JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

כפתור בשביל לצחוק

סיפור קצר על חיפוש אחר האושר

כפתור בשביל לצחוק צביה גולן
ספטמבר 21
19:33 2017

"עד החתונה זה יעבור". זה מה שאימא הייתה אומרת לו בכל פעם שנפל, קיבל מכה, או סתם היה במצב רוח רע. "עד החתונה זה יעבור" היא הייתה אומרת, כשחיוך מתפשט על פניה, וחברותיה למשחק הקלפים מחייכות ומגחכות גם הן. היא הייתה יושבת ככה שעות, כל יום אחר הצהריים, ומשחקת איתן "רֶמִי". הוא לא הבין אף פעם איך אפשר לשבת כך, שעות על גבי שעות, לאחוז חבילת קלפים ביד, ולהעביר מטבעות זהובים נוצצים מאחת לשנייה. עיניו דמעו מעשן הסיגריות המסמא, והוא השתוקק להיות כמו הג'וקר שכולן כל כך רצו. כן, אחד כזה שמחייך, שצוחק, ובייחוד אחד כזה שלמראהו הייתה אימו מחייכת חיוך אמיתי ולא ציני.

אז הוא החליט למצוא את הכפתור בגוף שיפטור אותו מן העגמומיות, כפתור שאחראי על הצחוק של הג'וקר.

שעות הוא חיפש.

הוא ידע שיש בגוף כפתור לכל דבר. למשל, בפטמה מצד שמאל יש כפתור לבכי, שאם לוחצים עליו – הבכי מתפרץ החוצה בקלות. זה היה לו ברור ששם נמצא הכפתור, כי זה היה הכי קרוב ללב. למען האמת, הוא לא היה בטוח אם זה בפטמה השמאלית או הימנית, מפני שהוא לא היה בטוח היכן באמת נמצא הלב שלו. הוא היה מנסה למצוא את הפעימות, אבל הלב שלו תעתע בו. כך או כך, בשביל לבכות, הוא לא היה צריך שום כפתור, כי הבכי דווקא היה יוצא לו בקלות, בלי שום עזרה. רק איפה, לכל הרוחות, נמצא הכפתור של הצחוק? הוא ניסה מקומות שונים בגוף. לחץ על האגודל, על הבוהן, על הפופיק, וכלום. הצחוק לא בא. הוא החליט להאמין שאימא כנראה צודקת, הכול יסתדר, הכול יעבור עד החתונה.

אבל זה לא קרה.

נהפוך הוא.

דווקא אחרי החתונה נחתו עליו המכות בזו אחר זו. הוא פוטר מעבודתו, הוא לא הצליח לפרנס את משפחתו, וגרוע מכול: הוא לא מצא את הכפתור ההוא שיגרום לו לצחוק, ואולי להצחיק קצת את זוגתו המלנכולית.

אז זה לא עבר עד החתונה, וגם לא אחריה.

כנראה אימא סתם אמרה.

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

11 תגובות

  1. יונה ע.
    יונה ע. ספטמבר 22 2017, 14:56
    כמה עצוב

    הציפיה הלא מעשית היא שגורמת לעצב

    השב לתגובה
  2. שרית
    שרית ספטמבר 23 2017, 13:14
    כפתורי בכי יש לכולנו הרבה

    חבל שיש לנו מעט כפתורי צחוק – אם בכלל

    השב לתגובה
  3. גדעון
    גדעון ספטמבר 23 2017, 20:02
    כף תור

    כולנו מחכים ב_תור ל_כף הצחוק…

    השב לתגובה
  4. משה ק.
    משה ק. ספטמבר 23 2017, 20:15
    כפתור הצחוק

    לא יודע למה.
    הסיפור מעביר לי עצב.

    השב לתגובה
  5. אופיר מ.
    אופיר מ. ספטמבר 23 2017, 23:35
    עוצמת החולש

    נראה לי שהוא חי לפי עוצמת החולש (תמיד הכל שלילי), אם היה חי לפי המחשבה החיובית, היה מוצא מלא סיבות לצחוק והרבה על מה. אהבתי מאוד צביה. שבוע טוב.

    השב לתגובה
  6. צ.
    צ. ספטמבר 24 2017, 14:20
    לא צריך כפתורים

    יש מחזוריות.אחרי כל ירידה יש עלייה וההיפך.

    השב לתגובה
  7. לאה צבי (דובז'ינסקי)
    לאה צבי (דובז'ינסקי) ספטמבר 25 2017, 06:21
    תגובה

    סיפור יפה, בהחלט מצליח להעביר את העצבות בסיפור. תודה

    השב לתגובה
  8. לבנה
    לבנה ספטמבר 25 2017, 07:49
    תגובה

    סיפור שאין לו סוף. באיזשהו מקום יש את כפתור הצחוק והוא ימצא אם רק ימשיך לחפש .
    צביה יקרה השכלת לכתוב בשפה המדברת לכל אחד שחש את אותן תחושות .אני מצפה לסיפור המשך דווקא של סוף טוב .סוף שבו כל אחד ימצא את כפתור השמחה שלו.

    השב לתגובה
  9. גלי צבי ויס
    גלי צבי ויס ספטמבר 25 2017, 08:03
    מר-מתוק. זה הטעם שנותר בי למקרא הסיפור הזה. חכם, מבריק, ומעורר מחשבה.

    טעם מר מתוק נותר לאחר קריאת הסיפור הזה. קלישאות הנאמרות, נזרקות לחלל האוויר. ומה מאוחוריהן?

    השב לתגובה
  10. חיה שירז שאלתיאל
    חיה שירז שאלתיאל ספטמבר 25 2017, 08:15
    כפתור

    סיפור עצוב אבל מזכיר את ההואי שהיה נהוג ..לפרוס שמיכה על השולחן ולהוציא את קופסת הרמי..וכן מטבעות הזהז" פייסטרים" אבל הכל התרחש סביב המשחק

    השב לתגובה
  11. גבריאלה
    גבריאלה ספטמבר 26 2017, 12:39
    כבר ממילא אנחנו הופכים דומים לרובוטים

    חסר כעת רק כפתורי אושר

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור