JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שוקולד מריר

סיפור קצר על אהבת אמת בטוב וברע

שוקולד מריר יונה דורון
אפריל 05
22:40 2017

שושנה נולדה בשלהי מלחמת העולם השנייה. הוריה, חנה ודוד, הצליחו להימלט מגרמניה דקה לפני שירד המסך על קהילת היהודים המפוארת. הם אמנם יצאו מגרמניה אך גרמניה לא יצאה מהם. השפה והתרבות היו נטועות עמוק בתוכם ועל ברכיהן חינכו את שתי הבנות שנולדו להם בארץ.

שושנה קיבלה את שמה בשל הפרח האהוב על אִמה. בכל שבוע נהג דוד להביא לאשתו צרור שושנים אדומות. חנה הייתה מציבה אותן באגרטל שקוף וגבוה ודואגת להחליף את המים כל יומיים. השושנים החזיקו מעמד עד שהגיע הזר החדש. אך טבעי היה בעיניהם שיקראו לבתם הבכורה בשם הפרח היפה הזה.

שושנה גדלה ובגרה, והייתה לנערה נאה וחטובה, שוברת לבבות קטנה. בגיל תשע עשרה התחתנה עם עוזי בחיר לבה. עוזי, גבר גבוה ומוצק, בוגר משושנה בעשור שלם, היה גם הוא בן למשפחה יקית מסורתית. כשנישאו עמד בתוקף על כך ששושנה תנהל מטבח כשר על מנת שהוריו וקרוביו יוכלו לאכול אצלם ללא חשש. לא קל היה לשושנה להתמודד עם המשימה שנכפתה עליה מאחר שמשפחתה הייתה חילונית לחלוטין. היא עשתה זאת מתוך אהבה לבעלה ולאט, לאט התרגלה לעניין.

שושנה ועוזי בנו את ביתם בעיר הקטנה. נולדו להם בן ובת והחיים התנהלו על מי מנוחות. מאחר שנישאה בגיל כל כך צעיר, לא הספיקה שושנה ללמוד מקצוע ולכן החליטה לפנות לתחום המסחר. הייתה לה תחושת בטן שתחום זה מתאים לה. שושנה פתחה עם אמה חנות אלגנטית לתיקים וארנקים. היו לשתיים מכרים רבים שהרבו לפקוד את החנות, ואף הביאו לקוחות נוספים, החנות פרחה ושגשגה.

לאחר כמה שנים, חשה שושנה תחושת מיצוי. "נולדתי בעיר הקטנה הזאת" אמרה ערב אחד לעוזי "וכנראה שגם אקבר בה, אבל בין לבין אני רוצה לעשות עוד משהו בחיים!"

המשפט הדהד במוחו של עוזי וגרם לו לחשוב כיצד יצליח להפוך אותו למציאות ולשמח את אשתו האהובה. ההזדמנות נקרתה לו כעבור חודשים ספורים. הוא יצא לשנת שבתון והוזמן לבקר בכמה מפעלים בגרמניה הקשורים בעבודתו.

"אם יסתדר משהו שם" הבטיח לאשתו "נעבור לגור בגרמניה לשנים אחדות וכך נוכל לראות עולם!" למגינת לבו הביקור במפעלים השונים לא הניב את התוצאה המבוקשת. נותרו לעוזי יומיים עד הטיסה חזרה והוא החליט לבקר חבר ילדות של שושנה שירד לגרמניה והשתקע בעיר אכן (Aachen).

שאול ואשתו גרטה, קיבלו את עוזי בשמחה גדולה. הם עמדו בתוקף על כך שיבטל את המלון שהזמין ויתארח בביתם. "לא בכל יום מזדמן לי לדבר עברית", אמר שאול, "ועוד עם מישהו מהעיר שלי!" גם גרטה נהנתה לקשקש מעט בעברית שזכרה מתקופת היותה מתנדבת בקיבוץ.

שאול וגרטה אירחו את עוזי בחמימות. גרטה התגלתה כבשלנית מצוינת. היא הבטיחה לעוזי שאין במאכלים שהיא מגישה לו בשר לבן וגם לא ערבבה בשר וחלב. בשיחות הארוכות אל תוך הלילה סיפר להם עוזי על רצונה של אשתו בשינוי.

"אני בעסקי השוקולד", פתח שאול ואמר, "אני מייצג מותג של שוקולד בלגי. הם רוצים להיכנס לגרמניה. אם אצליח לסדר לך חנות באחת הערים כאן, תרצה לבוא?"

"שוקולד?", השיב עוזי "אני לא יודע שום דבר על שוקולד, חוץ מזה שהוא טעים ואני אוהב לאכול אותו…"

"לזה אתה לא צריך לדאוג!" הבטיח שאול, "אני אלמד אותך כל מה שצריך לדעת. סיפרת שלשושנה יש חנות מצליחה – אז היא כנראה יודעת כיצד לנהל עסק".

"זה נכון, שושנה ניהלה את העסק בכישרון רב ובתבונה. אתה יודע מה? אני נותן לך יד חופשית. אם תצליח, צלצל אליי ואשקול את ההצעה בכל הרצינות!"

כאשר חזר עוזי ארצה, הוא לא סיפר לשושנה דבר על השיחה הזאת. הוא החליט לעשות כן רק אם הדברים יבשילו. לא רצה לגרום לה אכזבה נוספת. כעבור חודש הגיעה שיחת טלפון משאול. הוא בישר לעוזי שהצליח לסדר לו חנות שוקולד של המותג הבלגי באחת מערי השדה והמליץ מאוד לקבל את ההצעה. שושנה התלהבה וגם הילדים לא הביעו התנגדות גדולה מדי לשינוי המשמעותי. עוזי הבטיח להם טיולים מפתים באירופה ובכך קנה את לבם.

לקראת תחילת שנת הלימודים החדשה ארזה המשפחה את מטלטליה וטסה לגרמניה. שושנה נכנסה במרץ לעניינים. אהבתה לכלים יפים וטעמה הטוב יצרו חנות מתוקה ומקסימה, אשר כבר בשנה הראשונה הראתה רווחים (דבר הקורה בדרך כלל רק בשנה השלישית). ערמות השוקולד המונחות בצורה מסוגננת על המדפים והריח הנפלא שעלה מהן כבשו את לב הנכנסים.

הדירה המרוהטת ששכרו הזכירה לה מאוד את בית הוריה. אותם רהיטים כהים וכבדים המשדרים מכובדות, המפיות המעומלנות על המזנון, הווילונות מרובי הקפלים, השעון העתיק על קיר חדר האוכל והנברשות המסוגננות. שושנה טיפחה את הדירה והוסיפה את המגע האישי המיוחד שלה.

הקשרים עם שאול וגרטה היו הדוקים. מרחק הנסיעה של שעה אחת בין מקומות מגוריהם אפשר להיפגש לעתים קרובות, לחגוג יחדיו ימי הולדת וחגים. לשאול וגרטה לא היו ילדים משלהם והם ממש אימצו את ילדיהם של עוזי ושושנה, הרבו לפנק אותם במתנות וזכו להיקרא על ידם דוד ודודה.

הילדים התאקלמו בבית הספר די מהר מאחר שהשפה הגרמנית הייתה שגורה בפיהם. בסופי שבוע ובחגים טיילה המשפחה ברחבי גרמניה וגם בארצות השכנות. קרובים וידידים מהארץ הרבו להתארח בביתם ולעדכן אותם בכל הנעשה בישראל, כך שתחושת הניתוק לא הייתה קשה.

שנים אחדות הרגישו שושנה ועוזי שהחיים דבש או נכון יותר – שוקולד… עד אשר נפל דבר. יום בהיר אחד שמה שושנה לב שעוזי עושה תנועות לא רצוניות. היא הסבה את תשומת לבו לדבר, והוא הודה שאכן גם הוא חש בכך בחודש האחרון ופשוט התעלם והדחיק.

שושנה ועוזי פנו לכמה רופאים אולם אבחנה ברורה לא התקבלה. תחושת חרדה אפפה את השניים, ואז הודיע עוזי חד-משמעית "אני רוצה הביתה, לישראל!" שושנה הבינה שעליה לעשות כרצונו. מהר מאוד חיסלו את החנות המצליחה, נפרדו בכאב משאול וגרטה ועלו על הטיסה לישראל.

בארץ התרוצצו השניים בין בתי החולים לבין המומחים. לבסוף נקבעה האבחנה: מחלה ניוונית, נדירה וחשוכת מרפא של המוח.

"עם טיפול טוב יוכל לחיות שמונה שנים", אמר הפרופסור בפסקנות לשושנה כשדיברו ביחידות. עולמה חשך עליה. היא החליטה לטפל בו בעצמה כל עוד היא יכולה. עשר שנים קשות עברו עליה. הכאב והתסכול הובילו אותה לאכילה חסרת גבולות כפיצוי. האישה החטובה והקוקטית נעלמה מתחת לשכבות שומן, ורגליה הדקות התקשו לשאת את משקלה הרב. גם היא החלה לסבול מכאבים שונים. בשלב מסוים נאלצה להיעזר במטפל סיעודי.

בתם עברה להתגורר באוסטרליה. הבן התחתן, הקים משפחה והיה טרוד בקריירה ובילדיו הקטנים. לא נותר לו כמעט זמן להוריו. שושנה נאלצה להתמודד לגמרי לבדה עם המצב.

בשנתיים האחרונות לחייו לא יכול היה עוזי לדבר והתחושה הייתה שהוא כלוא בתוך גופו הגדול. מותו גאל אותו מייסוריו, אך שושנה המשיכה לחיות את המחלה הנוראה שהותירה בזיכרונה מראות כה קשים של הגבר החסון והמרשים שבו התאהבה בנעוריה.

חלפו תשע שנים מאז מותו של עוזי. שושנה עדיין מדברת עליו בכל הזדמנות. היא מנסה לצאת מעט מקונכייתה אך הזיכרונות הקשים אינם מרפים. קורטוב של נחמה היא מוצאת בששת הנכדים שנולדו לה במהלך השנים.

על המחבר / המחברת

Avatar

יונה דורון

מורה ומחנכת בעבר וכיום כותבת. פרסמה עד כה שני ספרים: "תחנות בזמן" - קובץ סיפורים קצרים עם נוסטלגיה ארצישראלית ו"סוד במשפחה" - רומן עכשווי המתרחש בישראל ובפריז.

6 תגובות

  1. יוסיפיה
    יוסיפיה אפריל 08 2017, 06:47
    לחיים מסלול משלהם

    החיים הם עליות ומורדות ולנו אין שליטה על הכול.

    השב לתגובה
  2. אשר וינשטיין
    אשר וינשטיין אפריל 08 2017, 10:22
    "גוונים" של אהבה@

    יונה יקרה, סיפור מרגש מאד, המבטא "גוונים" שונים ומשלימים של אהבה! שאפו!

    השב לתגובה
  3. מרדכי כהן
    מרדכי כהן אפריל 08 2017, 13:09
    נראה כמו סיפור אמיתי ממש

    צודק?

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור