JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

שדה קטל

שיר אחרי מלחמה

שדה קטל צילום: Zouavman Le Zouave commons.wikimedia.org
אוגוסט 16
19:50 2017

שדה קרב שדה קטל סוסים שוכבים על צִדם

לחלקם חצים תקועים בגב או בבטן

חיילים שוכבים אפיים ארצה בתנוחה מעוותת

חלקם ערופי ראש או גפה שלולית דם לידם

דממה וריח מוות

לפתע לוחם אויב

מצליח להזיז רגל גופו אט אט

מתרומם מהסלע עליו היה רכון

הוא ניגש בצעד כושל אליי

שולף את החץ מחזי

שובר את זה התקוע בגבי

מרים את פלג גופי העליון ומתיישב לידי

חיוך עדין עדין על פניו

הוא לוחץ בחולשה עוצמתית את ידי

וגשם יורד ושוטף הכול הכול

את כל השנאה.

על המחבר / המחברת

Avatar

גדעון גולדמן

פרופסור לכירורגיה, מנתח בכיר בחטיבה כירורגית בבית החולים איכילוב בתל אביב. תלמיד אייקידו.

38 תגובות

  1. אופירה
    אופירה אוגוסט 16 2017, 23:15
    מהמם

    מהמם
    מהמם

    השב לתגובה
  2. ::
    :: אוגוסט 17 2017, 13:23
    כשהשנאה היא דתית

    זה לא עובד

    השב לתגובה
  3. ::עמרם ניצן
    ::עמרם ניצן אוגוסט 17 2017, 13:53
    מתי אנשים יחליטו להתחבק בטרם המלחמה

    ואז המלחמה תהיה מיותרת

    השב לתגובה
  4. הדר בן שאול
    הדר בן שאול אוגוסט 18 2017, 08:43
    שליפת חצים

    לפעמים אפילו שירה בכוחה לשלוף חצים מהחזה , לנחם ולו במעט את הקורא ואף את הכותב

    השב לתגובה
  5. רחל
    רחל אוגוסט 18 2017, 09:27
    להתחיל מבפנים

    הכוחות האלה, של אהבה ושנאה פועלים בתוכנו ומחוצה לנו. אפשר לפחות להתחיל מבפנים לשטוף את השנאה, בתקווה שיהיו לזה השלכות גם מחוצה לנו.

    השב לתגובה
  6. מעין
    מעין אוגוסט 18 2017, 10:21
    ברגע האחרון

    בהרבה מתחומי החיים כנראה מחכים לרגע שלפני המוות/סוף/פרידה כדי לראות אחד את השני באמת

    השב לתגובה
  7. אורה שטרן
    אורה שטרן אוגוסט 18 2017, 19:51
    קשה ואופטימי

    זה שיר קשה ואופטימי בו זמנית. ולפעמים זה מה שאני חושבת על העולם. השיר עצמו יפה על אף המראות הקשים. בכלל, הוא ויזואלי מאד. עם מראות, ריח וצליל. והמילה "שדה" משום מה גם לפרחים וגם לקרב.

    השב לתגובה
  8. מדופרס
    מדופרס אוגוסט 18 2017, 20:55
    הבעיה היא:

    כל סיום מלחמה הוא ראשית תכנון המלחמה הבאה

    השב לתגובה
  9. לאון
    לאון אוגוסט 19 2017, 20:08
    החיצים הלא נראים

    יפה ומרגש
    הבעיה היא שרב החיצים התקועים בנו הם בלתי נראים ואיש לא ישלוף אותם

    השב לתגובה
  10. השואל
    השואל אוגוסט 20 2017, 13:19
    למה להגיע לאהבה מתוך שנאה

    מה רע באהבהת אדם מראש?

    השב לתגובה
  11. רחל
    רחל אוגוסט 20 2017, 17:57
    Love

    Darkness can not drive out darkness, only light can do that
    Hate can not drive out hate, only love can do that
    Martin Luther king

    השב לתגובה
  12. יולי כהן
    יולי כהן אוגוסט 23 2017, 16:43
    פשוט מעולה

    מעולה גדעון.
    פשוט מעולה.
    תודה

    השב לתגובה
  13. גדעון גולדמן
    גדעון גולדמן אוגוסט 29 2017, 11:28
    תבורה-טיפות אהבה

    תבורה יקרה איך שהוא תגובתך נעלמה ברשת. ציינת בצדק שצעדיו של האויב אינם כושלים כי הרי הגיעו ליעדם. השתמשתי במטבע לשון של צעד רפה בשל פציעתו. עוד טענת ובצדק שלא הגשם ישטוף את השנאה אלא החיוך. מסכים, הגשם בשיר הוא סימבול לאמפטיה ואהבה.

    השב לתגובה
    • תבורה
      תבורה אוגוסט 29 2017, 15:30
      טיפות אהבה

      גדעון יקר
      הרשת מקום מפחיד, טוב שרק תגובתי אבדה בה.
      כתמיד כתיבתך מניעה בי מיתר

      השב לתגובה
  14. צביה
    צביה ספטמבר 15 2017, 17:41
    מצמרר

    מצמרר, אבל יתרה מכך: השנאה, פעמים רבות, איננה קיימת בין בני האדם. אלו המנהיגים המלבים את האש.

    השב לתגובה
  15. אסתר ז.י.
    אסתר ז.י. ספטמבר 27 2017, 01:43
    לתקן כל עוד אנו חיים ונושמים

    לתקן כל עוד אנו חיים ונושמים; הפיוס הרגעי שלפני הסוף המוחלט מתפוגג ונעלם עם הנשימה האחרונה; מה ערכו? מלחמה ומוות לא מתקנים ולא מלמדים דבר; רק עוד מלחמה ועוד שיגעון ועוד מוות; אל תחכו לסוף; לפציעה הפטאלית מחרב או כדור. לשטוף את הפחד, השנאה והזרות מתוכנו, ולחיות את הפיוס והקבלה כל עוד אנו חיים ונושמים ויכולים לאהוב. באהבה!

    השב לתגובה
    • גדעון גולדמן
      גדעון גולדמן ספטמבר 28 2017, 00:22
      אסתר-פיוס עכשו

      אסתי
      תני דוגמא למעשה שעשית לקרוב לבבות ואהבה?

      השב לתגובה
      • אסתר ז.י.
        אסתר ז.י. ספטמבר 29 2017, 18:00
        מעט פיוס ואהבה

        כן המורה 🙂 אפילו שתיים …

        *~אחות ליבי הייתה פגועת נפש ושהתה במוסד משך שנים. בהכללה, הצוות במחלקה היה קצר רוח וחסר סבלנות למטופלים עד כדי אדישות ואף הזנחה. במקומות האלה השחיקה וההתמודדות עושה את האנשים קשים מאוד, ויש מי מביניהם שמלכתחילה לא מתאימים לעבוד במקום כזה. אך היו גם כמה בעלי נשמה יתרה; מלאים בטוב ורוך אנושי שיצרו עמה קשר מחייך ותומך. במשך השנים ביקרתי את אחותי האהובה פעמים רבות והייתי איתה. מוציאה אותה לעיר למסעדה וטיול קניות. היינו קרובות מאוד מילדות, וגם בימים קשים שלה, ראיתי בה את האדם שהכרתי ואהבתי כל חייה. רציתי להכיר לצוות את אחותי. שיכירו אותה כאדם. סיפרתי על הדברים הקשים שחוותה; על הדברים המעניינים והיפים באופייה, ודברים שהיא אוהבת. דברים קטנים שעושים אותנו בני אדם. כך גם נוצר קשר בין חלק מהצוות לביני. לפעמים היינו יושבות יחד ושרות. אחותי אהבה מאוד לשיר, והיא עצמה ציירה וכתבה שירה. ושם במקום הזה, היה ריפוי ונחמת מה ליגון שמילא אותה. בשנותיה האחרונות אחותי חלתה בלימפומה וסבלה מאוד. הייתי נוסעת איתה לביה"ח בעיר לטיפולים ומעקב, בדרך כלל עם אח מלווה. אחרי מותה כמה מהצוות התקשרו אליי לנחם אותי ולדבר עליה. חשוב היה להם לציין שזה לא דבר שבשגרה אצלם. אחד האחים אמר לי, "בהתנהגות שלך את לימדת אותנו לחבק ולאהוב את אחותך."

        *~הייתי אחרי בדיקה בביהח וישבתי בבית קפה סמוך. אחרי הצום הארוך, הכריך היה טעים מאוד, והספר שקראתי היה מרתק. השולחנות סביב לא היו מלאים והיה די שקט. והנה נעמד ליד שולחני זוג עם תינוק, והבעל שאל אם אפשר לשבת. למה לא, עניתי בחיוך, ובתנועת יד הזמנתי אותם לשבת. הבעל חייך בשמחה מופתעת וחזר בתמיהה על – למה לא! כלא מאמין. הוא חייך לאשתו, כאילו אומר לה, תראי, התקבלנו. חשתי צביטה בלב. הזוג התיישב מולי, והתינוק נמנם בעגלה. הצגתי את עצמי ושאלתי לשמם. התפתחה שיחה. הבעל דיבר ותרגם בערבית לאשתו שלא דיברה עברית. הם הגיעו מכפר ערבי בצפון הארץ עם התינוק לבדיקות בביהח.
        חשתי שהם באים ממקום של מי שלא מרגישים רצויים. מקום של זרים. ש"אנחנו" לא רוצים בהם ובחברתם. הם סיפרו על עצמם והתעניינו בי, והתפתחה שיחה עלינו ועליהם, ועל קשר בין בני אדם שרואים זה בזה אויב.
        חבל היה לי שאני לא מדברת ערבית מלבד כמה מילים פה ושם, ואצלם בכפר לא מלמדים עברית. אמרתי שכדאי ללמוד עברית, כי כך קל יותר להתמצא ולהסתדר, ועוד שפה פותחת לך עולמות חדשים, ויום אחד תגלה שלא כולם אויבים, ולא תמיד מה שאתה חושב על האויב שלך נכון, מהסיבה הפשוטה שאתה לא מכיר אותו.
        שמחתי שהם חשו בנוח ולא הרגישו עצמם זרים בשעה שישבנו יחד. מעט פיוס ושמחה; קבלה ואולי גם חיבה.

        גידי, שנה טובה וחתימה טובה!

        השב לתגובה
        • גדעון גולדמן
          גדעון גולדמן אוקטובר 01 2017, 12:39
          אסתי-חמלה ואהבה

          המשותף לשני הסיפורים..אנושיות
          יש לך את זה מאז ומתמיד..וברור שתתמידי

          השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!