JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

דירה משותפת

סיפור קצר על לב רחב ועל טיפת חמלה

דירה משותפת צביה גולן
פברואר 03
19:48 2017

בשבת האחרונה יצאנו כרגיל לטייל קצת בטיילת הנפלאה שצמחה לה בתוך העיר שלנו, ככה בלי להתבלבל. לא ברור לי איך זה קרה כל כך מהר, אבל יום אחד פשוט הייתה שם טיילת. עכשיו גם התחילו למכור שם מגרשים, במחירים שמשאירים אותי עם לסת רפויה. מאיפה יש לאנשים כל כך הרבה כסף, וזה עוד רק בשביל המגרש! מה עם הבית שירצו לבנות? ואיפה החשמל, האינסטלציה, הרהיטים… לא מבינה. הסתכלתי מסביבי, והנה, בקצה הטיילת כבר התחילו לבנות בניין. לא בית קרקע, אלא בית דירות, אולי ארבע או חמש קומות, עם דירת גן ועם מיני פנטהאוז ועם מקסי פנטהאוז ואלוהים יודע עם מה עוד. טיילנו לנו לאט מול הבניין שנבנה כאן בלילה אחד, ותוך שנייה ורבע כבר הייתי בזיכרונות שלי.

היינו חבורת ילדים שמחה, זה מה שאני זוכרת מהחבורה הזאת. עם השנים התפזרו כולם. נירית ירדה מהארץ, חיים הגבוה גר בעיר אחרת ושמעתי שהוא עורך דין, תמונות של ליאורה היפה היו השבוע בפייסבוק, והיא כבר לא כל כך עדינה וממש לא יפה, אבא של יעל נתפס במעילה וישב כמה שנים טובות, אביאל נעשה רופא בעצמו, על עודד לא שמעתי משך שנים עד שיום אחד קראתי בעיתון על מיליונר אחד שצולם בפפראצי עם שלוש דוגמניות צמרת. הייתה שם תמונה, ובהתחלה לא זיהיתי אותו. מעניין לאן נעלמה הנזלת. יואל נהרג במבצע לפני חמש שנים. אף פעם לא הבנתי למה זה נקרא "מבצע", כמו איזה מחיר מיוחד למי שמת במלחמה. גם על יואל קראתי בעיתון, ומשהו מאותה ילדות מופלאה מת יחד אתו.

אבל בתור ילדים היינו חבורה שמחה. אני זוכרת אותנו הולכים יחד ברחוב ועוברים על יד בניין שנמצא בבנייה. המשחק היה להתחלק לזוגות, כל זוג יקבל דירה בבניין שהולך ונבנה. נירית מלכת הכיתה עם חיים הגבוה והחתיך, ליאורה העדינה והיפה עם יואל הספורטאי המצטיין, יעל העשירה, שאבא שלה מביא לה שמלות מהודרות מחו"ל, עם אביאל שאבא שלו רופא, ולי לא נותרה אפשרות בחירה, כי כלום לא היה מיוחד בי. הייתי סתם ילדה שמנמונת ולא יפה, בלי אבא עשיר ועם אימא מוזרה שאכפת לה בעיקר מניקיון, ככה שחברים לא יכלו לבוא אליי, כי חברים עושים לכלוך. אז לא נשארה לי ברירה אלא להיות בת זוג של עודד, זה שהייתה לו תמיד נזלת באף, אפילו שכבר לא היינו תינוקות. עודד הנמוך, שלא הצטיין בכלום. לא באמת רציתי להיות אתו, אבל לא הייתה לי אפשרות לבחור, זה היה או עם עודד או בכלל לא.

אני זוכרת שעודד הסתכל עליי במבט עצוב, ולבי נכמר. היה לי לב של ילדה בת עשר שמרחמת על מי שכולם שונאים. אני זוכרת שהתגברתי על תחושת הקבס מול האף הנוזל, והושטתי לו יד בחיוך. הזמנתי אותו להיות בן הזוג שלי, ורק בשביל מבט התודה בעיניים העצובות שלו הרגשתי שזה היה כדאי. אבל הפחד מהתגובה של אימא כמעט שיתק אותי.

חזרתי הביתה ברגשות מעורבים: מצד אחד תחושת המעשה הטוב שעשיתי, מי יודע, אולי בזכות מעשים טובים יקרה גם לי משהו טוב, אבל מצד שני – הפחד. עליתי במדרגות, שתיים בכל דילוג, ומן הפתח כבר סיפרתי לאימא בשמחה מהולה בחשש: "עשיתי מעשה טוב, אימא, אני אתחתן עם עודד, היינו איפה שבונים בית חדש, אנחנו נגור בקומה ראשונה." אימא הסתכלה עליי, בעיקר על הנעליים שלי לראות את סימני האבק שהשאיר אתר הבנייה, ולרגע הייתי בטוחה שהכעס הגיע, אבל אימא השתתקה, ניגבה דמעה בסינר שלה, הסתכלה בי במבט לא מוכר ואמרה: "צריך שתהיה בלב אהבה, מרגלית, וחייבים שתהיה גם טיפה של חמלה, זה טוב מאוד."

 

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

12 תגובות

  1. לאה צבי (דובז'ינסקי)
    לאה צבי (דובז'ינסקי) פברואר 04 2017, 18:37
    תגובה

    כיוון שאני לא רואה את התגובה כותבת שוב, אהבתי והתרגשתי מאוד, כתוב נפלא כמו תמיד, חשתי הזדהות עם גיבורת הסיפור. תודה על סיפור נפלא !

    השב לתגובה
  2. משה
    משה פברואר 04 2017, 20:53
    דירה משותפת

    רגיל לחפש הקשרים.
    הפעם לא מוצא.משום מה מזכיר לי את "בנצילה"
    והסיפור שלך מהצד של "ענתי"
    נהדר.

    השב לתגובה
  3. גדעון
    גדעון פברואר 05 2017, 16:00
    מקסים

    אין ספק שמעשה טוב של הילדות, הוביל אותך להיות טובה בכל, הזכרונות הם החוט המקשר בין הלב אל הלב,.

    השב לתגובה
  4. טליה
    טליה פברואר 05 2017, 20:40
    הקול שלך

    לעומת סיפורים אחרים שלך, פה אני ממש יכולה לשמוע את הקול שלך מדבר את הסיפור, יש בו משהו שהוא מאוד שלך. חמלה הוא הרי חזק אצלך לא?

    השב לתגובה
  5. אופיר
    אופיר פברואר 05 2017, 22:31
    מקסים

    מרגשת כתמיד צביה.
    סיפור נפלא
    ואצטרף לטליה, קולך אומר הכל.

    השב לתגובה
  6. לבנה
    לבנה פברואר 06 2017, 08:47
    תגובה

    כל כך יפה ומתאים לך לכתוב סיפור על חמלה טוב לב ונתינה. אני מזהה אותך בכל מילה. התרגשתי.

    השב לתגובה
  7. חיה שירז
    חיה שירז פברואר 06 2017, 08:55
    צביה גולן

    צביה כתוב שנון ומרגש, כמה מתאים לך לכתוב מהלב .

    השב לתגובה
  8. חן
    חן פברואר 06 2017, 18:36
    כתיבה מהממת

    המשיכי לכתוב לנו צביה יקרה

    השב לתגובה
  9. דור
    דור פברואר 07 2017, 13:42
    כל סיפור שלך

    מעניין בפני עצמו ולא חוזר בכלום על קודמיו

    השב לתגובה
  10. judith glass
    judith glass פברואר 07 2017, 17:13
    האנדרדוג

    סיפור חכם ומרגש כשזכרונות הילדות העצובים מצחיקים מלווים את גיבורת הסיפור הזה ומשליכים על חיי ההווה שלה.

    השב לתגובה
  11. ירון ושולי ספייסקי
    ירון ושולי ספייסקי פברואר 09 2017, 10:04
    דירה משותפת

    סיפור מרתק ומרגש תמשיכי צביה

    השב לתגובה
  12. תמר לוי
    תמר לוי פברואר 17 2017, 13:50
    מי שלא מגלה חמלה והתחשבות בעצמו

    עושה טעות ואפילו חטא

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור