צביה גולן
חמישה משחקים בקופסה אחת, ככה קראו למשחק הזה שאבא הביא מהחנות ושם בארון המשחקים. המשחק החדש נוסף לאלו שכבר היו שם, מסעות שלמה המלך, ושמונה בעקבות אחד, ומשחקי רביעיות על סופרים מפורסמים ומוזיקאים מחוננים.
רק את המשחק שנקרא "ריכוז" אבא החביא בארון, השם של המשחק הזה עלול להעלות בבית עשן לא טוב. זה מעניין כי היום זו כבר לא בעיה, מישהו חשב על זה ושינה את השם למונופול, אבל אז זה נקרא בשם ממש לא מתחשב, צריך להחביא את זה ממי שהיה ש – ם.
אבא היה משחק אתנו על השטיח ולא פעם הייתה אימא אומרת מהמטבח שצריך להשכיב את הילדות לישון, מה זה כל המשחקים האלה, "העולם הוא לא עולם של משחקים, אברם, רק שתדע."
אבל היום אבא הביא חמישה משחקים בקופסה אחת, לא אחד, לא שניים, חמישה משחקים: סולמות וחבלים, ואוניות, ומסלול, והתאמת זוגות, ומשחק אחד שנקרא סבלנות. "זה בשביל ללמוד סבלנות כלפי הסביבה", הוא הסביר, "כי יש לכן ארבעה חיילים להחזיר למקום, ואם נניח החייל של אחד המשתתפים על עיגול, והחייל של משתתף יריב גם מגיע, היריב יכול להעיף את החייל שלך לנקודת ההתחלה. בקיצור", אומר אבא, "הרבה סבלנות צריך כאן." יש לי המון סבלנות אבל היא נגמרת לי כשאחותי מעיפה לי את החייל בפעם המי יודע כמה, ואני מנסה למרוד, אבל אבא אומר שזה החוקים, "את צריכה ללמוד לשחק לפי הכללים."
היום, אחרי שרפי עזב, אני חושבת לעצמי: לא שיחקת לפי הכללים, רפי, לא עוזבים ככה, ולא נמוגים ככה באוויר, זה לא לפי הכללים. בכלל, אני אומרת לו בקול רם, בשביל מה למדתי כל השנים לשחק חמישה משחקים בקופסה אחת, לא אחד, לא שניים, חמישה משחקים, בשביל מה, אם לא למדתי להתמודד עם העצב? לא, לא למדתי את זה, אפילו בגרוש לא, גם לא בשניים, לא בשלושה, וגם לא בחמישה גרושים.
כשעצוב ההתמודדות בלתי אפשרית כמעט!
צביה אייך את יודעת לקחת סטואציה מצב ממקום אחר ולחבר לכאן ועכשיו ..יכולת אדירה לראות דרך העיניים שלך..
קראתי והשתעשעתי.
טוב שלא דיברת על חמישה מיל
לא הצלחתי להבין למה רפי עזב.
אולי בגלל ששיחקת מונופול – ריכוז.
אם היית משחקת שח מט היית לומדת לתכנן אסטרטגיה.
במונופול את זורקת קוביות ובא או לא בא המזל.
ממש כמו בשש בש.
בשח מט את צריכה לחשוב. לתכנן. לתחמן.
אם היית עושה הצרחה מקרבת את הצריח למלך ומפתה אותו – היית נכנסת לעמדת המלכה. כך לרפי לא היה סוס והוא היה מוכרח להישאר.
אנשים עוזבים מסיבות שונות ולא תמיד אסטרטגיה יכולה לנצח. תודה על התגובה! אשמח לדעת עם מי אני מדברת
זכר ההורים מתעצם
לרגע החזרת אותי למשחקי ילדותי.
יש בסיפור המון געגוע. לאבא, למשחקי הילדות, לתמימות ולמשחקים בחיילים מפלסטיק הנעים על לוח קרטון ולא על לוח הלב .
יישר כח לך צביה יקרה.
קראתי בשקיקה, מרגש וכתוב יפה מאוד.
נהדר. קצר, מזוכך, אף מלה מיותרת. תענוג
צביה'לה, החזרת אותי לבית אבא, לתמימות ולשבר שבעקבותיה. מרגש מאוד,
עורר בי געגוע למחוזות ילדותי. משחקי קופסה בהם שחקנו עם המשפחה או חברים בשכונה. הזכרנו לעצמנו את כללי המשחק, המתנו בסבלנות למהלך של שאר המשתתפים. היה קשר שיח ומפגש פנים אל פנים והיה את ה"ביחד". בחלקם גם נחשפנו לידע, כמו חידון התנך מקומות בארץ, דמויות . התחרינו על כמות הקלפים או שטרי הכסף, או כמות הנכסים שצברו במונופול. פשטות רכה כמאמר השיר.
באשר לסוגיית רפי – הפך לשחקן מנוכר. לא הייתה מכוונות הדדית לאותם הכללים במשחק החיים.
אהבתי את הסיפור…..כמו תמיד , החזיר אותי לאחור…..לתקופת משחקי הקופסא…..לביחד של המשפחה
ממש מרגש כל הכבוד…את פשוט מוכשרת ונדירה…???? אין עלייך….
כתיבה נדירה ומהפנטת .
יכולתך להחזיר אותי לתקופת ילדותי ומשם לקחת לקחת אותי למקום הפרטי שלך וכל זאת במספר פסקאות , פשוט נדיר ומרגש.
אפשר לראות שמדובר בסיפור קצר מאוד, וזה מסקרן בזמן הקריאה לאן הוא מוביל כבר מוביל אותנו, אם אוטוטו הוא עומד להיגמר. בסוף מגיעה הפסקה האחרונה שמראה שכל מה שבא לפני כן היה מעין סיפור הקדמה למה שקורה היום. אהבתי. כתוב בצורה מיוחדת מאוד
מרגש מאוד!!
צביה את כל כך מוכשרת!! כל הכבוד 🙂
מקסים בפשטותו.
גם אותי , צביה , זה החזיר לילדות. ומה שאני עושה היום , זה דואגת לקנות לנכדתי נופר , בכל הזדמנות , משחק אחד מאלה שאני שיחקתי בהם: אם זה מונופול , חמש אבנים , גולות , ויושבת ומלמדת אותה באדיקות , כך , שתהיה לי פרטנרית למשחקים שכל כך אהבתי. לפעמים אני חושבת שאני סתם ילדותית ובעיקר חושבת על עצמי. מאוד אהבתי את תגובתו השנונה של "השחקן המנצח" שעשה אנלוגיה בין החיים למשחקים ומצא את ההבדלים בין המונופול לשחמט.
צביה יקרה,
מרגש ומעלה געגועים לכל אותם משחקים…
צביה יקרה המשיכי לכתוב לנו
פנינה א.
ילדותנו
צביהלה היקרה !
במבט רגיש ,בכשרון רב,בחכמה רבה המתובלת בהומור עדין- הובלת אותנו לתקופת ילדותנו המוארת והמאושרת. נוסטלגייה מתוקה שעושה טוב בלב.
בהמון אהבה .
צביה יקרה,
את מצליחה לרתק ולרגש כל פעם מחדש.
החזרתי אותי לבית הוריי ולתקופת הילדות.
לא תמיד סבלנות עוזרת, גם אסטרטגיות אפשר לנפץ באחת ודרך ארץ צריך ללמוד מגיל צעיר מאוד עי חיקוי של המבוגרים.
כשבגרוש היה חור. ושיחקנו סולמות. גירושין היו דבר נסתר. "שלא קרה"
האם ניתן לספור את. החברה מגיל 14 שעזבה אותך .כגרושין ?
ואת זו. שבאישון לילה בגיל 15. זנחת. לטובת יפה ממנה ? גם הם גירושין.
אז מה אנחנו. מגיל העשרה. סידרתייים ?
עוצמת המשבר אז והגלים. אינם פוחתים או פחותים אז בנערות מהיום בבגרות.
אהובה אחת,
פשוט מקסים.