JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

יצאתי בלא כלום

סיפור על הזדמנויות שנקרות בדרך

יצאתי בלא כלום שמואל רוטקביץ
אוקטובר 22
21:45 2016

הוזמנתי לשירות מושבעים בבית המשפט המחוזי ברובע הברונקס במדינת ניו יורק. המוסד ממוקם בבניין גדול ומרשים שנמצא מאחורי אצטדיון היאנקיז, באזור שידע ימים יפים יותר. הרכבת התחתית יוצאת מרובע מנהטן ובברונקס עולה על עמודים ועוברת ברעש גדול מעל הרחוב. הרבה מאוד ברים בסביבה. משאיות פורקות כמויות אדירות של ארגזי בירה, הכול לכבוד משחק בייסבול שייערך בערב.

הסתובבתי סביב הבניין ומצאתי את הכניסה המיועדת למועמדים לשרת כמושבעים במשפטים הנערכים במקום. התור בכניסה נראה לי אין-סופי, אך האחרים עמדו בשלווה ואכן תוך דקות מועטות הגעתי לבידוק הביטחוני בכניסה. הפקדתי את הטלפון ואת הארנק והורדתי את החגורה, ובכל זאת המשיכה המכונה בצפצופה הטורדני. שכנעתי את איש הביטחון שזרועי השמאלית נשברה והרכיבו לי חיזוק מתכת קטן.

והנה אני בתוך אולם ענקי מלא בשורות של כיסאות. בזמן ההמתנה הארוך ספרתי 1,200 כיסאות, שש דלתות כפולות, במה אחת קטנה בקדמת האולם ו-24 מקלטי טלוויזיה הפועלים בקול נמוך ומכוונים לערוץ המשדר אופרות סבון. לא הייתי מעודכן בעלילות ולא עניין אותי לצפות.

האולם התמלא במהירות. מנהל האירוע על הבמה הקטנה הפעיל את הרמקולים ופצח בסדרת הסברים ארוכה. אותי עניין הקטע שבו הסביר שמותר להם להחזיק אותנו שלושה ימים לכל היותר ללא השתתפות במשפט, וזה יפתור אותנו משירות מושבעים נוסף לחמש השנים הבאות לפחות.

כל עשר דקות בערך הכרוז קורא כחמישים שמות, ואלה עוזבים את האולם ונלקחים לאחד מחדרי בית המשפט, שם מתחיל תהליך בחירת המושבעים. מכיוון ששם משפחתי מתחיל באות R, לפי החישובים שלי יקראו את שמי רק בסוף היום, אבל מתברר שהכרוז קורא שמות לא לפי סדר האלף-בית.

לימיני יושב בחור בשנות העשרים המאוחרות, גופו אתלטי ואוזניות קטנות תקועות באוזניו. אני מנסה לנחש מהו עיסוקו. לשמאלי יושבת "ביג ממה", אישה גדולת ממדים בעלת ראש מלא תלתלים ושפתיים בשרניות מצופות באודם אדום זועק.

המתולתלת מסבירה לנו: "צלצלו אליי מבית הספר של בני, הוא בן ארבע והוא לא מרגיש טוב, אני לא יודעת מה לעשות". האתלט ללא היסוס אומר לה: "אני עובד בבית הספר בתפקיד איש אחזקה, אם צלצלו אז זה מאוד רציני". אני, אופה בייגלים, חושב לעצמי: איך עבודות אחזקה הכשירו את הבחור להחליט בענייני בריאות?

אני מציע לגברת: "גשי לקדמת האולם ודברי עם המנהל". היא קמה ממקומה ונעה בקלילות מדהימה לכיוון הבמה. "האם אתה משחק הרבה כדורסל?" אני שואל. "לא, אני לא משחק, אבל לפעמים אני הולך לפארק לראות איך אחרים משחקים", אומר הבחור שלצדי, שנראה שהטבע העניק לו מראה אתלטי ללא כל מאמץ מבחינתו.

המתולתלת הגדולה חוזרת למקומה בחיוך נבוך. "אמרו לי שאני יכולה ללכת להביא את בני, אבל זה לא ייחשב לי שירות מושבעים. חבל לי, כבר עבר חצי יום, סבתא שלו כבר תלך להביא אותו הביתה. אם  האבא הבן ז– של הילד היה בסביבה ולא נעלם לי לאטלנטה …" האתלט מיד מוריד את האוזניות ומסמן לי להתחלף אתו במקומות. תוך זמן קצר המתולתלת והאתלט כבר מתלחשים, עם הרבה חיוכים ושפת גוף של הסכמות ביניהם.

סוף סוף מקריאים את שמי. 49 גברים ונשים, מבוגרים וצעירים ואני נכנסים לאולם המשפט. שופט חמור סבר בגלימה, שמש בית המשפט שמבקש שקט. הנאשם ועורכי הדין המלוקקים מהסנגוריה ומהתביעה צריכים לבחור 12 מושבעים. השופט מסביר שעומד בפנינו משפט רצח מסובך וארוך שעלול להימשך שלושה חודשים. מי שעובד בעבודה שלא תרשה לו להיעדר תקופה ארוכה מתבקש לעמוד על רגליו. חמישה איש נעמדו.

הסתקרנתי, שכחתי מהבייגלים. האגו התנפח, הרגשתי חשוב, אוכל להגיד שחרצתי גורלות, אוכל להסביר על המשפט. מיד פונה אליי עורך דין מגולח למשעי ומדיף ריח בושם חזק ושואל: "יש לך ילדים?" השבתי כי יש לי שני בנים, אחד בתיכון ואחד באוניברסיטה. "ובאיזה אוניברסיטה הוא לומד?" שואל עורך הדין. "מה זה עניינך איפה הבן שלי לומד, ואיך זה קשור למשפט?" אמרתי. עורך הדין לא אוהב את תשובתי ומסמן בידו "לא", השמש פונה אליי ואומר: "אתה יכול ללכת הביתה, תבוא מחר בתשע".

בתור לקבלת הטלפון ליד היציאה אני רואה את ביג ממה המתולתלת מחבקת את האתלט, שנבלע בגופה הענק. ואני חושב ומהרהר על הרעיון ששירות מושבעים מזווג זיווגים. אולי לזמן קצר, אולי לחיים ארוכים. אני מנפנף לשניהם לשלום, הם מגיבים בחיוכים גדולים ואומרים "להתראות מחר בתשע".

על המחבר / המחברת

Avatar

שמואל רוטקביץ

התמחה באפיית בייגלים ומדיטציה בניו-יורק. שב ארצה אחרי הרבה שנים בניכר.

7 תגובות

  1. ספי
    ספי אוקטובר 23 2016, 14:06
    לא לגמרי נכון

    יצאת עם סיפור

    השב לתגובה
  2. מיקי
    מיקי אוקטובר 25 2016, 17:29
    יש המשך?

    או שזה נשאר ככה?

    השב לתגובה
  3. צאלה
    צאלה אוקטובר 26 2016, 14:47
    יצאת עם הרבה

    תובנה כך שלהבא לא תחמיץ כאלה כוכבות על

    השב לתגובה
  4. צביה גולן
    צביה גולן אוקטובר 26 2016, 16:20
    לא דבר של מה בכך

    אז ככה: ביג ממה זכתה באתלט, ואתלט זכה בביג ממה, וזה לא דבר של מה בכך.

    חוצמזה… אתה כותב נהדר!

    השב לתגובה
  5. אנה
    אנה אוקטובר 27 2016, 13:39
    אתה אלוף

    רב אלוף

    השב לתגובה
  6. בני
    בני אוקטובר 27 2016, 16:13
    סיפור אמריקאי

    סיפור אמריקאי טיפוסי.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור