JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

הקליפות לקערה

סיפור קצר מפתח תקווה של פעם

הקליפות לקערה שמואל רוטקביץ
נובמבר 06
09:30 2016

ארבעה בתים קטנים הקיפו את החצר שהייתה כל עולמנו. אנחנו, הילדים בני כל הגילים, מנסים לשחק כדורגל. צבי הטבעוני יושב מנגד על מדרגות הכניסה לביתו, סנדלים תנ"כיות לרגליו והוא לבוש מכנסי חאקי קצרים וגופייה אפורה המבליטה את שריריו ואת צבע עורו השזוף. הוא אוכל שקדים, מפצח בוטנים ואגוזים, והקליפות מסביב.

לפתע עוצר צבי את עיסוקיו, אוסף את הילדים סביבו ואומר: "למדתי לשחק כדורגל מהבריטים שהיו פה בפתח תקווה. אתם כולכם רצים יחד אחרי הכדור, אבל לא משחקים ככה, צריך לחלק את הקבוצות למגנים ומתקיפים". בינתיים הוא מציץ לבית ממול. מהחלונות הפתוחים בוקעים צלילים עדינים של "שחרזאדה" מאת רימסקי-קורסקוב, ומדי פעם נראית דמותה של העולה החדשה ממזרח אירופה חולפת ומציצה לכיוון החצר מבעד לריסיה. זוהי אשתו של עובד קופת חולים. עורה צחור, ולפעמים כשהיא יוצאת מהבית אנחנו רואים אותה עם מטרייה, בניסיון להגן על עצמה מפני השמש היוקדת של המזרח התיכון.

צבי חוזר למקומו וממשיך בפיצוח גרעינים, ופתאום רבקה בעלת הגוף, אשתו של צבי, חוזרת מהשוק עם סלים בידיה ומרעימה בקולה: "עוד פעם אתה זורק קליפות על המדרגות", ונכנסת הביתה בטריקת דלת.

הילדים הקטנים והגדולים משחקים בחצר, צבי כרגיל יושב על המדרגות ואוכל שקדים, אגוזים ובוטנים. צבי שוב אוסף את הילדים במרכז החצר ומסביר שבמשחק כדורגל יש גם קיצונים שרצים בצדדים ופותחים את ההגנה. "אתה הגבוה, מתאים לך להיות שוער ולא חלוץ. תשמע סיפור, יום אחד הבריטים עשו חיפוש מבית לבית, ואצלי היה אקדח של "ההגנה". אז מיהרתי לאימא שלך, אז עוד היית ברחם, איך צמחת לכזה גובה, והיא החביאה מיד את האקדח מתחת לשמלה. ברור שהבריטים עם הכומתות האדומות לא העזו להתקרב לאישה בהיריון".

וכל אותו הזמן צבי לא מפסיק להסתכל לכיוון הבית עם החלונות הפתוחים. הבולרו של רוואל מתחיל להתנגן, המוזיקה הולכת ומתחזקת ועוד ועוד כלי נגינה מצטרפים. צבי רואה את העולה החדשה עומדת בחלון ומציצה לעברו מתחת לריסיה הארוכים. הוא עוזב אותנו באמצע המשפט ומיד נכנס לביתה, ויותר לא שמענו את המוזיקה, כי הם סגרו את כל החלונות.

אחרי ימים אחדים החצר כמרקחה, מהומה וצעקות רמות. העובד של קופת חולים צועק, האישה של צבי צועקת חזק אפילו יותר. אנחנו משחקים כדורגל. מגנים, חלוצים, קיצונים ושוער גבוה. רצינו להתגאות בפני צבי על יישום הנחיותיו, אבל לא ראינו אתו יושב על המדרגות. גם לא שמענו מוזיקה קלאסית מתנגנת מביתה של העולה החדשה.

הילדים הגדולים מסבירים לנו הקטנים שראו את צבי הולך מחובק עם העולה החדשה ומחזיק לה את המטרייה. ואם אנחנו רוצים עצות במשחק כדורגל מאחד שלמד את רזי המשחק מהבריטים, אנחנו צריכים ללכת לרחוב הרצל. שם, על מדרגות בית קטן, יושב צבי ואוכל אגוזים, והעולה החדשה נשענת על כתפו. בידו קערה ולתוכה הוא זורק את כל הקליפות.

על המחבר / המחברת

Avatar

שמואל רוטקביץ

התמחה באפיית בייגלים ומדיטציה בניו-יורק. שב ארצה אחרי הרבה שנים בניכר.

4 תגובות

  1. Nn
    Nn נובמבר 06 2016, 10:38
    בפתח תקווה היה לכם גן עדן

    בקטמון לא היו מומחי כדורגל
    לא היו נשים ממזרח אירופה
    ואת הגרעינים אכלנו עם הקליפות

    השב לתגובה
  2. צביה גולן
    צביה גולן נובמבר 06 2016, 11:26
    ענק!

    העיקר שהקליפות בקערה….סיפור חזק ביותר!! כתוב נפלא, כרגיל.

    השב לתגובה
  3. תות
    תות נובמבר 10 2016, 10:48
    העכשיו לא שונה מהעבר שאתה מתטר

    אבל זה כתוב נחמד

    השב לתגובה
  4. ע
    ע נובמבר 11 2016, 07:47
    אם הסיפור היה על התקופה כיום

    היה צריך בפתח תקווה שתי קערות. אחת לקליפות חלביות ואחת בשריות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור