JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מחסן התבואה של יוסף הירושלמי

סיפור קצר על ירושלים בימות המצור

מחסן התבואה של יוסף הירושלמי תלושי מזון ומים תקופת המצור בירושלים
ספטמבר 12
19:30 2016

בקצה המסדרון של בית ילדותי היה חדרון קטן וחשוך, נתון כאילו בטעות בין חדר השינה לחדר האמבטיה, צורתו הייתה מעט מעוותת – לא ממש מלבן, ולא בדיוק מחומש – מעין בן כלאיים, חדרון ללא חלונות, ששימש לאחסון שקי קמח, סוכר, אורז, פחי שמן, צנצנות ריבה, ועוד כהנה וכהנה מצרכי מזון יבשים לרוב, שהוצבו על מדפים או בתוך שקים על הרצפה. אנחנו הילדים נהגנו להתחבא במרווח הקטן שנותר בינות לשקים בעת ששיחקנו במחבואים.

דומני שמנהגו זה של אבי לאחסן כמויות סיטונאיות של מוצרי מזון יבשים, בא לו מבית אביו, הלא הוא הסבא המופלא שלי. ילדותו של אבא עברה עליו בעיר אורפא שבדרום מזרח טורקיה, במקום שבו החורף ארוך וקשה. השלג נערם לגובה רב ואין יוצא מפתח ביתו, הדרכים היו חסומות למשך ימים רבים, ולפעמים גם למשך שבועות ארוכים, והחנוונים המספקים מוצרי מזון, היו ספונים גם הם בבתיהם. תושבי האזור כולו היו מתכוננים היטב להסגר שהטיל עליהם החורף המושלג, והיו מכינים מראש כמות מזון גדולה שתספק את צורכיהם בחודשי החורף הארוכים.

אבא הביא עמו מנהג זה לירושלים. בשנות ילדותי בורכה ירושלים בשלגים שכיסו במעטה לבן את הגגות, את המרפסות ואת הרחובות. שלגים אלו הביאו עמם שמחה גדולה לנו הילדים. מיהרנו יחדיו, כל ילדי השכונה, לפסל בובות משלג ולערוך מלחמות כדורי שלג.

אך כאן, בירושלים, פתחי הבתים מעולם לא נחסמו בשל השלג, וגם העיר אף פעם לא הושמה במצור בגלל סופות שלגים כמו באורפא. לצערי, היו אלו אויבינו שצרו על ירושלים במלחמת העצמאות במשך חודשים ארוכים, אין יוצא ואין בא לירושלים הנצורה, להוציא שיירות בודדות שהצליחו לעבור בדרך צרה ומפותלת, שעברה בינות לכפרים ערביים ולפורעים שחרתו על דגלם את השמדתה של המדינה שזה עתה נולדה.

עמדה לו זכותו של אבא, ומחסן המזון הקטן שבקצה המסדרון של ביתנו ברחוב אגריפס, הצליח לשבור את רעבונם של רבים משכנינו. מדי יום ביומו הגיעו אנשים מהאזור כולו לביתו של יוסף הירושלמי, והיו יוצאים ובידיהם שקיות אורז, קמח וסוכר, ולפעמים גם בקבוק שמן, וצנצנת ריבה. וכשם שבמצרים, התבואה שאגר יוסף במחסנים במשך שבע השנים הפוריות, הספיקה לכלכל את תושבי מצרים והאזורים הקרובים לה, במשך שבע שנות הרעב הכבד – כך גם המצרכים שאגר יוסף הירושלמי, אבי, במסדרון הקטן והחשוך, הספיקו כדי לשבור את רעבונן של משפחות נזקקות במשך חודשי המצור הארוכים.

אמנם שר המסחר והתעשייה דאז סיפק לתושבים תלושים לקניית כמות קטנה של מוצרי יסוד במכולת, אך כיכר הלחם או מחציתו, רבע חבילת המרגרינה וצנצנת ריבת אגוזן, שהוקצבה למשפחה לפי מספר הנפשות, לא הצליחו להשביע ילדים וזקנים במשך חודשי המצור הארוכים והקשים, תחת הפגזות וצליפות ומחסור קשה במים ובנפט.

בזכותו של אבא עמדה לו גם בהספקת מים לתושבי הרובע שבו עמד ביתנו. במקרה, או שלא במקרה, בחצר האחורית של הבניין היה בור מים, שבו נקוו מי גשמים טעימים וזכים כמי מעיין. במשאבה גדולה שעמדה בחצר, שאבו את המים מן הבור אל דודי המים הגדולים שעמדו על גג ביתנו, וכך, בימים כתיקונם, זכינו כל דיירי הבניין במים רעננים קרירים וטעימים.

אולם בפרוץ המצור על ירושלים, שהחל בפיצוץ קו המים לעיר, כשהמחסור במים הלך והחריף, הסיר אבא את השרשראות שחסמו את ידית המשאבה, ומדי ביום ביומו משעות הבוקר המוקדמות, נעמד ליד המשאבה ושאב מים לכל דורש. הבעת פניו בזמן מעשה המחישה את הרגשת השליחות שהוטלה עליו. יהודי אוהב מצוות היה אבא, ובכל הזדמנות עשה מצוות לשם שמים, רבות מהן בסתר. והנה ניתנה לו ההזדמנות להרוות צימאונם של תושבי השכונות באזור מדי יום ביומו.

מרבית המשחרים לפתחו של בור המים, היו ילדים ונערים. הללו אחזו בידיהם שני פחים, ששימשו בעבר פחים לאחסון זיתים, או להחמצת מלפפונים. ואבא מילא את הפחים (כל פח עד למחציתו) במים ששימשו לשתייה ולבישול. בצעדים קטנים מפאת כובד משקלם של הפחים, היו הילדים האמיצים, שלעתים גילם לא עלה על חמש או שש, סוחבים את הפחים במעלה המדרגות, נזהרים שאפילו טיפה אחת לא תזלוג אל מעבר לשולי הפח.

תושבי ירושלים הנצורה מעולם לא בזבזו את המים היקרים שחולקו במשורה לכל משפחה. פעם בשבוע, ביום הרחצה הקבוע, היו ההורים מניחים בתוך האמבטיה פיילה גדולה, מחממים מעט מים על הפרימוס ומוסיפים מים קרים. הילדים הקטנים היו נכנסים לתוך הפיילה בזה אחר זה, ואימא הייתה משפשפת את גופם הקטן בליפה, עד שעורם נהיה ורדרד, שוטפת את הסבון בספל נחושת שאחזה בידה, וכך כל המים היו נשארים בתוך הפיילה, מחכים לילד הבא בתור. כך ילד אחר ילד, עד שסיימו כולם להתרחץ. לאחריהם הגיע גם תורם של המבוגרים. למים שנותרו בפיילה היו כמובן שימושים נוספים. ראשית הושרתה בהם הכביסה שחיכתה בסבלנות לתורה. בתחילה כובסה הכביסה הלבנה, לאחריה הצבעונית ולבסוף הגרביים והמכנסיים כהים. בעת הזאת המים כבר קיבלו גוון חום, והם נשמרו לשטיפת הרצפות, ולשימוש בשירותים.

על המחבר / המחברת

Avatar

פלורה בן-עמרם

ז"ל. בת למשפחה וותיקה בירושלים. פרסמה עד עתה את הרומנים "נונה פלור" ו"עיניים ירוקות".

8 תגובות

  1. עדה עוזיאל
    עדה עוזיאל ספטמבר 12 2016, 20:57
    גם בצפת בירת הגליל

    גפ לי יש זיכרונות דומים מצפת. כל הכבוד לך פלורה. את מכניסה גם ללב רוח טובה מהימים ההם.

    השב לתגובה
  2. פלורה בן עמרם
    פלורה בן עמרם ספטמבר 12 2016, 22:16
    תשובה לעדה

    תודה עדה,אשרינו שאנחנו זוכרים ימים של ילדות יפה ומיוחדת.

    השב לתגובה
  3. בתיה מאבן יהודה
    בתיה מאבן יהודה ספטמבר 13 2016, 19:40
    היו ימים היו שלגים

    כיף לקרוא את הסיפור. תודה לסופרת.

    השב לתגובה
  4. מיכאל ברגמן
    מיכאל ברגמן ספטמבר 14 2016, 16:10
    הסיפורים נותנים פרופורציה

    איך פעם היה פחות כסף ולוקסוס ויותר אושר.

    השב לתגובה
  5. אורה קינן
    אורה קינן ספטמבר 16 2016, 16:37
    זכרונות ילדות משותפים

    פלורה יקרה, כבסיפור הקודם, אני רואה את עצמי ואת ילדותי שזורים בתוך ילדותך.
    המזון היה מתוקצב והמים נשאבו מבאר. אמי וסבתי סחבו פחים עם מים ממעלה מגדל המים ועד ביתנו ברוממה.
    כתיבתך יפה ותוכן סיפורך קרוב ללבי ולזיכרונות הילדות שלי. יישר כחך פלורתי והמשיכי לדלות זכרונות ילדותנו בירושלים הנצורה. עם כל המחסור במזון, אני לא זוכרת שהייתי רעבה. אכלנו הרבה תורמוס וקטפנו חוביזה וצמחים נוספים והשנונה שלנו עשתה מטעמים מכל דבר.

    השב לתגובה
  6. פלורה בן עמרם
    פלורה בן עמרם ספטמבר 16 2016, 18:38
    תודה לאורה

    תודה אורה אני ממשיכה לדלות את זכרונות הילדות שלי בירושלים, התקופה היפה בחיי
    את המשיכי לעיין באתר שבו יופיעו עוד סיפורים מרגשים כאלה.

    השב לתגובה
  7. זמירה ערבה
    זמירה ערבה ספטמבר 19 2016, 17:51
    מחסן התבואה של יוסף הירושלמי

    סיפור מרגש. איזה אבא צדיק! איפה יש אנשים כאלה? גם לנו היה בור מים ששירת את תושבי השכונה בימי המצור והצנע. היינו משפחה אחת גדולה אוהבת ודואגת. המשיכי לרגש אותנו בסיפורי הילדות המרתקים שהיו לנו. יישר כוח!

    השב לתגובה
  8. פלורה בן עמרם
    פלורה בן עמרם ספטמבר 21 2016, 14:54
    תודה לזמירה

    תודה זמירה
    אכן, אמשיך להעלות זיכרונות באתר ואני תקווה שימשיכו לרגש אותך
    פלורה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור