JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

המספרה של פידל

סיפור קצר על קובה

המספרה של פידל צילום: אדי סער
דצמבר 27
19:30 2016

כשצ'יו הניח בפעם הראשונה מגבת לבנה קטנה על פניי, הרגשתי כמו נידון למוות. לאחר מכן הוא כיסה לי גם את הגוף בסדין לבן.

"מוצ'וס פלוס, הרבה שערות", הוא תמיד אומר.

מדי שבת אני נוהג להסתפר אצלו. בערב יש פייסטה, חגיגה, ואני יודע שבלעדיי צ'יו לא יוכל לממן לעצמו בקבוק רום ולחגוג עד שהכלבים המשוטטים של לפנות בוקר ימצאו אותו שיכור על הספסל ויצטרפו אליו בנביחות אל שירת ההמנון.

אצלו התספורת עולה פזו, אבל אני משלם לצ'יו דולר. בדולר הזה הוא קונה רום. על כל שערה שצ'יו מקצץ לי – אני משלם לו בטיפה של רום. קרקפת שלמה שווה בערך בקבוק רום. זה כל מה שהראש שלי שווה.

צ'יו מחכה לי כל השבת. למעשה הוא מתחיל לחכות לי כבר ביום חמישי, כדי להזכיר לי שבשבת יש פייסטה. ביום שישי הוא כבר בלחץ, שמא לא אבוא הפעם ולא יהיה לו מה לשתות, וביום שבת, מהבוקר, הוא מעיף מבט עצבני מהחלון של המספרה כדי לבדוק האם רואים את קצה זקני באופק.

מרוב דאגה שלא אגיע, צ'יו גילח בטעות כמה שפמים. במקום להביט בפנים של הלקוח השוכב על כורסת הספר המסתובבת שלו, הוא הסתכל החוצה לראות אם אני בא, וזה מה שקרה.

 

צ'יו עובד במספרה גדולה ברחוב הראשי. זו מספרת גברים. רק בארברוס, ספרי גברים, עובדים שם, לא פלוקרוס, ספרי נשים. כששאלתי פעם את צ'יו אם הוא מספר גם נשים, הוא הסתכל עליי כאילו בכל רגע הוא עומד לנפץ לי בקבוק רום על הראש. "אני בארברו, לא פאטה פלוקרה (כינוי גנאי לספר נשים הומוסקסואל)", הכריז בעלבון. המספרה משופצת, מסוידת בירוק, בלובי ניצבות ספה וכורסאות, והממתינים לתורם מחליפים מעל לראש שלי בדיחות גסות עם צ'יו. הפעם צ'יו שיכור עוד לפני שהספיק לחסל בקבוק רום.

את המספרה מכנה צ'יו בשם: "המספרה של פידל". היא בבעלות ממשלתית. כדי שלא ירננו חלילה שהוא נגד המהפכה, צ'יו תולה שם מעל כלי התשפורת את התמונה של פידל. וליתר ביטחון, בימי שבת, הוא מציב מתחת לתמונה בקבוק רום כמו מנחה לאלי המהפכה.

רבים מהספרים והספריות בעירו עובדים באופן לא חוקי מהבית, כדי לא להקריב קורבנות של מס לממשלה. אבל צ'יו משלם מס שבועי, וגם אני; צ'יו משלם לפידל, אני משלם לצ'יו, וכולם מרוצים.

 

במהלך התספורת משתמש צ'יו בכמה זוגות מספריים, בטאלק, במברשת שיער, המזכירה יותר מברשת נעליים, בתער לגילוח, אבל בעיקר באצבעותיו הזריזות המנגנות לי על השערות של הזקן, כאילו היו קלידים של פסנתר וגורמות למספריים התורניים שהוא אוחז לרקוד צ'ה-צ'ה-צ'ה.

צ'יו מספר כמו מאסטרו. בבוקר הוא מספר, בערב הוא שותה את כל מה שהרוויח. למחרת, הוא נאלץ לקום שוב לעבודה כדי לממן לעצמו את בקבוק הרום הבא.

צ'יו עבר פעם נוספת עם המספריים שלו על זקני למקצה שיפורים, ואמר: "עכשיו אתה יפה. כמו חדש. בערב, בפייסטה, אני בטוח שתהיה לך הצלחה גדולה".

 

שבת אחת נעדרתי מהמספרה של צ'יו. לא זוכר למה. לא הרגשתי טוב, נסעתי לכמה שעות מחוץ לעיר, היה לי משהו יותר דחוף לעשות – אחד מאלה. בערב, כשבאתי לפייסטה, סיפרו לי שצ'יו הוציא עליי חוזה והוא מסתובב כמו משוגע בכל רחבי העיר עם זוג מספריים ביד ומחפש אותי. כדאי מאוד שאזהר, כי לא ברור מה הוא עומד לגזור לי עם המספריים.

באמת לא כדאי לי להסתבך, אמרתי לעצמי. צ'יו רחב כמו תוף קונגה ומוצק כמו הפסל של קולומבוס בכניסה לעיר. מיהרתי לקנות בקבוק רום, על כל צרה שלא תבוא. ידעתי שברגע שהוא יראה את הבקבוק, הוא יינק מהפייה שלו כמו תינוק ויירגע.

באותו ערב הייתה העיר שטופה באלפי חוגגים, וכך התהלכנו, אני עם הבקבוק, וצ'יו עם המספריים וחיפשנו זה את זה.

בסוף הלילה, כשרוב החוגגים התפזרו, נתקלתי בצ'יו סרוח על אחד הספסלים בפארק, פיו מסריח מאלכוהול, אבל ידיו לופתות בחוזקה את המספריים. הנחתי לצדו את הבקבוק, חילצתי בעדינות את המספריים מכף ידו ושמתי אותן בכיס.

———————————————————

הסיפור "המספרה של פידל" פורסם באסופת הסיפורים "הלילה של סנטיאגו" שראתה אור בהוצאת "אסטרולוג", 2001

ירון אביטוב – סופר, מבקר ספרות, במאי סרטי תעודה ומדריך טיולים. פרסם 12 ספרים בעברית ושבעה בספרדית. תורגם לשפות נוספות. מבין ספריו: "פתק מאמא", "הומלס", "אדון הסליחות", "הסתכלות" וכן יצירות נוספות העוסקות בקובה ובאמריקה הלטינית ובהן "הלילה של סנטיאגו" ו"האורות של מיאמי". בנוסף, פרסם סיפורים רבים בבמות שונות ושש אנתולוגיות תמטיות בעברית, חלקן במשותף עם רני יגיל.

בשנים האחרונות ביים חמישה סרטי תעודה בספרדית שהוצגו באחת-עשרה ארצות וכן בפסטיבלי קולנוע, בין השאר בארצות הברית ובמקסיקו.

מסרטיו: "אמריקה לדינה" ו"הרובע היהודי", העוסקים בתולדות האנוסים באמריקה הלטינית, ו"הפינה האחרונה", העוסק בסיפוריהם של חמישה יוצרים לטינים מוכרים שבמסגרת המחקר לסרט התגלה שיש להם שורשים יהודיים.

על המחבר / המחברת

Avatar

ירון אביטוב

סופר, מבקר ובמאי סרטי תעודה.

19 תגובות

  1. רוני
    רוני דצמבר 28 2016, 09:30
    כתיבה מעולה

    מצויין ומומלץ.
    שוב הוכיח ירון אביטוב את יכולתו הגבוהה לכתוב סיפור מרתק, מצחיק ומהנה.

    השב לתגובה
  2. אלי שטיין
    אלי שטיין דצמבר 28 2016, 12:09
    מקום בו אין לפרט כלום

    הוא חי את הרגע

    השב לתגובה
  3. יוסי גלזר
    יוסי גלזר דצמבר 28 2016, 14:00
    יצירת מופת

    עוד יצירת מופת שיצאה תחת עטו השנונה של ירון אביטוב. שאפו!!

    השב לתגובה
  4. דניאל
    דניאל דצמבר 28 2016, 16:04
    סיפור

    צחקתי

    השב לתגובה
  5. יזהר
    יזהר דצמבר 28 2016, 21:21
    שיא אישי

    כמי שמכיר את ירון הרבה שנים לפני שהספר צ'יו נגע בקצה זקנו אני יכול להעיד שבכתיבה הפעם הגיע המחבר בנגיעות של אמן לשיא הביטוי האמין והאותנטי של הסיפור הקצר ולהישג אישי מרשים. שיא אישי, כמו שאומרים בספורט, שיכול לזכות אותו לפחות בבקבוק רום ובתספורת חינם במספרה של פידל לכל החיים.

    השב לתגובה
  6. שאול
    שאול דצמבר 28 2016, 21:55
    פידל

    עושה חשק לקרוא את הספר כולו

    השב לתגובה
  7. לאה
    לאה דצמבר 29 2016, 02:04
    פנינה של סיפור

    סיפור אנושי ומחמם לב במיוחד, שופע הומור עצמי, ונקרא בנשימה אחת. הוא כתוב בלשון צלולה והדוקה, מתובלת באירוניה דקה, וחפה מכל סנטימנטליות. אהבתי במיוחד את המבט החומל על דמותו הצבעונית של צ'יו הספר, "המספר כמו מאסטרו". אמנם הסיפור ראליסטי ונטוע במקום ובזמן, אך בה-בעת הוא גם תמונה ציורית של עולם קטן – חיי היומיום של אדם קטן, החי בשולי החברה, מתפרנס בדוחק, ומוצא את טעם החיים בבקבוק רום, חברו המסור והנאמן.
    אהבתי

    השב לתגובה
  8. NEW HAVEN
    NEW HAVEN דצמבר 29 2016, 10:45
    מעולה

    עבורי, סיפור טוב הוא זה שלוקח אותי למחוזות בהם הוא מעוניין. היה כייף להיות במספרה של פידל. איזו כתיבה, כל הכבוד למחבר! נהניתי מאוד…

    השב לתגובה
  9. מסיק המסקנות
    מסיק המסקנות דצמבר 29 2016, 14:11
    ומה ניתן ללמוד מהסיפור (והתמונה)?

    כשאין כלום, נלחמים על רגע של אושר. גם פשוט ומינימלי יכול הליות שמח. שמחת עניים גם היא שמחה.

    השב לתגובה
  10. מירי
    מירי דצמבר 29 2016, 21:33
    המספרה

    מצחיק-עצוב. אהבתי מאד את הסיפור והצטערתי שהוא נגמר…

    השב לתגובה
  11. פידליסט
    פידליסט דצמבר 30 2016, 08:04
    קובה הו קובה

    מקום נהדר שכעת עם ההשלמה עם האמריקנים תוצף בגלי תיירים אך תאבד את האוטנטיות ותהיה מידי מסחרית

    השב לתגובה
  12. ברוך ב.
    ברוך ב. דצמבר 31 2016, 12:12
    ממש מעניין מבלי לגלוש לסנסציות

    כך כותבים סיפור טוב

    השב לתגובה
  13. אבי
    אבי דצמבר 31 2016, 14:22
    אומן שירת החיים

    שלומות.
    עוד שזירת מילים נפלאה של אומן שירת החיים.
    יש לירון את היכולת הנהדרת לקחת את חוויות חייו, ולספרן תוך שימוש בחיבורי מילים נדירים !
    אין בנמצא כתיבה כזו בה נגרמת לקורא הרגשה אותנטית של התער הגולש במורד פניו.
    יצירה קצרה ונדירה.

    השב לתגובה
  14. יוסף ונחמה אבני
    יוסף ונחמה אבני דצמבר 31 2016, 17:16
    קובה

    סיפור מרגש ומחמם את הלב.הכותב מיטיב לתאר את הלך הרוחות ומאמצי ההישרדות של תושבי קובה.אנו בקרנו בקובה בשנה שעברה.

    השב לתגובה
  15. ברוך דיאמנט
    ברוך דיאמנט ינואר 01 2017, 00:18
    פתק מברוך

    אהבתי את הסיפור.מזה שנים שאני אוהב את מה שירון כותב.כי זה נוגע בי אישית ורגשית.געגועים למחוזות רחוקים וקרובים…

    השב לתגובה
  16. ניר הרמן
    ניר הרמן ינואר 03 2017, 09:29
    מי שחי בזבל לא תמיד יודע שרע לו.

    זה לפעמים רק מי שמתבונן בו מהצד ושחי בסטנדרטים אחרים.

    השב לתגובה
    • חיים
      חיים ינואר 04 2017, 16:56
      קובה

      לא בטוח שאני מסכים אתך. הקובנים לא חיים בזבל אלא חיים בעוני וזה הבדל עצום. הייתי שם וראיתי. אחרי שקראתי את הסיפור, הגעתי למסקנה שהמחבר שלו כותב בגובה העיניים של הקורא וגם בגובה העיניים של הקובנים ולא מתוך סטנדרטים אחרים.זהו סיפור מאוד הומאני ולא מנקודת מבט של זר אלא של זר משתתף. נהניתי.

      השב לתגובה
  17. צביה
    צביה ינואר 26 2017, 12:34
    לשבור בקבוק רום על הראש

    "הוא הסתכל עליי כאילו בכל רגע הוא עומד לנפץ לי בקבוק רום על הראש."

    לא חבל? הוא עובד כל כך קשה בשביל הטיפה המרה, וככה לשבור בקבוק על הראש של הלקוח?
    (::::
    סיפור נהדר!

    השב לתגובה
  18. יפה גלס
    יפה גלס מרץ 07 2018, 11:49
    גיליתי את ירון אבי - הטוב

    גיליתי את ירון לראשונה הבוקר בסיפורו ׳מרים ששון יוצאת לעבודה׳, סיפור שנגע ללבי.
    ומאז אני מנסה לקרוא את כל שאני מוצאת באינטרנט
    איך לא שמעתי עליו או קראתי משלו עד היום?!
    שמחה כל כך שנתגלה לי לפני שמאוחר מדי עבורי, אני אשה זקנה.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!