JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

המטבח של אימא

סיפורי ילדוּת

המטבח של אימא פלורה בן-עמרם ז"ל
אוגוסט 29
19:30 2016

הבית בו התגוררתי חמש עשרה שנה, מהיום שבו נולדתי בשנת 1936, היה מבנה בעל שתי קומות בנוי מאבן ירושלמית. דלת כבדה מברזל נפתחה אל חדר מדרגות, ומדרגות אלה הובילו לשתי דירות, שלנו ושל סבי וסבתי, הוריו של אבא, והמשיכו ועלו כל הדרך אל הגג הרחב והגדול, שממנו אפשר היה להגיע אל ארבע הדירות שהיו בצדו השני של הרחוב המתעקל מרחוב מחנה יהודה ויורד אל רחוב אגריפס.

עד היום אני מתפעלת מגודלו של המטבח בדירה ברחוב אגריפס; אם אני לא טועה, גודלו היה מטר וחצי על שני מטר. מצד אחד של הכיור היה משטח עבודה קטן ומצדו השני התעקל השיש לכיוון הקיר, ובפינה שנוצרה עמדו שתי פתילות ופרימוס, שכן כיריים של גז ותנור אפייה לא היו עדיין בנמצא בירושלים. מול דלת הכניסה מעל הפרימוס והפתילייה היה חלון צר, ששימש כמקור אור ואוויר בימי הקיץ החמים והלוהטים, ומקום להנחת סירים מלאי מטעמים, לקירור במשך הלילות הקרירים של ירושלים. זה היה המקום שהשלים את פעולת מקרר הקרח בלילות.

מול הכיור עמד שולחן קטן וצר, ועליו הכינה אימא את מטעמיה. המרווח שנותר בין הכיור לשולחן היה מזערי, וכשאימא בישלה לא היה מקום לעוד אדם במטבח. ובכל זאת, אחותי הגדולה והרזה מצאה מקום להיכנס כדי לעזור לאימא, שעמדה על רגליה עד כלות כוחותיה, בעיקר בימי חמישי ושישי כשהוכנו הארוחות לשבת. אחותי הייתה מוצאת לה מקום ליד השיש, להכין עוגה וסלטים לכבוד שבת.

כשגדלתי מעט והגעתי לגיל ארבע, הניחה אימא שרפרף קטן ליד הכיור, עטפה אותי בסינר והרשתה לי לשטוף כלים. כמה שנים אחר כך, כשגדלתי דיי, הייתי אחראית על הכנת הטחינה לכבוד שבת, שכן ליל שבת איננו תקף ללא טחינה.

אבא הוא שעמד לידי והדריך אותי, כשהוא טובל אצבעו מדי פעם במרקם הטחינה ההולך ומתבהר תוך כדי סיבובים של הכף שבידי. עוד מעט לימון, היה אומר, או עוד מעט מלח, השום לא מספיק, עוד שום, וכך לכל אורך תהליך הכנת הטחינה היה אבא טובל אצבעו וטועם, ואני מוסיפה לפי הוראותיו מלח, לימון, שום או מעט מים, עד שהיה מרוצה, וכך הפכתי, ועודני היום, מומחית להכנת סלט טחינה.

במטבח קטן וצפוף זה התחלתי למצוץ את אגודלי. הסיפור היה כזה: הייתי זוחלת ברחבי הבית אחרי אימא, מתיישבת לידה ומלטפת את רגליה הנתונות בגרבי ניילון. כשהגעתי יום אחד בזחילה למטבח הצפוף והתחלתי ללטף את רגליה, אימא התעצבנה, גם בלעדיי לא היה אפשר לזוז במטבח הזעיר. היא הורידה את גרב הניילון מרגלה ונתנה לי אותו, ומאותו רגע נעלמתי לה. עברו שעתיים שלוש עד שהיא שמה לב שאינני לידה, וזה שעה ארוכה לא שמעה את קולי. מודאגת מהיעלמותי החלה לחפש בכל החדרים, עד שמצאה אותי יושבת מאחורי הדלת בחדר השינה שלה, אגודל יד ימיני בתוך הפה, ובידי השנייה אני מלטפת את גרב הניילון.

