JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

יום האם

סיפור קצר ופרחים בו לרוב

יום האם צילום: M.t.lifshits he.wikipedia.org
מאי 10
19:30 2017

פדרו המתין בקוצר רוח ל"דיה דה לה מאדרה"* כדי להניח פרחים על קבר אמו. גם מריקסה חיכתה. היא תכננה הכול.

"את רוצה פרח?" שאל פדרו את מריקסה שנה וחצי קודם לכן, כשחלפה על פניו ברחוב. הוא התאהב בה ממבט ראשון.

כשקנה לה זר של פרחים צהובים והעניק לה אותם, גם היא התאהבה בו. "אלה הפרחים שאימא שלי אהבה," הסביר.

"גם אני אוהבת אותם," אמרה, והוסיפה כבדרך אגב, כאילו מדובר בעניין שולי: "וגם אותך".

האהבה שלהם הייתה כמו פרח. לבלבה זמן מה ואחר כך נבלה.

אלא שמריקסה נכנסה להיריון.

פדרו חיכה ללידה. הוא היה כמעט בן ארבעים, וחוסה אנטוניו, השם שרצה להעניק לתינוק שייוולד, היה אמור להיות בנו הראשון.

מריקסה הייתה רק בת עשרים, וזו הייתה הלידה הראשונה שלה.

כשחוסה אנטוניו נולד, פדרו הנרגש הלך לבית החולים והביא לה שוב זר של פרחים צהובים.

"אלה הפרחים שאימא שלי אהבה," אמר כמתוך הרגל.

"כן, אני יודעת, אבל אני לא אימא שלך," השיבה לו.

"כן, אבל עכשיו את האימא של הבן שלי," אמר בגאווה.

"בשביל זה רצית אותי," השיבה בזעף, "כדי שאוליד לך ילד ואתה תוכל בינתיים, כשאני בהיריון, להתעסק עם כל הצ'יקאס שלך."

"די, תפסיקי כבר עם כל הוויכוחים האלה. לא התעייפת? את חלשה מהלידה ואת צריכה לנוח עכשיו כדי שיהיה לך מספיק כוח להיניק את חוסה אנטוניו."

"אני כבר לא מעניינת אותך. רק חוסה אנטוניו מעניין אותך," אמרה בכעס.

"הבאתי לך פרחים, מה את עוד רוצה?" עייף היה מהטרוניות הבלתי פוסקות שלה.

"גם לאמך המתה אתה מביא פרחים פעם בשנה, אבל אני עוד חיה. לפעמים נדמה לי שאתה רוצה שגם אני אמות וככה תוכל להביא גם לי פרחים פעם בשנה ולהרגיש טוב עם עצמך."

"את משוגעת, בחיי שאת משוגעת," אמר מודאג, "והלידה הזאתי, ככה אני רואה, שיגעה אותך עוד יותר."

"זו לא הלידה," אמרה, "זה הפרחים הצהובים האלה ששמת כאן, כאילו אני הולכת למות כמו אימא שלך."

"מה קרה לך?"

"אל תביא לי פרחים צהובים," צרחה פתאום בהיסטריה. "תסלק את הפרחים האלה. צהובים תביא לאמא שלך, אדומים – תביא לי."

למחרת, כשהייתה מריקסה אמורה להשתחרר מבית החולים הגיע פדרו עם טקסי מלא בזרי פרחים אדומים כדי לקחתה משם. מריקסה כבר לא הייתה.

אמרו לו שהיא כבר השתחררה ונסעה משם בטקסי יחד עם התינוק. לא ידעו לאן.

היה זה "דיה דה לה מאדרה", ופדרו מיהר משם לבית העלמין כדי לפקוד את קבר אמו. רק בכניסה נזכר שיש בטקסי רק זרי פרחים אדומים, ואימא שלו הרי אהבה צהובים.

השעה הייתה מאוחרת, הוא היה מודאג מן ההיעלמות של מריקסה ושל התינוק, וחשב שהפעם ימלא את חובתו לאמו בקיצור, תוך שהוא מתנצל בפניה על צבעם של הפרחים. "לא היו פרחים צהובים," ישקר לה. "נגמר הכול. גם פרחים אדומים הם בהחלט יפים. הנה, גם מריקסה אוהבת אותם. באתי להגיד לך שנולד לך נכד, חוסה אנטוניו שמו, אז תשמחי בו ואל תכעסי על הפרחים."

פדרו התקרב אל קבר אמו. מרחוק היה נדמה לו שהוא שומע קול בכי של תינוק. בית העלמין היה ריק בשעה כזו, כל המבקרים כבר הסתלקו, ומי השאיר כאן תינוק? שאל את עצמו. פתאום נבהל והחל לרוץ כמשוגע אל הקבר.

כשהגיע, ראה את מריקסה שוכבת לצד הקבר של אמו, מרופדת במרבד של פרחים צהובים, ואת חוסה אנטוניו מונח בעריסה מצווח לידה.

פדרו ליקט את כל זרי הפרחים הצהובים מעל גופתה של מריקסה והניח אותם על קבר אמו, ואת הזרים האדומים שהביא עמו הניח אחד-אחד על גופתה של מריקסה.

"הבאתי לך את הפרחים האדומים שאהבת," לחש.

מריקסה לא הגיבה. חוסה אנטוניו בכה.

 

 

*יום האם. בדרום אמריקה נהוג לחגוג את "יום האם" מדי שנה בתאריך ה-14 במאי.

———————————————————————————————————————————————

ירון אביטוב – סופר, מבקר ספרות, במאי סרטי תעודה ומדריך טיולים. פרסם 12 ספרים בעברית ושבעה בספרדית. תורגם לשפות נוספות. מבין ספריו: "פתק מאמא", "הומלס", אדון הסליחות", "הסתכלות" וגם ספרים העוסקים באמריקה הלטינית, "האורות של מיאמי", "הלילה של סנטיאגו" ועוד. פרסם סיפורים רבים בבמות ספרותיות שונות וכן שש אנתולוגיות תמטיות בעברית, חלקן במשותף עם רני יגיל.

בשנים האחרונות ביים חמישה סרטי תעודה בספרדית שהוצגו באחת-עשרה ארצות וכן בפסטיבלי קולנוע, בין השאר בארצות הברית ובמקסיקו.

על המחבר / המחברת

Avatar

ירון אביטוב

סופר, מבקר ובמאי סרטי תעודה.

10 תגובות

  1. רוני
    רוני מאי 11 2017, 09:10
    סיפור שראוי לקריאה

    סיפור נוסף מבית היוצר של ירון אביטוב, המכיר כך כך טוב את אמריקה הלטינית. בסיפור מתוארת היטב מערכת יחסים של מקומיים עם כל המורכבות שבה, יחסי אהבה שנאה, רומנטיקה וניכור. כמובן שלאם יש משקל רב. מומלץ ביותר.

    השב לתגובה
  2. טובה כהן
    טובה כהן מאי 11 2017, 12:55
    טלנובלה עם כל המרכיבים

    דרום אמריקה אמיתית

    השב לתגובה
  3. נחמה ואברהם
    נחמה ואברהם מאי 11 2017, 20:26
    מרגש

    התרגשנו.לפעמים זה אמיתי.

    השב לתגובה
  4. שימי
    שימי מאי 11 2017, 20:56
    יום האם

    נהניתי מאוד לקרוא. משקף את ההווייה והחוויה הלטינית.

    השב לתגובה
  5. בן ציון יהושע
    בן ציון יהושע מאי 11 2017, 23:54
    מצפה לסיפורים נוספים

    הסופר והמבקר ירון אביטוב הצליח שוב להרטיט את מחוזות הלב בסיפור קצר וטעון כל כך המותיר לקורא חומר למחשבה. חשתי בקריאת הסיפור שזו יצירת מופת של סופר לטיני. אני מצפה לסיפורים נוספים משל ירון אביטוב.

    השב לתגובה
  6. יזהר
    יזהר מאי 12 2017, 02:41
    מחול הפרחים

    מחול הפרחים של פדרו ומריקסה הוא טנגו לטיני ספרותי סוער, שבוים בידו הלטינו-אמריקאית הבטוחה של ירון אביטוב. טקסט קצר ומדויק של אמן מילים ומצבי רוח על תקוות וחלומות והמציאות שבאמצע.

    השב לתגובה
  7. רינת
    רינת מאי 12 2017, 17:30
    יום האם

    דוגמא לכך שאפילו סיפור קצרצר יכול לדבר מאוד אל הקורא. אהבתי. חבל שאצלנו כבר לא חוגגים את יום האם שאני זוכרת בילדותי.

    השב לתגובה
  8. ע.
    ע. מאי 14 2017, 10:35
    אחד המנהגים שאני לא מצליחה להבין

    לקחת פרחים יפים ולשים אותם על קבר. המת כבר מת. או שהפרחים סתם נרקבים בלי לגרום לאף אחד תועלת או הנאה. או שבמקרה היותר טוב העובדים בבית הקברות או חבורות מאורגנות באים ולוקחים את הפרחים ומוכרים לפראיירים הבאים.

    השב לתגובה
  9. דנה רוט
    דנה רוט מאי 15 2017, 12:59
    ככה זה בחיים

    אנשים מתייאשים ללא הסבר רציונאלי

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור