JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

משלנו

סיפור כמשל -או שמא מקרה אמתי

משלנו צביה גולן
יולי 26
20:45 2016

כשאחותי הגדולה ברחה ערב אחד מן הבית, אמרו לנו במשטרה שזה נראה כמו מקרה של מישהי שברחה מהבית מרצונה החופשי אז אין מה לעשות. אימא ואבא כמעט ישבו שבעה עליה, ואני הסתובבתי סהרורית ימים שלמים, עד שיום אחד הגיעה בדואר הזמנה לחתונה באולם קטן של בית כנסת בעיר רחוקה, בצפון הארץ, בעיר עכו. שם הכלה היה חנה גולדברג ושם החתן ניסים צנעני. אימא הסתכלה על ההזמנה, וכמעט קבלה התקף לב. אבא קיבל התקף כיס מרה, אז הם פשוט זרקו את ההזמנה לפח, ולא דיברו על זה יותר בבית.

לי זה היה נראה כמו מישהו שמשחק מחבואים עם עצמו. אם לא נדבר על זה, זה יעלם? אבל אימא ואבא בחרו לשתוק. אותי, בכול מקרה, הם לא שאלו. הייתי קצת שקופה בעיניהם, כנראה.

קצת יותר משנה אחרי כן הגיע עוד מכתב הביתה. אימא פתחה את המכתב, והפעם היא בכתה בקול רם כל כך, עד שאבא לקח אותו מידיה וקרא שנולדה לחני בת ושמה טל, כי כמו שהטל מביא רק טוב לפרחים, כך  טוב  הביאה טל על חני וניסים. אבא כמעט נשבר, אבל אימא לא נתנה לו בשום אופן, היא הייתה חזקה כמו סלע, והמכתב שוב נזרק לפח.

אבא נשבר למיליון רסיסים כשקצת יותר משנה אחר כך הגיע עוד מכתב. נולד לחני בן זכר, ושמו אביחי, כי היא מבקשת לדעת "העוד אבי חי"? אבא קיבל עוד התקפה של כיס מרה, עבר ניתוח ובקושי התאושש, אבל לא ויתר יותר, ונסע לבקר את חני, ניסים, ושני הנכדים. כשחזר ורצה לספר לאימא, היא עמדה בסירובה, ורק במכתב השלישי שהודיע שנולדה נעמי, גם היא נשברה ונסעה לבקר. היא חזרה משם די שבורה כי הנכדים שלה נראו שחורים, מן צבע עור כזה לא משלנו, והחתן שלה ניסים נראה כמו מישהו שנאפה בתנור קצת מעבר למידה הנכונה. אימא נאנחה בלי קול, ספקה כפיים, ושתקה מן שקט רועם שכזה. אותי היא שוב לא שאלה דבר, כך שלא יכלה לדעת שאני מתכתבת עם חני כבר זמן ממושך.

לבת המצווה של טל, נסענו כולנו, אימא, אבא ואני. עלינו על הרכבת המובילה אל העיר הצפונית, מרחק של כשעתיים נסיעה.

מחוץ לתחנת הרכבת עמדה אחותי הגדולה, זו שלא ראיתי יותר מתריסר שנים, לא צעירה ולא מבוגרת, ואני הסתכלתי טוב לראות אם דבק בה הצבע השחור. היא נראתה לבנה לגמרי, אפילו חיוורת. לא ידעתי מה אני צריכה לומר, אז שתקתי. אימא הייתה מאופקת, היא נשקה לחני על לחייה, וחייכה חיוך מאולץ למדי. אבא חיבק אותה, והיא לקחה מידיו את המזוודה הקטנה, וכך צעדנו לנו אל עבר הבית הקטן של אחותי.

ניסים, איש גבוה וחום, ישב בסלון, ועישן נרגילה בנחת. הוא קם ולחץ את ידי הורי בלבביות. אימא חייכה איליו בנימוס, אך לא אמרה דבר. חני הכינה כוס קפה והתיישבה. אימא, שסימני המתח טרם חלפו מפניה, ניסתה לומר משהו, אבל חני החלה לספר על בית הספר, ועל ילדיה, על עכו, ועל עוד מיני דברים, אשר דבר מהם לא קשור לעבר המשותף, לצער הגדול, לחרם הארוך והמר. עמד לי על קצה הלשון משפט, שאולי טוב שלא אמרתי אותו בקול, אבל המחשבה הזו שיהודי, בן לעם נרדף, יכול להיות כול כך גזען בעצמו, הבהילה אותי עד מוות.

יצאתי אל מרפסת הבית, לנשום קצת. אוויר מלוח ונעים נשב מן הים והרוח שרקה באוזניי, כך שאינני בטוחה שהדברים ששמעתי אכן נאמרו, אבל אני כמעט יכולה להישבע ששמעתי את אימא אומרת לאבא: "אתה יודע, הניסים הזה באמת די נחמד, רק מה, בכל זאת הוא שחור מידי, לא?"

"שחור, אבל הצבע הזה לא יורד בכביסה" אבא חייך.

"והילדים?" נחרדה פתאום אימא, "הם פרנקס?"

"רק חצי, אני חושב, רק חצי, חנה היא משלנו" הרגיע אבא.

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

26 תגובות

  1. אופיר מונדל
    אופיר מונדל יולי 27 2016, 00:15
    גזענות

    גזענות זה דבר נוראי
    בסופו של יום, כל אדם הוא אדם ומה שחשוב זה מה שיש לו בלב פנימה.
    סיפור שמעורר הרבה מחשבות על איך אדם נתפס בעיני האחר.
    תודה צביה.

    השב לתגובה
  2. משה קאופמן
    משה קאופמן יולי 27 2016, 06:41
    משלנו

    בכל אדם נחבאת מעט גזענות.אם מעצמו. אם מהוריו. או אם מפחד .
    אפשר להגדירה גם כפחד מהשונה=גזענות.
    מרביתנו למדנו להתמודד עם התופעה ולמסגרה במסגרת הנכונה.
    לצערי. כל אחד חוטא בה במקצת.
    ימני. שמאלני. עבודה עברית. תאור תת המקצוע הנלווה לעם המוצא ועוד.

    השב לתגובה
  3. חיה שירז שאלתיאל
    חיה שירז שאלתיאל יולי 27 2016, 06:50
    משלנו

    אם זה לא הייה כל כך עצוב קרוב לוודאי שהיה מצחיק וכן איין מכונת כביסה שמורידה צבע.. לקחת נושא כואב והצלחת להכניס הומור

    השב לתגובה
  4. לאה צבי (דובז'ינסקי)
    לאה צבי (דובז'ינסקי) יולי 27 2016, 10:17
    תגובה

    סיפור נפלא על הקונפליקט העדתי והגזענות, צביה זה כתוב נהדר , זה כתוב בשנינות ובסוג של הומור "שחור" אהבתי מאוד !!

    השב לתגובה
  5. שושנה קירש
    שושנה קירש יולי 27 2016, 10:22
    סיפור כמשל או שמא מקרה אמיתי

    סיפור חביב ומחויך עם מסר רציני וחשוב.

    השב לתגובה
  6. תמר
    תמר יולי 27 2016, 12:01
    טוביה החולב

    כל בנותיו של טוביה החולב מצאו איך שהוא זיווג ובסיפור הזה היסוד לחוסר שביעות רצון מהזיווג עם השונה.

    השב לתגובה
  7. רונית
    רונית יולי 27 2016, 22:18
    כתיבה מאופקת ועוצמתית

    בכתיבה מאופקת, ללא תועפות מילות תואר, בשפה נקיה, מתאר הסיפור רגשות סוערים ואפלה גדולה.

    השב לתגובה
  8. שמואל רוטקביץ
    שמואל רוטקביץ יולי 28 2016, 02:18
    יש הרבה ילדים חצי חצי

    כולי תקווה שהילדים חצי חצי שנולדים בארצינו יגדלו ותעלם הגזענות הנוראה

    השב לתגובה
  9. לילך
    לילך יולי 28 2016, 07:13
    חומר למחשבה

    סיפור מקסים, עם הרבה חומר מחשבה על ההשלכות הקשות שגזענות יכולה להוסיל אליהם, מאוד רלוונטי לימינו. אהבתי את הדרך שבו טווית את הסיפור דרך המספרת, שמייצגת את התמימות של הדור החדש שעדיין לא נכוע בגזענות. בכל הסיפורים שאת כותבת יש תמיד מוסר השכל שחשוב להעביר לדור הצעיר

    השב לתגובה
  10. רננה קריסטל
    רננה קריסטל יולי 28 2016, 18:10
    משלנו...

    סיפור נחמד ומרגש. אגב, הנהריינים ישמחו לדעת שאת הסיפור הזה כתבה מישהי "משלנו". 🙂

    השב לתגובה
  11. אוסנת
    אוסנת יולי 28 2016, 19:07
    עם סגולה

    כמה עצוב שסיפור כזה יכול להיות רלוונטי בהמון משפחות בישראל. אנחנו, "עם הסגולה", שנרדף כל כך הרבה שנים, מתנהגים באופן רדוד ולא מכבד, ושוכחים שאדם הוא קודם כל אדם, לא משנה מוצאו, צבע עורו, או אמונותיו.
    כתיבה מרתקת וסוחפת כמו תמיד צביה יקרה.

    השב לתגובה
  12. ב
    ב יולי 28 2016, 19:44
    לא נכנסת קצת לשדה מוקשים?

    .

    השב לתגובה
    • צביה
      צביה יולי 28 2016, 23:51
      מי שואל?

      יתכן. אז מה? אם תזדהה, אשמח לפתח את הנושא עוד

      השב לתגובה
  13. לבנה קולט
    לבנה קולט יולי 28 2016, 20:47
    העוצמה שבפשטות.

    סיפור מהחיים. אחרי שנים של הפסד התרחשו האיחוד והקבלה. אפשר ללמוד מהסיפור הזה שכתוב ברגישות אבל ללא הכבדה במילים לגבי החברה שלנו. צביה כתבת בגוף ראשון והתחושה הייתה כאילו הייתי לידך. עוצמתי.

    השב לתגובה
  14. ענת גרי לקריף
    ענת גרי לקריף יולי 28 2016, 21:50
    התערבבנו

    סיפור מרגש אך לדעתי בעשורים האחרונים כבר אין מקרים קיצוניים כאלה בארץ שלנו. זה לא שאין גילויי גזענות בין אשכנזים וספרדים אבל כבר התערבבנו ביננו מאז, ובכולנו כמעט יש קצת מזה וקצת מזה

    השב לתגובה
  15. דנה בן צבי
    דנה בן צבי יולי 28 2016, 22:39
    תגובה לסיפור

    וואו. כתוב ברגישות. כל כך אמיתי ולצערי משקף מציאות שעדיין קיימת במקומות מסוימים. נקרא בשקיקה ונראה כמו פרק מספר( רמז לסופרת…)

    השב לתגובה
  16. תמר
    תמר יולי 29 2016, 15:55
    חביל ששוב לא שאלו את המספרת

    גם הילדים שלי חצי חצי ולכן היפים מכולם. כנראה לא במקרה, גם בני הדודים שלהם. זכינו. צביה,אהבתי מאוד את הסיפור מהחיים שכתוב נהדר, שוזר צחוק ועצב והרבה רבדים.

    השב לתגובה
  17. שירה בר
    שירה בר יולי 30 2016, 21:23
    קבלת האחר

    אשרי האדם שלא דבק בו שמץ מדעה קדומה…הלא צבע, כשמו כן הוא, צבע. ובעולם מתוקן..עלינו לראות את האחר כאילו הוא אני…אך הבעיה מתחילה בזה, שאפילו את עצמנו אין אנו מקבלים לעיתים..מחפשים פגמים במראה, בבני זוגנו, בעולם, בשכנינו. כולי תקווה שנגיע לזמנים אחרים. לתובנות של קבלה אמתית האחד את רעהו. ושכל ההכלה הזו תכלול גם שלום בין עמים, אחדות בין לאומים ודתות. הלא הכל כה זמני פה…על כדור הארץ. עכשיו הזמן לקבל.לאהוב.לחמול. צביה יקרה, נהניתי לקרוא, שוב תודה לך.

    השב לתגובה
  18. נתנאל אלחננוב
    נתנאל אלחננוב אוגוסט 01 2016, 11:06
    מקום למחשבה

    כתיבתך רהוטה ובגובה העניים .
    חוויה לקרוא את סיפורייך והם כתמיד משאירים מקום למחשבה .

    השב לתגובה
  19. זאב פלדינגר
    זאב פלדינגר אוגוסט 04 2016, 04:04
    אכן סיפור לא פשוט

    רק בשלב מסויים הבנתי שמדובר פה בגזענות, אבל אכן הסיפור מראה עד כמה גזענות היא נוראית לאדם הגזעני עצמו לא פחות מהאדם שגזעניים כלפיו. כתוב ממש טוב לדעתי

    השב לתגובה
  20. אורית
    אורית אוגוסט 04 2016, 14:58
    סיפור מרתק וחשוב

    צביה יקרה,
    סיפור מעניין, כתוב נפלא, נושא כאוב שלצערי עדיין לא נעלם ממציאות חיינו.
    נהנתי לקרוא. תודה!
    אורית

    השב לתגובה
  21. חפצי
    חפצי אוגוסט 04 2016, 22:30
    מחלה שלא חולפת מן העולם

    משלנו
    הגזענות היא ממש מחלה…לצערנו, ועדיין חיה ובועטת
    את כותבת נפלאה ושנונה …מצפה כבר לסיפור הבא

    השב לתגובה
  22. משה גולדמן
    משה גולדמן אוגוסט 05 2016, 09:37
    לקבל את האחר

    הנושא רלוונטי לא רק על רקע המוצא, אבל צריך לדעת שבצד הבעיה של תופעת הגזענות שאנו נאבקים בה קיימת גם אצלנו קהילה של שתוף וקבלת האחר.
    ספור מאלף

    השב לתגובה
  23. חנה מ.
    חנה מ. אוגוסט 12 2016, 12:11
    די כבר עם ההסתכלות אחורה

    בואו נסתכל קדימה והכל יהיה יותר חיובי

    השב לתגובה
  24. דליה בר-אל
    דליה בר-אל אוגוסט 16 2016, 08:01
    עצוב...

    קראתי בעניין רב. לצערנו זה מהחיים של כולנו בארץ הזאת. פעם היתה יותר גזענות וחשדנות של עדה אחת כלפי השנייה, כיום יש המון נישואים מעורבים.

    השב לתגובה
  25. שושי ר
    שושי ר אוגוסט 18 2016, 22:47
    גזענות

    כואב שהאמא לא מסוגלת לאהוב כך נראה חצי מהנכדים שלה. כמה עמוקה הגזענות. זה כבר לא האחר. זה דם מדמך ועדיין… האבא נוטע תקווה למשהו אחר

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!