JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

חזקה מסופה

מפגש בין כבישים סואנים

חזקה מסופה צילום: חביבה רוטשילד
דצמבר 18
19:30 2017

היא יושבת שם מידי יום, אותו צומת, אותו כיסא. אותו מפגש המחבר בין כבישים סואנים משהו, תנועה דלילה של הולכי רגל, מסעדות מזמינות. אותו חיבור שלה לצרכים הקיומיים, המבקשים לקבל ביטוי קבל עם ועולם, גם אם זה לא ממש נוח או נעים. כנראה זו בחירתה. שלה בלבד.

ניכר כי מזג האוויר הוא שיקול בקבלת ההחלטות שלה, לקום מידי בוקר ולהיות שם. רוח חזקה לא שוברת אותה, גשם כן. היא חזקה מסופה, אך רגישה לטיפות העלולות להביא אותה לידי הצטננות, כי אין בסביבה מקום שיוכל לשמש סוכך, קורת גג לעת מצוא.

היא תמיד שם, מלבד אותם ימים גשומים. היא שם בימי חול ובערבי חג, בימים טובים או פחות. רואים אותה תמיד. בין מפגשי הכבישים, העץ הקטן הממוקם שם באמצע הצומת. באמצע החיים שלה ובכלל. אישה לא צעירה, עטופה בשכבות של קושי המתקשות להסתיר את מה שהביא אותה לשם.

ברדיו המתנגן לו בתוך המכוניות החולפות לצידה אפשר לשמוע מוסיקה חרישית, שיחות על הון ושלטון, פרסומות. חיים שלמים. היא לא קמה. רק יושבת וממתינה שמישהו יעצור. יושיט יד. ייתן משהו. יתייחס.

אבל אי אפשר ממש לעצור שם. הרמזורים מתחלפים, אי התנועה חצוב במקומו. שם באמצע, במקום שאי אפשר לעצור אפילו לשנייה ולתת לה משהו. העדר נגישות או יכולת להושיט יד או להישיר מבט אל העיניים. מזדהה, חומל, מלטף, מבין.

היא יושבת שם מידי יום, אותו צומת, אותו כיסא. כמו רבים אחרים במקומות שונים. היא שם וכל כך ברור לי למה. מדוע בחרה את המקום, התכיפות, חוסר הנגישות. מעטה הבגדים המסתיר יותר מכול את מי שהיא. נלחמת, שורדת, מבקשת.

היא נמצאת בתודעה של כולנו. נמצאת ונעדרת. קיימת ושקופה. נוכחת נפקדת. היא הולכת בדרכה וגם אנחנו. רואים ולפעמים לא ממש. חולפים ביעף ושוכחים.

היא ואנחנו.

מחשבות על מה שיש ועל מה שאין. על המתוק והמר. האפשרי והבלתי אפשרי. הגלוי והנסתר. הגיגים על מה שנראה כלפי חוץ ועל הקושי הכל כך גדול מבפנים.

זר לא יבין זאת. רק היא.

ואני. כל כך רוצה לדבר איתה, לשאול אותה מה שלומה. אבל זה לא קורה. אורות הרמזור מתחלפים ואני ממשיכה בנסיעה. כי אי אפשר לעצור שם.

אולי יכולתי להתאמץ קצת יותר. מי יודע.

על המחבר / המחברת

Avatar

חביבה רוטשילד

לשעבר קצינה בשירות בתי הסוהר. כיום מתמקדת בשירותי כתיבה.

10 תגובות

  1. חיה בן ארצי
    חיה בן ארצי דצמבר 19 2017, 11:45
    זה סיפור אמיתי?

    כל כך כואב!

    השב לתגובה
  2. ערבה
    ערבה דצמבר 20 2017, 12:34
    המסכנים מסוגה

    הם אות הקלון של חברתנו

    השב לתגובה
    • חביבה
      חביבה דצמבר 23 2017, 19:02
      עניי עירך קודמים

      אני חושבת אחרת. הם לא אות קלון. בכלל לא. הלוואי וניתן היה לעזור להם.

      השב לתגובה
  3. גלית בן דרור
    גלית בן דרור דצמבר 23 2017, 08:55
    כואב ה❤

    כותבת מדהים

    השב לתגובה
  4. אוהבת אותך
    אוהבת אותך דצמבר 23 2017, 13:12
    את חזקה יותר מסופה ומפלדה

    ובמקביל הכי רגישה בעולם!

    השב לתגובה
  5. צביה
    צביה דצמבר 26 2017, 10:51
    האנשים השקופים

    האנשים השקופים הללו…סיפור מרגש מאד, כתוב נפלא. מי מאתנו לא מרגיש שקוף לפעמים? כמה כואב שיש אנשים שנשארים שקופים תמיד?

    השב לתגובה
  6. טוביה עזוז
    טוביה עזוז ינואר 10 2018, 20:07
    כמה עצוב

    וזה הרי קורה לא במדינה מפגרת ביבשת רחוקה ונחשלת

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!