JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • יצירה
  •  » ניחוחות פריזאיים בשוק מחנה יהודה

ניחוחות פריזאיים בשוק מחנה יהודה

סיפור זיכרונות מבית הספר אליאנס בירושלים

ניחוחות פריזאיים בשוק מחנה יהודה תמונת המחנכת וכותבת הסיפור (בכיתה ד')
פברואר 05
21:36 2017

ירושלים של ילדותי הייתה קטנה. חומת העיר העתיקה, רמת רחל, נווה יעקב, והכביש לתל-אביב, שעליו חולש הקסטל ממערב, יצרו יחדיו את המשולש המפורסם של ירושלים, שאליו נהרו משפחות שלמות, הורים וילדים, וזוגות אוהבים, שיצאו לשאוף אוויר בצאת השבת. נהגנו לרדת מרחוב אגריפס דרך קולנוע עדן הזכור לטוב, משם לאורך קינג ג'ורג', הרחוב ההומה ביותר בירושלים של אותם ימים, דרך קפה עטרה וקולנוע אוריון, המשכנו לכיכר ציון ולנחלת שבעה, היו בינינו מי שהמשיכו עד שכונת מונטפיורי היפה, לראות מרחוק את החומה, שמאחוריה עמדו צלפים ירדנים שכבר התכוננו למלחמה.

אבל אותי עניינו רק השכונות היפות שהתפרשו סביב ביתי וסביב בית ספרי האהוב. בבית הספר שפתח לרווחה את דלתותיו, למדו בכל כיתה, בלי טרוניות וטענות, כארבעים ילדות, כולן לבושות בתלבושת אחידה – סינר כחול שדמה לשמלה, מעוטר בצווארון תחרה לבן, שילוב הצבעים של דגל המדינה, שעדיין לא נולדה.

השכם בבוקר, צעדו בנות, בודדות, בזוגות או בשלשות, כמו פלגי נחל קטנים, הזורמים לעבר מקווה המים שנקרא בית ספר אליאנס, בית הספר היחידי בירושלים שהקנה לתלמידיו בסבלנות רבה ובאהבה את השפה הצרפתית על בוריה, כמו גם שיעורי מולדת, ספרות, עברית ומקרא, כלכלת בית ושיעורי רקמה.

תלמידות אליאנס הגיעו מארבע כנפותיה של ירושלים, מרחוב מחנה יהודה, ומאגריפס, מנחלת אחים ומרחוב המדרגות, ממזכרת משה, מיד משה, וממזכרת טוביה, הגיעו בנות גם מנחלת שבעה ומימין משה, משכונת רוממה, ממקור ברוך ומבית הכרם, ואפילו מבית וגן הרחוקה.

בכיתה א', בשבוע הראשון ללימודים, קיבלו התלמידות את החוברת הראשונה ללימוד צרפתית, ובה כיכבו שלושה ילדים מצוירים וחתול. Jojo (ג'וג'ו) הנער הרזה כחוט השערה, חברתו הקטנה Lili (לילי), Rene (רנה) הנער השמן, ואחרון חביב, החתול השובב Toto (טוטו). דמויות מצוירות אלו של הילדים והחתול הובילו את הילדות בנות השש, שזה עתה סיימו את הגן, אל עולמה העשיר של השפה הצרפתית ואל רזיה.

זיכרונותיי מכיתה א', קלושים ומעורפלים, אולם זכורה לי היטב אהובה הקטנה שסיפרו עליה שהיא יתומה. באחד הימים, שכחה אהובה להכין שיעורים, המורה הפשילה את שמלתה מעבר לראשה, לעיני כל הכיתה נתגלו תחתוניה השחורים, בסרגל ארוך, הצליפה המורה פעמים מספר על ישבנה, וכך כששמלתה מופשלת עדיין מעל לראשה, הושיבה אותה בכעס ובחמה בתוך פח האשפה שעמד בפינה. הייתי המומה ומבוהלת ומאוד עצובה, רחמיי נכמרו על היתומה הקטנה.

זכורה לי שיטת ענישה נוספת: העמדה בפינת הכיתה. תלמידה שהעזה לדבר עם שכנתה נאלצה לעמוד שעה ארוכה כשפניה מופנים אל הקיר. התלמידות הצעירות למדו עד מהרה שכדאי להתאפק ולחכות להפסקה, גם אם היה משהו חשוב לספר לחברה. כך שרר שקט מוחלט בכיתה.

שיטות מיוחדות המציאו המורות כדי לעודד את הבנות להיות חרוצות. היוbons points – נקודות טובות, והיו mauvais points – נקודות רעות. הראשונות ניתנו לתלמידות שהתמידו כיאות בהכנת שיעורים, ואילו הנקודות הרעות חולקו כמובן לאלו שהתעצלו. מי שהצליחה לאסוף עשר נקודות טובות זכתה לתעודת כבוד, ומי שאספה עשר נקודות רעות, ניתלה על גופה קרטון גדול, חציו מלפנים וחציו מאחור, ועליו כתוב בעברית ובצרפתית: "אני תלמידה גרועה, לא מכינה שיעורים".

וראו זה פלא, השיטה עבדה, שכן כבר בכיתות ב' ו-ג', התמדנו בלימודינו והתחלנו לקשקש בצרפתית ולהבין את המורה, קראנו סיפורים קצרים ולמדנו משלים בעלי מסרים חשובים. בכיתה ו' כבר הכרנו את כל הנהרות החוצים את צרפת לאורכה ולרוחבה, מאין הם נובעים ולאן הם נשפכים. בכיתה ז' דקלמנו בעיניים עצומות את משלי לה פונטיין, ועד היום אני יכולה לדקלם בצרפתית את המשל Le Corbeau et le Renard – העורב והשועל, ידענו היטב מי הן שכנותיה של צרפת, מצפון ומדרום, ממזרח וממערב, מה גודלה של כל מדינה ומדינה וכמה תושבים חיים בה. מובן שבשיעורי היסטוריה, לא פסחו המורות מלספר על המלכים הגיבורים, ששלטו ביד חזקה, בארץ הפרנקים בימי הביניים, וידענו בעל פה את תאריכי לידתם ומותם. למדנו ושיננו בעל פה גם את כל פעולות החשבון, ופתרנו תרגילים ובעיות.

את כל המקצועות החשובים האלה למדנו בשפה הצרפתית, כאילו נולדנו בפריז, ואנו תלמידות בית ספר אליאנס ברובע השישה עשר היפה והמהודר, מול יער בולון המפורסם, ולא בבית ספר אליאנס בתוך שוק מחנה יהודה בירושלים, שעדיין לא הייתה בירתה של המדינה שטרם קמה. בלימודים אינטנסיביים כאלה שלומדו ונלמדו באהבה וברצון, מה הפלא שקלטנו את השפה הצרפתית הקשה והיפה, המתנגנת כמו תריסר כינורות וחלילים, והיא הפכה עבורנו לשפת אם שנייה? זאת בנוסף לעוד שפה זרה, שכל אחת מאתנו דיברה בבית עם ההורים או עם הסבים והסבתות, שהיו ברובם ילידי ארצות רחוקות.

בין כל המקצועות בצרפתית, שילבו מורינו שיעורים נפלאים בתנ"ך, והפיחו בנו את רוח ההתלהבות של הנביאים ישעיהו וירמיהו. למדנו פרקים שלמים בעל פה, שאותם אני זוכרת עד היום. מעל לכול הצליחו מורינו להפיח בנו את אהבת המולדת, כאשר עדיין לא הייתה לנו מולדת ולא מדינה עם חוקים וממשלה. בכל יום שישי תרמנו פרוטות שאספנו בכל ימות השבוע, ושלשלנו אותן לתוך הקופסה הקטנה שצבעיה כחול לבן, ומפת ארץ ישראל השלמה מצוירת עליה. שרנו בהתלהבות "דונם פה ודונם שם, רגב אחר רגב, כך נקנית אדמת העם, מצפון עד נגב". אהבנו כל רגב מאדמתה של הארץ שעוד לא הייתה שלנו, אף שטרם ראינו אפילו שעל אחד ממנה, כי לא יצאנו מגבולות השכונה הקטנה שלנו בירושלים.

אט אט החלה לחלחל בנו, ילדות בנות עשר, התובנה, שאנחנו עם ללא מולדת הנתון לחסדיהם של יתר העמים, עם שעורג וכמֵהַ לגן מחמד עיניים. דרך שיריו של ביאליק, ומאמריהם של אחד העם ורבי נחמן קרוכמל, של י"ל גורדון, ויעקב פיכמן, שברובם היו קשים ומשעממים, הצליח המורה שלנו לתנ"ך ולספרות עברית, להטמיע בנפשותינו הרכות והתמימות ובכל רמ"ח אברינו, את האהבה לארץ ישראל, המולדת האחת והיחידה.

על המחבר / המחברת

Avatar

פלורה בן-עמרם

ז"ל. בת למשפחה וותיקה בירושלים. פרסמה עד עתה את הרומנים "נונה פלור" ו"עיניים ירוקות".

5 תגובות

  1. יחיעם דולג
    יחיעם דולג פברואר 05 2017, 22:47
    חלון לאליאנס במחנה יהודה

    אני מודע להיסטוריה של רשת אליאנס בארץ ותרומתה העצומה של לתרבות הארץ-ישראלית. אבל זו פעם ראשונה שזכיתי בהצצה ממקור ראשון לאווירת ההוראה שקרבה את התרבות הצרפתית לילידי הארץ. למספרת בעלת הרגישות הכה-יפה, תודה!

    השב לתגובה
  2. שולה הלוי
    שולה הלוי פברואר 06 2017, 13:12
    סיפור כל-כך חי

    פלורה בן-עמרם היקרה, אני נורא מודה לך על הניחוחות הפריזאים האלה. הם מעלים אצלי המון זערונות נפלאים מהימים שלמדתי באליאנס ביפו. קיבלנו תרבות ענקית!

    השב לתגובה
  3. ש. הלוי
    ש. הלוי פברואר 06 2017, 13:19
    אין כמו רשת אליאנס

    פלורה בן עמרם – אני רוצה להגיד לך כמה מלים: ריגשת אותי נורא. גם אני למדתי באליאנס אבל לא בירושלים כמוך אלא ביפו. את מה שקיבלתי שם מבחינה תרבותית זהו נכס מדהים!

    השב לתגובה
  4. שרה שדמי
    שרה שדמי פברואר 06 2017, 16:39
    גם הרגלים וערכים

    פלורה יקרה

    תארת בצורה מרגשת את ילדותנו באליאנס.
    אכן למדנו המון, הרבה יותר מכפי שלומדים נכדינו, עם כל תכניות הלימוד החדשניות.
    הפרקים בתנך שלמדנו בעל-פה (כזכור לי עשרה פסוקים חובה ושאר הפרק רשות, ורבות ניצלו את הרשות),שגורים בפי עד היום.
    רכשנו גם הרגלים וערכים : סדר , דיקנות, אחריות, דבקות במשימה,חברות וכפי שכתבת אהבת הארץ.
    תמשיכי להעלות זכרונות…
    שלך
    שרה

    השב לתגובה
  5. רבקה דגן-בהירי
    רבקה דגן-בהירי פברואר 22 2017, 09:54
    משנות ילדות לשנות גבורות

    פלורה יקירתי,
    אכן ריגשת גם אותי ובפרט הצילום שבו אני מופיעה ישובה לשמאלה של שושנה לנדנר ז"ל שכעבור כמה עשורים פגשתי בה בוושינגטון הבירה כשעבדתי בשגרירות. ובדיוק בשבוע זה נזדמן לי לפגוש אדם נוסף מ"שנות ילדותי" שהיה איתי בגן הילדים של "הגננת אהובה" ברחוב רשב"ם במקור ברוך. צבי פז (אז היה פס) וגם הוא המציא לי צילום מגן הילדים. ולפתע כעבור יותר משבעה עשורים הרגשתי געגועים עצומים לשנים ההן ורוצה להחזיק בהן בצפורניי. בעוד ימים אחדים אגיע לגבורות ופתאום חוזרות אלי שנות ילדותי של העשור הראשון בחיי. האם זה אומר לי משהו?….

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!