JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

להשתגע לגמרי

סיפור קצר על שתיקה רועמת

להשתגע לגמרי צביה גולן
נובמבר 29
21:47 2016

הוא אומר ששקט מרגיע, אבל אותי שקט לא מרגיע כלל, אני דווקא צריכה רעש של אנשים. שקט אפילו מפחיד אותי. והוא? הוא שותק לפעמים ימים שלמים, והשקט שלו ארוך ואפל ונמשך לעתים גם שבועיים רצופים. יש לו אמנם גם שתיקות אחרות, רכות יותר, אבל בדרך כלל השקט שלו קודר ואפור.

בעת שתיקותיו הארוכות, אני מדלגת בין מחשבותיי, כמו שמזפזפים בשלט של הכבלים, עוברת ממחשבה למחשבה, מנסה למצוא את הסיבה לשקט שלו ולא מוצאת. מה עשיתי הפעם? ודניאל, הלוא הוא בסך הכול בן ארבע, מה הוא כבר יכול היה לעשות? אין לי תשובות.

והוא בשתיקתו, וכשהוא שותק הוא מתעלם לחלוטין מקיומנו, כאילו אנחנו אוויר. הוא לא מוסר לי הודעות, ולא אומר לי שמנהלת בית הספר חיפשה אותי דחוף, וכשאני מגיעה למחרת לבית הספר, אני ניצבת מול המנהלת הכועסת: "את אמורה להתייחס להודעות, פנינה, איך את מצפה שהתלמידים יכבדו אותם אם את לא יודעת לכבד את הכללים ואת המערכת?"

אני מסמיקה ומתביישת לענות לה, אבל לוחשת: "לא מסרו לי, סליחה". המבט השקט שלי מרגיז אותה. מתברר שרצתה להודיע לי שהיום עליי ללמד גם את תלמידי כיתה ג' 2 עם תלמידי כיתתי, המורה שלהם חולה. היא מביטה בי בתוכחה, ומסכמת: ו"לא ידעת את זה מראש אז לא יכולת להכין". "אני אסתדר" אני אומרת לה, "אל תדאגי, יהיה בסדר".

בבית הוא עדיין שותק, ואני אפילו לא יכולה לצעוק עליו, ולהטיח בו שגרם לי נזק. הוא שותק, והשתיקות שלו כואבות לי באוזניים, כאילו מישהו צורח בקולי קולות. אני מחליטה לשתף את אימא, מקווה שאקבל ממנה עידוד ותמיכה. "הוא שותק שקט אפור" אני מתלוננת באוזניה, והיא מקשיבה, נאנחת ועונה לי: "שקט פנינה, יותר טוב שישתוק מאשר שיצעק".

"למה אימא?" אני נזעקת, "למה אי אפשר פשוט לדבר, להיות חברים, לספר, לשתף?"

אני שומעת אנחה נוספת מעבר לקו: "נו שוין פנינה, אלה החיים שלך, את לא יכולה לחיות בעולם אחר, זאת המציאות, תתרגלי לשקט שלו". המילים שלה מרגיזות אותי ופתאום אני כועסת, ויוצאות לי מילים קשות מהפה: "הוא לא יודע, אבל רק בקבר יהיה לו באמת שקט" אני אומרת בגרון ניחר, ואימא משמיעה צעקה קטנה: "אוי פנינהל'ה, אל תדברי ככה, מזה פחדתי כל החיים, שאת תשתגעי לי לגמרי".

 

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

41 תגובות

  1. לאה צבי (דובז'ינסקי)
    לאה צבי (דובז'ינסקי) נובמבר 30 2016, 13:56
    תגובה

    אהבתי את הסיפור….תמיד יש פאנץ ליין בסיפורים שלך….יופי של סיפור.

    השב לתגובה
  2. שושנה קירש
    שושנה קירש נובמבר 30 2016, 14:31
    להשתגע לגמרי

    מקסים

    השב לתגובה
  3. עודד
    עודד נובמבר 30 2016, 21:34
    נחמד

    נחמד.

    השב לתגובה
  4. חנן עבדה
    חנן עבדה דצמבר 01 2016, 00:59
    כשרון גדול!

    צביה היקרה,
    את אישה מוכשרת מאוד.
    בהצלחה!!!

    השב לתגובה
  5. ברכה וייטסוון
    ברכה וייטסוון דצמבר 01 2016, 07:11
    אכן, שתיקה רועמת

    השקעות שבין שורות הן המרגשות ביותר.

    השב לתגובה
  6. ברכה וייטסוון
    ברכה וייטסוון דצמבר 01 2016, 07:12
    אכן, שתיקה רועמת

    הרגישויות שבין שורות הן המרגשות ביותר.

    השב לתגובה
  7. נטלי
    נטלי דצמבר 01 2016, 12:51
    רק המחשבה מה גורם לשתיקה משתק

    את רוצה לצעוק בקול רם רק כדי לברוח מהמחשבות האלה

    השב לתגובה
  8. אופיר מונדל
    אופיר מונדל דצמבר 01 2016, 16:11
    השקט שלפני הסערה

    סיפור יפייפה ובמיוחד המשפטים המרמזים על ה"שקט" הצורם הזה.

    השב לתגובה
  9. חיה שירז שאלתיאל
    חיה שירז שאלתיאל דצמבר 01 2016, 16:14
    להשתגע

    צביה יקרה אני תוהה וחושבת על מה שלא כתבת כמה כוח כמה אלימות יש בשתיקה .כרגיל כתוב מעניין ומהשורה הראשונה אתה מתחיל להניע את גלגלי המח

    השב לתגובה
  10. טליה
    טליה דצמבר 01 2016, 19:36
    Sound of silence

    הרגשתי את התסכול העמוק של פנינה. כמה נורא זה להרגיש כמו אוויר.
    גם עולים מחשבות על סוגים שונים של שתיקה בתוך חדר הטיפול.

    השב לתגובה
  11. שושי ר
    שושי ר דצמבר 01 2016, 20:19
    סוחפת

    כל סיפור. כל שורה. כל מילה שאת כותבת סוחפת והעיניים רצות לקרוא מה הלאה… התוודעתי לילדה עם אילמות סלקטיבית. התחברתי אפילו יותר

    השב לתגובה
  12. אפי
    אפי דצמבר 01 2016, 23:05
    השקט שברעש...

    שקט שקט אבל רועם, מפתיע ומקסים כתמיד…

    השב לתגובה
  13. אוסנת
    אוסנת דצמבר 02 2016, 15:41
    שקט מצמרר

    מצמרר… כמה שקט יכול לצרום ובמיוחד כשהוא מגיע מהאנשים הכי קרובים לנו… ועוד יותר כאשר לא מדובר בשקט של שלווה ורוגע, אלא ההפך מכך.
    עוד סיפור שמיד מחבר את הקורא לתהות איפה הוא פוגש אותו בחייו שלו.
    כתיבה מופלאה כמו תמיד!

    השב לתגובה
  14. לינוי
    לינוי דצמבר 03 2016, 13:43
    צביה מקסימה ומוכשרת כהרגלה בקודש

    צביה מקסימה ומוכשרת כהרגלה בקודש

    השב לתגובה
  15. ש
    ש דצמבר 03 2016, 19:35
    שתיקה רועמת

    לזה קוראים שתיקה רועמת

    השב לתגובה
  16. נעמי
    נעמי דצמבר 03 2016, 20:37
    שתיקה רועמת

    הצלחת לכתוב במילים עד כמה חסרונן של מילים והשקט הנלווה לכך: קשה מעיק ופוגע.

    השב לתגובה
  17. חגית
    חגית דצמבר 03 2016, 21:55
    שתיקה יכולה לשגע

    שתיקות בהחלט יכולות לשגע אותנו. לפעמים זה הנשק הכי גרוע. שלא מדברים ולא מתקשרים. נשארתי עם מועקה מסוימת בסוף – אולי כי אני חוששת שגם הבנים המתוקים שלי יוום אחד ישתמשו נגדי בנשק הזה. תודה על עוד סיפור מעורר- מחשבה, רגש ועוד.

    השב לתגובה
  18. שמואל רוטקביץ
    שמואל רוטקביץ דצמבר 04 2016, 01:06
    עשית אותי עצוב

    הרגשתי כמו זבוב על הקיר בביתך וקילקלת לי את מצב הרוח

    השב לתגובה
  19. משה
    משה דצמבר 04 2016, 05:06
    שתיקה יכולה לזעזע

    ושוב .את לוקחת אותי למחוזות ההדמיון והעבר.
    יש לי בת דודה שנשואה למדען בכיר בטחוני . מהסוג של פרסי ישראל ולא פעם אחת. אדם מדהים ושתקן.
    מכיר אותו כבר 45 שנים. שותק ,מקטרת ועיניים מחייכות.
    איזה הבדל.
    מקטרת. שתיקה וזוית של חיוך. וההרגשה כל כך טובה.
    וכאן שתיקה אחרת. זועמת. ילדותית ופוגענית. למה ?
    מרוכז יתר על המידה בעצמו ?
    איזה פספוס של שנים מבוזבזות…
    חי ומרתק.

    השב לתגובה
  20. מלי וייס
    מלי וייס דצמבר 04 2016, 17:15
    מעורר למחשבה

    מעורר מחשבה.

    השב לתגובה
  21. לבנה
    לבנה דצמבר 06 2016, 07:37
    להשתגע

    כמו תמיד סיפור מהחיים שהרבה יכולים להזדהות איתו.לכולנו יש את ה"שגעון" הזה. וכמו תמיד הכתיבה שלך קולחת ונקראת בנשימה אחת. כשרון אדיר צביה.

    השב לתגובה
  22. נתנאל אלחננוב
    נתנאל אלחננוב דצמבר 06 2016, 09:14
    כתיבה " משגעת "

    כתיבה סוחפת , אני "משתגע" מיכולותייך מילוליות .

    השב לתגובה
  23. אילנה
    אילנה דצמבר 07 2016, 14:46
    משתגעת

    כאילו כתבת עלי. החזרת אותי קצת אחורה
    לא עוד
    אוהבת את כתיבתך הקולחת והשנונה

    השב לתגובה
  24. SVETLANA MANN
    SVETLANA MANN דצמבר 10 2016, 22:32
    שתיקה רועמת

    השתיקה שלו הייתה רועמת מכל צעקה.
    אוהבת מאוד את הכתיבה שלך.

    השב לתגובה
  25. שולמית ספייסקי
    שולמית ספייסקי דצמבר 11 2016, 04:05
    קרית ים

    צביה את כותבת מעולה ומעניינת סיפור מאד מעניין .מעבירה את המסר בצורה מעניינת ונכונה .אהבתי

    השב לתגובה
  26. שי
    שי דצמבר 11 2016, 08:29
    תגובה

    פיצוץץץץץ

    השב לתגובה
  27. סגולה
    סגולה דצמבר 12 2016, 09:14
    שתיקה

    סיפור טוב.צריך שניים לטנגו.עם אחד זה לא עובד

    השב לתגובה
  28. רחלי פורמן
    רחלי פורמן דצמבר 12 2016, 12:35
    לשמוע את השקט

    תוך כדי קריאה אפשר לשמוע את השקט. סיפור קצר, לעניין, מעורר חשיבה. כל הכבוד!!!!!!

    השב לתגובה
  29. חפציבה בן שטרית
    חפציבה בן שטרית דצמבר 12 2016, 15:35
    שקט רועם

    צביה יקירה,הסיפורים שלך משאירים טעם של עוד …..שקט רועם … מרגשת ושנונה בכתיבתך ואופייך המיוחד.

    השב לתגובה
  30. נורית ליברמן
    נורית ליברמן דצמבר 12 2016, 17:30
    כמיהה למילים

    יש שתיקות רועמות, יש שתיקות שאפשר לשמוע בהן מילים טובות. וישנן שתיקות שהן שותקות. על שתיקות אלו את מספרת. שתיקות אלו מכאיבות, כאב נפשי ולפעמים זה אפילו כאב פיזי.
    וקשה שגם במקום שהמספרת קיוותה לקבל עידוד, הבנה, אהבה, אצל אמא שלה- היא נתקלת בקור ובדחיה.
    אני מתארת לעצמי שיש לא מעט קוראים שאומרים לעמצם, ככה זה בדיוק גם אצלי.
    צביה יקרה, סיפור יפה ונוגה סיפרת.

    השב לתגובה
  31. מאור
    מאור דצמבר 12 2016, 23:44
    אין מילים

    מדהים איזה כישרון…..אלופה

    השב לתגובה
  32. פילוסוף שולה
    פילוסוף שולה דצמבר 13 2016, 09:19
    להשתגע לגמרי..

    הסיפור נפלא צביה…ומועבר בצורה מרגשת מאוד כמו שאת יודעת להעביר…מצאתי את עצמי טובעת בתוכו…לא יכולתי שלא לרצות לנער אותו ולצעוק לו לתוך האוזן….ת ת ע ו ר ר…תקשיב…תדבר….
    אלוהים כמה כעס אני חשה כלפיו אולי בגלל שהסיפור לקח אותי אחורה למציאות בה חייתי אני וברוב תבונתי חילצתי את עצמי.
    תודה לך צביה על סיפור נפלא…כל כך מציאותי..ולי אישית הסיפור גרם לטפוח לעצמי על השכם ולחוש מאושרת על המקום בו אני נמצאת כיום.

    השב לתגובה
  33. מירי
    מירי דצמבר 13 2016, 23:11
    קצר ונוגע

    סיפור קצר שמצליח לגעת ולהעביר את התחושות של הכותבת ואכן מעורר מחשבה. מקסים,נהניתי לקרוא

    השב לתגובה
  34. שרית
    שרית דצמבר 16 2016, 08:02
    צביה יקרה

    צביה יקרה שלי
    אני כלכך אוהבת לקרוא אותך
    ורק כי אני יודעת שהרבדים כלכך מלאים ועמוקים אצלך ומשאירים שובל של מחשבה. כך זה גם בפעם הזאת. ומלבד זאת אני אוהבת את שפתך הכותבת מאוד. תביאי עוד.

    השב לתגובה
  35. חן
    חן דצמבר 20 2016, 09:03
    נהריה

    צביה יקרה, הכתיבה שלך יוצאת דופן וכרגיל בכל פעם סוחפת מחדש! המשיכי לכתוב לנו!

    השב לתגובה
  36. ציפי
    ציפי דצמבר 24 2016, 18:40
    שקט מכביד..ומבאס

    צביה יקרה..הצלחת להעביר במילים מעטות ובכישרונך את כובד השתיקה, את האלימות שבאילמות..מזדהה עם מי שזה עשה אותו עצוב..גם אני מחכה לסיפור עם סוף קצת יותר מעודד..תביאי איזה שביב של אור של תקווה..

    השב לתגובה
  37. חגית
    חגית דצמבר 28 2016, 22:41
    כתיבה חזקה

    כתבת בכישרון רב.מאוד מעניין ומעורר מחשבה.

    השב לתגובה
  38. גדעון
    גדעון פברואר 03 2017, 15:32
    שבת שלום למלכה

    איזה כשרון יאלופה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור