JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

היום, אתמול ושלשום

סיפור קצר על אימהות, בנות ומה שביניהן

היום, אתמול ושלשום פלורה בן-עמרם ז"ל
אוגוסט 02
20:36 2017

בעת ביקורי האחרון אצל בתי הטלפון לא פסק מלצלצל, כל חמש דקות שיחה שארכה לפחות עשרים דקות עד חצי שעה, לא שמעתי כמובן את מה שנאמר מעברו השני של הקו, אבל לא קשה היה לנחש. בתי התאמצה מאוד לשכנע את בתה שלה להישאר לילה אחד נוסף במחנה של הצופים בקורס מסכם למדריכים.

"אני יודעת, חמודה, שקשה לך, אבל תנסי עוד לילה אחד… לא, עכשיו אני לא יכולה לבוא לקחת אותך, אני מבטיחה לבוא מחר, גם אם קצת כואבת לך הבטן, תתגברי ותחשבי מחשבות טובות".

ושוב שתיקה, השיחה עוברת לצד השני, והאם כבר מיואשת, "טוב אם את מתעקשת אז נבוא לקחת אותך, לא, אני לא עצבנית, פשוט כל רגע את משנה את דעתך, אם החלטת, אני אבוא, תשאלי את הרשג"דית אם אני יכולה לבוא לקחת אותך… לא, אני לא יכולה לצלצל אליה, אין לי את מספר הטלפון שלה… טוב, תשיגי לי אותו ואני אדבר איתה".

וההמשך? לא מפתיע. למוחרת, לאחר יממה ארוכה שבילתה האם האמיצה והמסורה בחגיגת סוף שנת הלימודים של הבן הצעיר, נסעה לצפון עד הכנרת, לחוף שבו שהו חניכי הצופים ובנו רפסודות ל"רפסודיה", האירוע השנתי שנערך בסיום קורס מדריכים.

היא ישנה בשק שינה לצד המדריכות, ולמוחרת בבוקר, כאשר החברה הצעירים והנרגשים, ובתה ביניהן, עלו על הרפסודות המדהימות שבנו במו ידיהם, ושטו להנאתם על מימי הכנרת, חזרה לביתה עייפה אך מרוצה.

—————

"איפה היית כל כך הרבה שעות, חיפשתי אותך בכל מקום, לאן נעלמת? אני דואגת כשאת לא אומרת לי לאן את הולכת… לא, את לא יכולה לישון אצל החברה שלך הלילה, למה? ככה!" איך אסביר לילדה בת תשע או עשר שאני חוששת שמא אחד האחים של החברה, או איזה דוד מופרע, יתעסקו איתה?

"כן, בטח שאת יכולה לצאת לטיול, אבל אני לא יכולה להיות אימא מלווה, מי ישמור על אחיך הקטן? כן, חמודה, בוודאי שאת יכולה לצאת למחנה קיץ, לכמה ימים? שלושה? טוב, קחי איתך בגדים חמים, גם בליל קיץ לפעמים קריר".

"הצלחת במבחנים של הקרוון, נהדר! עכשיו תיסעי לשלושה חודשים ארוכים ותחרשי חצי אמריקה בהופעות של הקרוון, אני כל כך גאה בך בת יקרה שלי!"

"מה את אומרת?" אני שואלת את המורה באספת הורים בסיום שנת הלימודים, "היא מקדישה יותר מדי זמן לצופים? אני דווקא חושבת שפעילות כזו חשובה לא פחות מהלימודים בתיכון, וכי מה? הציונים שלה כל כך גרועים? יכלו להיות יותר טובים? בעיניי תרומה לקהילה, ולנוער בצופים חשובה לא פחות, וזה לא נורא שהציונים שלה לא כל כך גבוהים".

"אימא", היא אומרת לי כשאנו יוצאות מהפגישה עם המחנכת, "אני ממש גאה בך!"

————–

"כולם יוצאים לטיול הזה חוץ ממני", בכיתי בדמעות שליש לאימא שלי, "למה אבא לא מרשה לי ללכת לפעולות במכבי? כל החברות שלי הולכות רק אני לא, אני צריכה להתגנב מהבית ולהגיע לפעולות בלי תלבושת ובלי עניבה, ולצאת מוקדם כדי שאבא לא ירגיש. למה?"

ביום ראשון יוצאים כל חבריי לשכבה בתנועה לשלושה ימים למחנה קיץ ברחובות, גם אני רציתי לצאת, לא רציתי להישאר בבית כשכל חברותיי בטיול!

המדריך הבטיח לבוא ולשכנע את אבא שירשה לי לצאת לטיול. "לא", אמרתי למדריך "זה לא יעזור, אתה לא מכיר את אבא שלי, הוא מאוד עקשן".

"מה אכפת לך, אני אנסה? ענה וחייך".

המדריך בן ה-16 הגיע לביתנו והבטיח לאבא לשמור עליי אישית ושאין לו כלל מה לדאוג, כל החניכים יוצאים וזה רק שלושה ימים.

אבא הביט במדריך וענה: "בסדר, שתצא!"

"את רואה", צהל המדריך, "הוא מיד הסכים!" כן, כך אתה חושב עניתי לו בליבי. ובאמת ברגע שהמדריך סגר את דלת הבית מאחוריו, שמעת את אבי אומר: "את לא הולכת לשום מקום".

אלא שהפעם אימא התערבה ואמרה לי: "לכי תכיני את התרמיל, את יוצאת לטיול!", "אבל אימא, אבא לא מרשה!" בכיתי, "אל דאגה, בתי, אני אטפל בזה".

היה זה הטיול הראשון והאחרון שלי עם תנועת המכבי, מיד לאחר מכן התנועה התפרקה ונותרנו בלי תנועת נוער בשכונה שלנו. הבעיות שלי נפתרו…

על המחבר / המחברת

Avatar

פלורה בן-עמרם

ז"ל. בת למשפחה וותיקה בירושלים. פרסמה עד עתה את הרומנים "נונה פלור" ו"עיניים ירוקות".

תגובה אחת

  1. דניה שפיגל
    דניה שפיגל אוגוסט 06 2017, 13:56
    דור הולך ודור בא

    והבעיות נשארות דומות.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!