחבר / המחברת

Avatar

עליזה הרשקוביץ

כותבת הספר "הבית של ליאו הצב". ומלווה ילדים בתהליך פרידה של ההורים.

5 תגובות

  1. ג'ינה עמית לוי
    ג'ינה עמית לוי מאי 24 2016, 17:22
    כאוהבת סיפורים.....מודה על ההזדמנות

    עליזה יקירתי
    כאוהבת סיפורים משובעת, קראתי בשקיקה את הסיפור. נהניתי.
    תודה על שפתחת בפני אפשרות זו.
    שלך באור ואהבה
    ג'ינה

    השב לתגובה
  2. ערן שור
    ערן שור מאי 25 2016, 16:46
    גברת אמיצה

    הרוב מוכרים לוקשים לאחרים ולעצמם

    השב לתגובה
  3. ג'
    ג' מאי 26 2016, 21:03
    התמונה מתאימה

    משדרת שגם אם יש בעיות בחיים, ולכולם יש, אפשר ויש סיבה להמשיך ולחייך

    השב לתגובה
  4. שרית
    שרית מאי 28 2016, 16:59
    מי שלא אוהב את עצמו

    לא יודע בעצם מהי אהבה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!