JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

לקום על צד ימין

סיפור קצר על געגועים לבית אמיתי

לקום על צד ימין צביה גולן
נובמבר 07
19:30 2017

לא פעם אני מוצאת את עצמי נוסעת רחוק, מנהרייה לכיוון גבעת רמב"ם, כמעט שעתיים נהיגה. לפעמים הנסיעה הזו אמיתית, לפעמים דמיונית, אבל תמיד משאירה אותי חסרת אוויר לנשימה. כשאני מגיעה לרחוב יד מרדכי אני עוצרת על יד בית מספר חמש, יוצאת מן המכונית, עומדת ומסתכלת. הבית נשאר בערך כמו שאני זוכרת אותו, לא שופץ כמעט בכלל, ורק דלת כניסה עם אינטרקום הוסיפו לו הדיירים. בחצר הקטנה המובילה אל חדר המדרגות, עדיין גדלים פרחי אמנון ותמר בצבע ורוד, ושביל מרוצף אבנים, שעליו ציירו ילדים קלאס למשחק, מזכיר לי שגם אני שיחקתי שם פעם. אני עומדת כך כמה דקות, הראש ריק, לא מצליחה לחשוב על כלום, ולא מסוגלת לזוז.

גם היום הייתי שם.

דלת הכניסה נפתחה, ואישה מבוגרת לבושה בהידור מגוחך קמעה, פסעה החוצה. היא נראתה כאילו יצאה מאחורי הקלעים בתיאטרון. שמלתה האדומה הייתה הדוקה מדי, לרגליה נעליים בעלות עקבים גבוהים מאוד, ולראשה כובע לבן ענק, שתי נוצות בצדו האחד, ופרחים בצדו האחר. "את מי אתה מחפשת?" היא שאלה אותי, במבטא כבד שלא הצלחתי לזהות, ובעברית משובשת. הסתכלתי עליה, ופרץ בלתי ברור של קנאה תפס אותי, ככה, כמו שאני, לא מוכנה ולא יכולה להתמודד. הינה לפניי אישה שמצליחה באמת לשחק אותה בחיים. הינה ההוכחה לכך שאפשר לבנות עולם דמיוני, ולא לראות אף אחד ממטר. הינה ההוכחה שלא חייבים להסתכל במראה, אלא אפשר להיות מי שאת בוחרת להיות ולחשוב מה שאת בוחרת לחשוב. "מי את?" שאלתי אותה, "את גרה כאן?", היא הסתכלה עליי לרגע במבט מוזר ואז אמרה: "אני המלכה של הבניין זה. מה, את לא לדעת?"

"לא," חייכתי אליה, "מתנצלת, לא ידעתי."

"את מי אתה מחפשת?" היא שאלה אותי שוב, ואני לא עניתי. פניתי ללכת ונכנסתי למכונית. בזווית העין ראיתי אותה עומדת עוד רגע או שניים, אומרת לעצמה משהו שלא קלטתי בדיוק מהו ומסתובבת ללכת, מדדה על העקבים הגבוהים. צער עמוק נוסף מילא אותי על האישה ששאלה אך לא קיבלה תשובה, צער על כל השאלות האלה הקיימות בעולם, שאלות שאין עליהן תשובה כלל.

בדרכי חזרה חשבתי לעצמי שבעצם לא יכולתי לענות לה דבר. מה יכולתי לומר? שאני מחפשת את עצמי? שהלכתי לאיבוד בתוך ים הזיכרונות והרגשות שלי? שהלב שלי קרוע לגזרים? המשכתי לנסוע, מקווה למצוא טיפה של שלווה, אבל לא מצאתי. הרגשתי פתאום כאילו אני מרחפת בעולם של דמיון, שבו שום דבר לא נראה לי הגיוני. איך זה שאין לי תשובות לשאלות בסיסיות כמו מה אני מרגישה? איך זה שפתאום אני לא מרגישה כלום?

כשהייתי קטנה, אם נפלתי וקיבלתי מכה או אם היה לי מצב רוח רע, אבא היה אומר לי לשכב במיטה שוב ולקום על צד ימין. "על איזה צד קמת?" הוא היה שואל אותי בצחוק, אבל אני הייתי עונה לו ברצינות שקמתי על צד שמאל. הוא היה שולח אותי בחזרה למיטה עם ההוראה המצחיקה "לקום על צד ימין". באופן מופלא הקימה על צד ימין הייתה מעבירה לי את כאב המכה או את מצב הרוח הרע, כמו קסם.

אולי גם עכשיו אסע שוב שעתיים, אחזור הביתה, אלך לשכב ואקום שוב, הפעם על צד ימין? אולי יתברר לי שאני כרגע בסיוט שתיכף יסתיים? ואולי, רק אולי, הקסם יעבוד גם הפעם, ואוכל להשתיק את מפלצת הגעגוע לבית האמיתי שהיה לי פעם?

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

10 תגובות

  1. מתפעל
    מתפעל נובמבר 07 2017, 19:43
    איזה יופי

    יזו רגישות
    איזה תאור מאופק

    השב לתגובה
  2. חפצי
    חפצי נובמבר 08 2017, 09:27
    ללא מילים

    צביה יקרה,
    הסיפורים שלך משאירים טעם של עוד ומחשבותיי באופן טבעי נודדות אל הנפש פנימה
    מאחלת לכולנו לקום על צד ימין
    ולך יקירה שתמשיכי להפיק פנינים מעמקי נשמתך
    תודה
    חפצי

    השב לתגובה
  3. ריקי
    ריקי נובמבר 08 2017, 12:54
    ימין או שמאל לא משנה

    הרגש והכרת עצמך הם מה שחשוב ואת הסברת זאת כל כך טוב

    השב לתגובה
  4. לאה צבי (דובז'ינסקי)
    לאה צבי (דובז'ינסקי) נובמבר 09 2017, 10:15
    תגובה

    סיפור נפלא, מרגש, מאוד אהבתי !

    השב לתגובה
  5. N
    N נובמבר 10 2017, 09:47
    כמו לכל אחד גם לי היו זכרונות ומטענים

    למה לשאת אותם כל החיים. צריך להביט קדימה ולא אחורה.

    השב לתגובה
    • צביה
      צביה נובמבר 13 2017, 13:57
      תגובה לתגובה

      צודק בהחלט
      אולם לא כל מי שמסתכל גם לאחור, בהכרח נשאר תקוע שם…

      השב לתגובה
  6. יחיאל נ.
    יחיאל נ. נובמבר 12 2017, 12:50
    זכרונות שכאלה אי אפשר למחוק

    לעולם לעולם

    השב לתגובה
  7. חנן עבדה
    חנן עבדה נובמבר 14 2017, 22:43
    מדהימה!

    מדהימה, כמו תמיד.
    תענוג צרוף…

    השב לתגובה
  8. ט.
    ט. ינואר 03 2018, 20:37
    חלק מאלה שאין להם בית

    אפילו לא יודעים מה הם הפסידו

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!