מאז למדתי למצוץ אצבע ואי אפשר היה לגמול אותי מכך, עד שבגיל חמש הגיע אורח חשוב , מכר וידיד קרוב של אבא, ומשראה אותי מוצצת אצבע הביט בי ואמר, את לא מתביישת, ילדה כל כך יפה וגדולה מוצצת אצבע? מהר תוציאי את האצבע מהפה!

הוא היה האדם שהצליח לגמול אותי ממציצת אגודלי ואני בת חמש.

על המחבר / המחברת

Avatar

פלורה בן-עמרם

ז"ל. בת למשפחה וותיקה בירושלים. פרסמה עד עתה את הרומנים "נונה פלור" ו"עיניים ירוקות".

8 תגובות

  1. חניתה ואליהו
    חניתה ואליהו אוגוסט 30 2016, 09:58
    תגובתנו

    סיםור מרגש שמחזיר אותנו שנים אחורה לתקופה שהייתה ואיננה עוד!

    כל הכבור לסבתא שנזכרת בסבא ובסבתא שלה הלוואי עלינו.

    חניתה ואליהו

    השב לתגובה
  2. פלורה בן עמרם
    פלורה בן עמרם אוגוסט 30 2016, 12:53
    תגובה לאלינו וחניתה

    תודה לחניתה ואליהו גם אתם רגשתם אותי בתגובתכם. המשיכו לעיין באתר לפרקים נוספים שיפורסמו בקרוב
    פלורה

    השב לתגובה
  3. אורה קינן
    אורה קינן אוגוסט 30 2016, 22:07
    זכרונות ילדות של חברתי פלורה

    פלורה חברת ילדות שלי, זכרוותיך איך שהוא משתלבים בזכרונותי שלי. כל הכבוד לך שאת משתמשת בכישרון הכתיבה שלך, שכבר הוכחת אותו בשני ספרים, וממשיכה להעלות על כתב את זכרונות הילדות שלךץ
    אהבתי את הסיפור וראיתי אותך בדמיוני מוצצת אצבע ומלטפת את גרב הנילון של אמך. נראה לי שלא מצצת הרבה זמן ונגמלת די מהר. אני מכירה סיפורים על מציצת
    אצבע עד החתונה.

    השב לתגובה
  4. שרה שדמי
    שרה שדמי אוגוסט 31 2016, 18:18
    זאת ילדותך...

    פלורה

    זאת ילדתך….
    סיפור יפה ומרגש.

    נהניתי מהתאור ומסגנונך המיחד.

    שלך
    שרה

    השב לתגובה
  5. ניצנה
    ניצנה ספטמבר 02 2016, 00:54
    לכולנו אותו סוג של סיפורים

    ובכתיבתך את עוזרת לשמר

    השב לתגובה
  6. בן-יוסף
    בן-יוסף ספטמבר 02 2016, 09:56
    כתיבה רהוטה

    סיפןר מקסים – עם ניחוחות ירושלמיים מהמאה הקודמת. ברכות לכותבת ולמערכת האתר.

    השב לתגובה
  7. זמירה ערבה
    זמירה ערבה ספטמבר 03 2016, 21:52
    המטבח של אמא

    קראתי בשקיקה ובהתרגשות את מה שכתבת וכמובן זה הזכיר לי את ילדותנו היפה. השפה רהוטה וקולחת ונהינתי לקרוא את הכתוב. יישר כוח! המשיכי לענג אותנו בסיפורי ילדותך.

    השב לתגובה
  8. פלורה בן עמרם
    פלורה בן עמרם ספטמבר 03 2016, 22:24
    תשובה לזמירה

    תודה זמירה, אכן אמשיך להעלות את זכרונותי באתר ולו רק כדי לשמר את אורח החיים של פעם, ומי שמכיר זוכר ומתרגש.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!