JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

רולקס

סיפור על סכנות שאורבות בעיר הגדולה

רולקס שעוני רולקס צילום: Eternalsleeper at en.wikipedia
יוני 02
19:30 2016

רחוב קנאל הניו יורקי, ליד וסט ברודוויי, הומה אדם, אלפי אנשים ממהרים לדרכם, ואילו אני מתהלך בו לאטי, תייר שנהנה מכל המראות וההמולה. זהו רחובה הראשי של צ'יינטאון, ולאורכו חנויות רבות וססגוניות, מציעות שפע של מציאות. לפתע, משום מקום מגיח מולי סיני זקן ולוחש לי באוזן "רולקס בזול, רולקס בזול". הזקן אוחז בידי ומושך אותי לתוך חנות קטנה, מדפיה עמוסים בגרביים ובמגבות, אני לא רואה שום שעון. הזקן מסמן לי לבוא בעקבותיו, דוחף מדף מסתובב והנה אנחנו בתוך חדרון מלא שעונים ותיקי עור של מותגי יוקרה.

"שעון אחד ב-12 דולר שניים ב-20" אומר המוכר. השעון נראה בדיוק כמו רולקס אמתי בצבע זהב, ואפילו עובד ומראה את השעה הנכונה. לקחתי שניים. מציצים החוצה, דוחפים את המדף, והנה אני שוב ברחוב. אני עולה לרכבת התחתית מספר 6, מוצא מקום ישיבה, ומביט בשעון הרולקס שעל שורש כף ידי, השעון עדיין עובד. אני עוצם את עיניי וחושב על חוסר הזהירות שלי: נכנסתי לבדי לחדרון הפנימי, החבוי – יכלו הרי לשדוד אותי חס ושלום.

לפתע אני חש בקרבתו של גוף אנושי שחודר למרחב הפרטי שלי, אני פוקח את עיניי. למולי נגלים קימורים נשיים בולטים, עטופים בחולצת טריקו לבנה ודקיקה. אני חש מבוכה קלה, ומשתדל לא לנעוץ מבט באישה הצעירה שניצבת מולי. אלא שהשפלת המבט עלולה ליצור בעיה לא פחות חמורה. חצאית מיני קצרה מאוד, קצרה מדי, הרגשה מביכה, במיוחד כשאתה מתבונן ממרחק אפס. במאמץ גדול אני מיישיר מבט קדימה, לנוכח חגורה שחורה הדוקה על מותניים צרים, ומשם נושא מבטי אל עיני האישה הכל כך קרובה, עיניה אמנם מסתתרות מאחורי משקפי שמש, אך היא מביטה היישר אל תוך עיניי, ממתינה.

ברחוב 42 אני קם, מנסה לא לגעת בגוף שלידי, העלמה בעקבותיי. על הרציף היא פונה אליי בחיוך, "נהניתי לראות איך הסתכלת עליי, אתה נראה לי בן אדם מכובד, בגדים יפים שעון רולקס, בוא נשתה קפה פה בלובי של המלון. לא אכפת לי לאחר שעה שעתיים לעבודה, הבוס אוהב אותי כל כך, ולא יכעס אם אאחר". אני מופתע, ומיד חושב על רותי, היא ודאי לא תשמח אם אאחר כל כך.

"את אישה נאה וצעירה, מה לך ולגבר מבוגר כמוני?", "תמיד חלמתי על גבר עשיר עם שעון רולקס" היא השיבה מיד, מבלי להניד עפעף. דווקא במצבים שכאלה, מבלי לחשוב יותר מדי, צצות במוחי הברקות. "את מאוד נחמדה בעיניי, אבל את לא צריכה ללכת אתי למלון", אני מוציא את הרולקס השני מהשקית ושם אותו בידה. עיניה נפערות בתדהמה, היא מדביקה נשיקה רטובה על לֶחְיִי, לוחצת מעט את גופה כלפיי. "עשית לי את השנה" היא אומרת, מסתובבת על עקביה וצועדת נמרצות לתוך ההמון בתחנת הרכבת.

אני צועד לאטי אל עבר הדירה, וחושב עד כמה העיר הזאת מסוכנת. עליי להיות זהיר יותר, לא להיכנס לחדרונים מאחורי מדפים, לא לענוד שעונים יקרים, הרי היו יכולים לשדוד אותי בגלל הרולקס, אחד משניים שעולים יחדיו עשרים דולר. אני מציץ בשעון לראות מה השעה ומבחין כי הרולקס הצהוב הפסיק לעבוד. אני משליך אותו לפח האשפה הקרוב ובחיוך קל ממשיך בדרכי, לא משעמם בעיר הזאת.

על המחבר / המחברת

Avatar

שמואל רוטקביץ

התמחה באפיית בייגלים ומדיטציה בניו-יורק. שב ארצה אחרי הרבה שנים בניכר.

9 תגובות

  1. שלום רימון
    שלום רימון יוני 02 2016, 23:46
    נהניתי מהסיפור

    כתוב יפה ומאוד מזכיר לי את סיפורי או. הנרי המפורסם.
    תמשיך לכתוב סיפורים קצרים ומפתיעים כאלה.
    ואם כבר, אז מה עם הבייגלה?

    השב לתגובה
  2. יצחק דגני
    יצחק דגני יוני 03 2016, 00:07
    לשמואל

    סיפור מקסים. קרה לי דבר דומה.
    בשנת 1992 (מתי זה היה?) הלכתי בשוק מטונף בבירת ארץ אפריקאית מושחתת. תפס אותי כושי זקן, הראה לי שעון יד אפנתי מתוצרת "לונג'ין" ואמר לי: מאסטר, אם תתן לי 10 דולר השעון שלך. ריחמתי על האיש, נתתי לו 10 דולר וקיבלתי את השעון. ענדתי אותו בהזדמנויות חגיגיות ואף קיבלתי מחמאות על השעון הנאה. אחרי שנתיים הוא הפסיק לעבוד. הנחתי אותו באחת המגירות ושכחתי ממנו. לפני חודשים אחדים מצאתיו. הנחתי שהבטריה שלו מתה. נכנסתי לחנות שעונים וביקשתי להחליף בטריה. המוכר פתח את מכסה השעון ואמר – וואו, איזה "לונג'ין" מזויף יש לך. איפה קנית אותו?
    המוכר החליף את הבטריה בחדשה והשעון היפה החל לעבוד מחדש אחרי שהוא שכב במגירתי במשך יותר מעשרים שנה. הוא עדיין עובד ומראה לי בדיוק רב את השעה 24\7.
    לא היה לי מזל עם בחורונת כמו שלשמואל היה.
    אבל השעון ב- 10 דולר עדיין עובד.

    השב לתגובה
  3. תושב הפריפריה
    תושב הפריפריה יוני 03 2016, 07:43
    אתה כבר יכול להיות כתב ג'וקו-פוסט

    בניו-יורק

    השב לתגובה
  4. איתמר קרת
    איתמר קרת יוני 03 2016, 15:25
    ת.ד. 26081 תל אביב

    נכבד הסיפור. מה קורה אין מילה על מטבעות ?
    אולי כדאי להמשיך לאפוא ביגלה בישראל, ממש אים הרבה
    מקומות טובים. בהזדמנות אשמח לראותך,
    איתמר

    השב לתגובה
  5. יוני גושן
    יוני גושן יוני 04 2016, 11:10
    רולקס ועוד...

    שאפו שמוליק
    תענוג לקרוא….
    ערוך מעולה ותמיד עפ פאנצ' מהנה.✌????

    השב לתגובה
  6. צביה
    צביה יוני 05 2016, 16:12
    נפלא

    חיוך ענק בזמן שקוראים סיפור, וזה שווה הכל.
    נפלא, שמואל, פשוט נפלא.

    השב לתגובה
  7. פרקר
    פרקר יוני 06 2016, 18:32
    למה הלכת עם המתחרים

    אולי תקדם גם אותנו?

    השב לתגובה
  8. קובי לידרמן
    קובי לידרמן יוני 02 2017, 11:27
    אמא של העלמה ובתל אביב

    כרגע נכנסה אלי לחנוק מישהי שניסתה למכור לי רולקס עם יהלומים מאמא שלה שנפטרה בניו יורק. היא לא הייתה צעירה אבל עם ניסיון רב במתיחות וניתוחים. הצעתי לה לגשת לסוכנות רולקס ושם יאמתו אותו ויתנו לה את ערכו המלא. נראה לי שהיא מחפשת קונה תמים שלא מבין ברולקס אבל עם כיס מלא.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!