JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

להיות מוגנת

סיפור קצר על געגועים לאבא

להיות מוגנת צביה גולן
פברואר 27
21:57 2017

יכולתי בקלות לטבוע. בחיי, בקלי קלות. מערבולת המים סגרה עליי מכל עבר, ולא הצלחתי לפרוץ אותה ולצאת ממנה. מדהים אותי שגם היום, כשאני חושבת על כל מעגלי המערבולות בחיים שלי, שגם אותם אינני מצליחה לפרוץ, שבה ועולה בי תחושת המחנק הזאת. אבל אז, על חוף ימה של תל-אביב הקטנה, כשהכיכר עוד הייתה גבעה של דשא ירוק, כמעט טבעתי.

מרחוק שמעתי צעקות, וראיתי את אבא קופץ אל תוך המים, ומסמן בידיו למציל שאני טובעת. אחר כך שכבתי על החול החם, ואבא בכה. אף פעם לא ראיתי אותו בוכה עד אז, וגם לא מאז, אבל באותו רגע הוא בכה בדמעות של ממש.

אחר כך הוא לימד אותי לשחות.

אבא לקח אותי לבריכה בגבעת רמב"ם בגבעתיים, באומץ רב הוא נכנס אתי למים העמוקים, אמר לי לשכב על הבטן, והחזיק אותי בשתי ידיים. הוא הראה לי אילו תנועות לעשות עם הרגליים והידיים כדי שאלמד לשחות. אני זוכרת שלא ממש הבנתי את ההסבר שלו, ואבא מיהר להביא מצוף גדול, וככה, כשאני מחזיקה במצוף, הוא הראה לי את התנועות, עד שלמדתי לשחות בעצמי.

הידיים של אבא לא היו ידיים חסונות. הן היו ידיים של מוזיקאי שניגן בכינור.

אבל אני הרגשתי מוגנת ובטוחה.

עד היום, שנים לאחר שהלך לעולמו, אני נוסעת לפעמים לגבעתיים. שם, בגבעת רמב"ם, ברחוב אילת, היא עדיין עומדת, הבריכה, בדיוק כפי שהיא חקוקה בזיכרוני. מדרגות לולייניות מובילות אל בריכת הגדולים, ומצד ימין – הבריכה לפעוטות. בזיכרון שלי היא אמנם גדולה יותר, אבל זה בטח מפני שהייתי אז רק ילדה קטנה.

אני מבקשת מהשומר אישור להיכנס רק לראות. הוא כבר מכיר אותי. אולי הוא חושב שאני מוזרה. אולי הוא צודק. אבל אני נכנסת ועומדת שם דקות ארוכות. מסביב כבר בנו הרבה בתים, הכביש חדיש יותר, ורק עצי הברוש הגבוהים עוד עומדים באותו המקום.

מן המקפצה הגבוהה קופץ ילד רזה וחמוד, והמציל גוער בו בחצי חיוך: "הי… אחי… לא לקפוץ." גם המציל התחלף. פעם הוא לא היה אומר "אחי". אולי היה אומר "בחורצ'יק". אבל האיסור לקפוץ עדיין קיים, כאילו שגם בבריכה יודעים שאם אבא כבר לא בסביבה, אני כבר לא מוגנת.

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

22 תגובות

  1. משה
    משה פברואר 28 2017, 06:48
    להיות מוגנת

    מכל מילה ניכרת האהבה. יום טוב.

    השב לתגובה
  2. נורית ליברמן
    נורית ליברמן פברואר 28 2017, 07:38
    הבריכה בגבעתיים

    צביה יקרה, אין כמו אבא שילמד לשחות. אני כל כך מכירה את התחושה הזו שלך, הידיים החזקות של אבא, אז מה אם הוא רק הרים תמיד כינור. בשביל הילדה שלו היה לו את כל הכח שבעולם. והבריכה ברמב"ם באמת לא השתנתה,רק כיסוי יש לה עכשיו. אני עוברת לידה כמעט מדי יום, זה כי אני גרה ברחוב אילת בגבעתיים, בפינה.

    השב לתגובה
  3. לאה צבי (דובז׳ינסקי)
    לאה צבי (דובז׳ינסקי) פברואר 28 2017, 08:24
    תגובה

    קראתי וכל כך התרגשתי, זה עורר בי נוסטלגיה, אני בילדותי הייתי מגיעה לברכה בגבעת רמבם כרמת גנית לשעבר….גם אני חסרה ומתגעגעת לאבי, גם לו היו ידיים עדינות אבל השקט היה חזק. התרגשתי מאוד מסיפורך צביה יקרה !!

    השב לתגובה
  4. ציפי
    ציפי פברואר 28 2017, 11:54
    הוכחת שאפשר לרגש בלי עלילה ודרמה

    מוצאת עצמי מלאה בגעגוע ואין אני יודעת אל מה.
    סיפור מרגש.

    השב לתגובה
  5. מרים שרת
    מרים שרת פברואר 28 2017, 11:57
    נורא ריגש אותי

    צביה יקרה, סיפורך ריגש אותי והעלה לי דמעה. הזכיר לי געגועים לימים יפים וטובים בהם אבי ז"ל היה עדיין בין החיים.
    המשיכי לרגש ועשי חייל!

    השב לתגובה
  6. צילה פוקס
    צילה פוקס פברואר 28 2017, 11:59
    בריכת העמק ברחובות

    החזרת אותי ארבעים שנים אחורה לימים בהם אבי היקר לקח אותי לבריכה ולימד אותי לשחות.
    כיף לפתוח את היום עם נוסטלגיה מתוקה

    השב לתגובה
  7. עוז רמתי
    עוז רמתי פברואר 28 2017, 13:00
    רגעים מתוקים

    סיפור קצר מקסים. אכן מעביר תחושה מתוקה של זכרון ונוסטלגיה לאדם אהוב. החיפוש אחר רגעים אלו ומציאתם נותן עומק ופרספקטיבה אמיתית בחלוף הזמן.

    השב לתגובה
  8. תמר לוי רייך
    תמר לוי רייך פברואר 28 2017, 13:05
    אכן

    מקסים ומרגשו. גם לי זכרונות דומים וגעגועים דומים…ממש דברת אותי

    השב לתגובה
  9. ג'ודי
    ג'ודי פברואר 28 2017, 13:41
    צמרמורות...

    וואו, יקרה!
    צמרמורות חלפו בגופי במהלך הקריאה והעלת דמעות בעיניי. כתיבתך כל כך כנה, נוגה ונוגעת במקומות הרגישים ביותר.
    תודה לך על השיתוף הקסום.
    אין לי ספק שאביך שומר עליך ממקום הימצאו ומחייך ברגעים אלה לנוכח הזיכרון הקסום עליו כתבת כאן.
    חיבוק גדול, ותודה.

    השב לתגובה
  10. מירב
    מירב פברואר 28 2017, 13:42
    מרגש מאד ♡

    סיפור מרגש על געגועים ונוסטלגיה ♡

    השב לתגובה
  11. יעל
    יעל פברואר 28 2017, 13:43
    להיות מוגנת

    צביה יקרה.
    כל כך הזדהתי עם הסיפור .
    גם אותי אבי לימד לשחות ולקפוץ ראש לבריכה .. עד היום קופצת ראש כמו אלופה למרות שאבי הודה שלא ידע לקפוץ ראש כשלימד אותי.
    המשפט האחרון פשוט ריסק אותי באמת שלו. את פשוט משובחת.

    השב לתגובה
  12. גדעון
    גדעון פברואר 28 2017, 16:09
    צביה המלכה

    מקסים ומרגש, אין על אבא בעולם, וביננו גם שנהיה בני 120 תמיד נשאר ילדים, הגעגוע הוא החוט המקשר בין הלב אל הלב.

    השב לתגובה
  13. לבנה
    לבנה פברואר 28 2017, 18:24
    תגובה

    הגעגוע לאבא מורגשת בכל מילה. בסגנון הכתיבה הקולח והישיר יכולתי לחוש כאילו אני שם על החוף, מביטה באבא מציל אותך ובבריכה מלמד אותך. זכית ונצרת זכרונות כל כך חיים.

    השב לתגובה
  14. מילי
    מילי פברואר 28 2017, 18:34
    מקסים

    סיפור מקסים ונוגע ללב. זיכרון מאדם נפלא…

    השב לתגובה
  15. ברכה וייטסון
    ברכה וייטסון פברואר 28 2017, 18:56
    געגועים לאבא

    מרגש עד דמעות

    השב לתגובה
  16. חפציבה בן שטרית
    חפציבה בן שטרית פברואר 28 2017, 20:17
    מרגשת

    צביה יקרה,
    את ריגשת אותי עד דמעות
    מיוחדת וכנה

    השב לתגובה
  17. חיה שירז שאלתיאל
    חיה שירז שאלתיאל פברואר 28 2017, 20:25
    להיות מוגנת

    צביה יקרה, לקחת פרק משמעותי אצל כל אדם . לכולנו יש אבא אך לא כולם זוכים לחיבוק והגנה מאבא..את זכית להגנה וביטחון,כי זה תפקידם של הורים להגן לחבק את הילד. לך יש יכולת להתבונן להיזכר בקטע מהחיים להנגיש אות לכל קורא.

    השב לתגובה
  18. מירי טרבלסי חדד
    מירי טרבלסי חדד מרץ 01 2017, 08:16
    מוכשרת ברמות

    כל מילה שלך מרגשת, כנה ונוגעת.
    מוכשרת אחת.

    השב לתגובה
  19. פילוסוף שולה
    פילוסוף שולה מרץ 01 2017, 14:33
    געגוע לאבא

    הצורך בשעות מצוקה להגיע למקום בו הרגשת הכי בטוחה , שם את יכולה לפגוש שוב , ולו רק בדמיון את האדם שידע להציל אותך מעצמך או ממעידות, הומחש מאוד בסיפורך…גרמת לי להבין שלהבא כבר לא ארגיש לבד בהתמודדות עם בעיות….אקח את זה אלי, להבא אחפש את אבא.
    תודה לך צביה על הכלי הנפלא הכמעט מובן מאליו שהחזרת לי….

    השב לתגובה
  20. נרקיס שור
    נרקיס שור מרץ 01 2017, 14:55
    מנעד רגשי

    איך ממקום של טביעה ומחנק פרצו הדמעות, צפה התושייה כשאהבה והגעגועים שזורים בתוכה. אוהבת את המנעד הרגשי.

    השב לתגובה
  21. מיקי מנטש
    מיקי מנטש מרץ 01 2017, 22:11
    ומקסים

    מרגש,עדין,קסום ורווי געגוע.איזו יד אמן שכה היטיבה לטוות את המילים.

    השב לתגובה
  22. יונה דורון
    יונה דורון מרץ 02 2017, 13:32
    מרגש

    אני כמעט טבעתי פעם בחוף פלמחים. גבר הציל אותי ואחר כך, במשך שנים, בכל פעם שהיה רואה אותי ברחוב (אנחנו בני אותה עיר) היה מחיך ועושה לי "נו נו נו" עם האצבע.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור