JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

התמונה

עדות לעולם שהיה ואיננו עוד

התמונה צביה גולן
מאי 17
19:30 2017

מתוך הספר "דממת הספק"

על יד חנות הכובעים באלכסנדרפלאץ הייתה חנות צילום, שלא משכה במיוחד את תשומת לבנו כשהיינו ילדות. אולם עד היום אני זוכרת את שמו של בעל החנות: האדון גרינבאום. בלילה הנורא ההוא נופצו הזכוכיות בחלון הראווה של חנות הצילום הקטנה, ומצלמות רבות נבזזו ממנה. אדון גרינבאום הפך בלילה אחד לקבצן, והיה הולך ברחובות, אוחז במצלמה אחת שהצליח להציל, סרטי צילום בכיס מכנסיו, ומציע לעוברים ושבים לצלם אותם עבור כמה פרוטות.

השמועות אמרו שהוא סידר לעצמו חדר חושך בביתו, שם היה מפתח את התמונות, ולאחר מכן מביא אותן ללקוחותיו. גם אל אימא שלי פנה האדון גרינבאום, והציע לצלם את כולנו. אימא הסכימה להצעתו, וכך עמדנו ארבעתנו ליד הבית, אימא ואבא מאחור, אנה ואני מלפנים, ואדון גרינבאום הכניס את ראשו מתחת לבד של המצלמה, וצילם.

כעבור כמה ימים הביא לנו אדון גרינבאום את התמונה. אני זוכרת את המבט של אימא, ועד כמה לא הבנתי מדוע היא לא שמחה בתמונה הנהדרת. המבט שלה אמר דאגה ולא שמחה. היא קראה לאחותי, שתיהן יצאו מן הבית אל החצר, ואימא אמרה בשקט: "תראי, אנוצ'קה, אני שמה את התמונה הזו פה, רק שתדעי." הצצתי מפתח חדר המדרגות, וראיתי את אימא מכניסה את התמונה לתוך שקית ניילון, ומתכופפת, חופרת בור באדמה וטומנת בו את התמונה. "רק שתדעי, אנוצ'קה," היא אמרה שוב, ניגבה את ידיה בסינר, ונכנסה הביתה.

מעשה התמונה הטריד אותי ימים ספורים עד שנשכח ממני. היום אין לי ספק שתמונות רבות שצילם האדון גרינבאום היוו מזכרות יחידות ממשפחות שלמות שנכחדו, כמו התמונה הבודדת שיש לי עד היום.

בתום המלחמה שבתי אל עיר הולדתי. לא היה קל למצוא את הבית שלי, אבל מצאתי מי שהסכים להראות לי את הדרך. עמדתי שם דקות אחדות ואז נכנסתי ועליתי במדרגות אל הקומה הראשונה. הדלת הייתה סגורה, וריח בישול עלה מן הדירה. לרגע אחד קטן התרונן לו לבי. עוד רגע תפתח לי אימא את הדלת, תקבל את פניי בשמחה ותגיש לי מרק חם.

הרגע הנעים התחלף עד מהרה בכאב ותדהמה. דפקתי בדלת הסגורה, תחילה דפיקה רפה ולאחריה בעוצמה רבה יותר. הדלת נפתחה לכדי סדק קטן. מן הפתח הצר הציצה אישה מבוגרת ששאלה אותי בכעס מי אני ומה אני רוצה. זו לא הייתה אימא. זו הייתה אישה זרה, שגרה עכשיו בבית שלי, ומבשלת שם במטבח שהיה שלנו. לרגע רציתי לזעוק, אך במשנהו הבנתי שעדיף להיות חביבה.

"Guten Tag" אמרתי לה, מקווה כאמור שחביבותי תסייע לי, אבל האישה ניסתה לסגור בפניי את הדלת. עצרתי את הדלת ברגלי, והאישה צעקה שאעוף מהבית שלה, אחרת היא… לא נשארתי לשמוע את המשך האיום. ירדתי למטה. הסיכוי הטיפשי לפגוש את אימא בבית נגוז סופית.

עמדתי בחצר כמה דקות, מתפללת שאולי יגיע איזה קרוב, אולי אפילו הדוד קרל או מישהו מבניו, אבל איש לא הגיע. כבר עמדתי ללכת כשפתאום נזכרתי. מדהים איך דברים נצרבים בזיכרון ולא נעלמים משם אף פעם. ניגשתי אל פינת החצר, התכופפתי וחפרתי באדמה. הבור שעשיתי היה גדול למדי ועדיין לא מצאתי דבר, אבל לפתע הרגשתי משהו רך בקצה האצבעות. מתוך הבור שלפתי שקית ניילון מפוררת ובתוכה קרעי תמונה שצולמה על ידי אדון גרינבאום הצלם. דחפתי את הקרעים אל כיס המעיל שמצאתי באחד הבתים הנטושים וברחתי משם.

עד היום מצויה התמונה הזו בבית כל אחד מילדי, וכמובן גם בביתי. עבודת אומנות עשה הצלם כאן, בישראל, כאשר איחה ואיחד את קרעי התמונה כפאזל, לכדי תמונה אחת שלמה, המספרת את קורותיה של משפחתי, שנכחדה כמעט לחלוטין.

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

17 תגובות

  1. מדהים
    מדהים מאי 17 2017, 20:00
    פעם תמונות גם היו נדירות ופגיעות

    היום כל אחד מצלם ללא צורך בצלם ובסופו של דבר הכל מוגן בענן

    השב לתגובה
  2. לאה צבי (דובז׳ינסקי)
    לאה צבי (דובז׳ינסקי) מאי 17 2017, 21:16
    תגובה

    צביה, כל כך התרגשתי לקרוא….את כותבת נפלא, אבל מה שקראתי עכשיו….פשוט המם אותי וריגש מאוד !!

    השב לתגובה
  3. לבנה
    לבנה מאי 17 2017, 21:33
    התמונה-תגובה

    צמקמורת. זה מה שהרגשתי כשקראתי את סיפורך צביה. נדמה שאת כל כך מיטיבה להעביר את הרגש והתחושות דרך המילים שלרגע קצר הרגשתי כמו אותה דמות שעמדה ודפקה בדלת. כשכשרון ורגש נפגשים זה מה שיוצא.

    השב לתגובה
  4. אופיר מונדל
    אופיר מונדל מאי 17 2017, 21:37
    דממת הספק

    מי שטרם קרא אז ספר חובה

    השב לתגובה
  5. גלי צבי ויס
    גלי צבי ויס מאי 18 2017, 07:52
    קולח ומותח! ספר יוצא מן הכלל, חובה לקריאה ועתה לקראת שבוע הספר חובה לרכשו.

    קראתי את הספר בגמיעה אחת, אי אפשר לעצור. ספר מותח, מרגש ורגיש. חובה לקרוא. ועתה לפני שבוע הספר-צרפו אותו לרשימת הקניות שלכם.

    השב לתגובה
  6. גלי צבי ויס
    גלי צבי ויס מאי 18 2017, 07:52
    ספר יוצא מן הכלל, מומלץ בכל פה.

    ספר קולח ומותח. חובה לקראו. צרפו אותו לרשימת הקניות שלכם לקראת שבוע הספר. נהדר!

    השב לתגובה
  7. יונה דורון
    יונה דורון מאי 18 2017, 08:03
    סיפור מרגש

    גם אם עברו שנים כה רבות, הנושא עדיין פועם, כואב ומרגש !

    השב לתגובה
  8. אמירה
    אמירה מאי 20 2017, 12:46
    לא קראתי את הספר

    אהבתי את הסיפור הקצר וחפרתי באינטרנט ושמחתי לגלות שיש לך כאן הצלחה. ברכותיי.

    השב לתגובה
    • צביה
      צביה מאי 20 2017, 14:22
      לקרוא את הספר

      תודה רבה אמירה יקרה. אולי עכשיו יהיה לך רצון לקרוא את הספר! כתובת האימייל שלי מופיעה בסופו. אם תסכימי, כתבי לי תגובה..

      השב לתגובה
  9. מ.
    מ. מאי 21 2017, 17:02
    כל הכבוד

    אני ראיתי פה ושם את סיפוריך הקצרים
    מסתבר שכתבת גם ספר
    חיפשתי עליו בגוגל
    תמשיכי ככה

    השב לתגובה
  10. גדעון
    גדעון מאי 22 2017, 18:24
    חזק וברוך

    ספור מרגש כאילו היה אתמול, אין ספק שלקחי העבר מתדפקים על דלת המחשבה, והזכרון הוא העדות של הבית, והבית הוא הלב.

    השב לתגובה
  11. גלדיס גירש
    גלדיס גירש מאי 22 2017, 22:55
    זיכרון חי

    צביה,את מדהימה,יכולה לדמיין דרך הכתיבה שלך את הסיפור של משפחתך.את בתפקיד שליחות ענקי…כל הכבוד והמון תודה

    השב לתגובה
  12. מויש
    מויש מאי 22 2017, 22:57
    התמונה. עדות לעולם...

    צביוש.
    כך בדיוק היה. גם אצלנו.
    בדיוק.

    השב לתגובה
  13. ברוך הלוי-סגל
    ברוך הלוי-סגל מאי 23 2017, 14:15
    התמונה

    צביה היקרה,
    אני איש רגשן והדמעות מציפות אותי למקרא סיפורך המדהים והכתוב בעברית קולחת ומשובחת, שרכשת בעמל רב בארץ חמדת אבות.
    חבל שהוריך היקרים אינםאיתך
    על מנת ליהנות מן ההשקעה הגנטית המשובחת שהשקיעו בך.
    לכבוד הוא לי להיות חברך בפייסבוק. המשך שבוע טוב ומבורך, ברוך

    השב לתגובה
  14. חיה שירז שאלתיאל
    חיה שירז שאלתיאל מאי 24 2017, 09:42
    דממת הספק

    צביה הספר טילטל אותי לא מעט, החזיר אותי למקומות שרציתי לברוח לשכוח . אבל את לקחת אותו לראות את הגבורה של אלא שנותרו בחיים הביאו ילדים בנו משפחות..וזאת התשובה שלנו לעולם. מחכה בקוצר רוח לספר הבא

    השב לתגובה
  15. איתמר ברמן
    איתמר ברמן יולי 09 2017, 17:50
    זה שיש כיום מי שעוד מתעסק עם העבר הקשה

    ממש יש חטפח ויש לחזק
    אסטר לשכוח
    הזיכרון האנושי קצר

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור