JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

תפוחי אדמה צלויים

סיפור עם אוכל מנחם

תפוחי אדמה צלויים צביה גולן
דצמבר 21
19:30 2017

מיום שהחלטתי להשמיט את "לוי" משמי, ולקרוא לעצמי רק "מורן" בלי שום תוספת, חשבתי שחיי ישתנו מן הקצה אל הקצה. את ההחלטה הלא פשוטה הזו קיבלתי בעצמי, מבלי להתייעץ עם אימא, ומבלי לשמוע את הניגון על מיתרי המצפון שלי: הילדים יגדלו בלי אבא, ייגרם להם נזק בלתי הפיך, ומה יגידו במכולת. הבנתי שהנזק לתדמית המשפחתית המפוארת יהיה גדול, אבל לא עצרתי לרגע, ולא חשבתי על דבר מלבד על החופש הממתין לי מעבר לפינה. היה די קשה להסביר לשלושת ילדיי ששֵם המשפחה של אימא עומד להשתנות, ועוד יותר מכך היה קשה להסביר להם למה אבא נעלם. הם היו די צעירים עדיין, יעל הבכורה הייתה רק בת עשר, קיוויתי שהם לא יגלו התנגדות רבה, אבל למרות גילם הצעיר הם כעסו ובהחלט לא התכוונו לשתף פעולה עם הרצון שלי לחופש ועצמאות.

משה, אבא שלהם, לא באמת נעלם. הוא פשוט עזב עם הבגדים שלו ועם מעט חפצים שנתתי לו לקחת, והלך לגור אצל חבר. הוא ממש לא רצה להתגרש. היה לו די נוח לחיות איתי, לעשות מה שהוא רוצה ובמקביל להתעלל בי נפשית, ולא לשים זין על הצרכים שלי או הרצונות שלי. אבל למרות זאת, היה לי לא קל כשהוא עזב. אופיר בת הארבע לא הפסיקה לצרוח, יובל בן השש הסתובב בבית ודיבר עם משה כאילו שהוא שם, ויעל פשוט הפסיקה לאכול.

עשיתי ניסיונות נואשים לא לשנות הרבה מההרגלים שהיו בבית, המשכתי לטגן שניצלים ולהכין אורז, בישלתי מרק ופתיתים, אבל כלום לא עזר. בסוף, מרוב ייאוש, ומרוב עייפות נפשית מההחלטה הכבדה הזו, לשמור על השגרה, החלטתי לפנק אותם ולהזמין פיצה שהם כל כך אוהבים. התחלתי להזמין מדי ערב פיצה 'משפחתית'. זה היה די צורב בנשמה להזמין 'משפחתית' למה שכבר לא כל כך הוגדר כ'משפחה', אבל התגברתי על כך. הפיצה לא כל כך שימחה את הילדים. בפועל, אופיר אכלה בדממה את משולש הפיצה שלה, ותלתה בי מבט שואל שהיה קורע לי את הלב, יובל היה מניח שני משולשי פיצה בצד "עד שאבא יבוא", ויעל המשיכה בשביתת הרעב שלה.

שבוע שלם, ערב אחרי ערב, ניסיתי לגרום להם לאכול פיצה, מה שבוודאי שימח מאוד את הסניף הקרוב לביתי, אך אט אט הבנתי שילדיי לא יוכלו יותר בחיים להסתכל על משולשים, אז קפצתי אל אימא להביא תפוחי אדמה צלויים. שתים עשרה שנים של תפוחי אדמה צלויים כל שבת, שכולם כל כך אוהבים, אז אולי הם יְשַמחו את ליבם וביטנם של ילדיי גם באמצע השבוע?

משה ישב שם, בסלון של אימא, ומירר בבכי.

אימא דיברה אליי, אבל לא ממש שמעתי מה היא אומרת. הרגשתי כאילו אני בתוך סיר של חמין, בוערת מחום, והמכסה הולך ונסגר מעל ראשי ולא מותיר לי אוויר לנשימה. הבטתי במשה שישב וניגב את הדמעות, והדבר הצית בי כעס נורא על כל אותן דמעות ששפכתי אני לריק כל השנים. אין לי הסבר מדוע המשכתי לשבת שם, לשמוע את הקולות ולא להבין את המילים, ובתוכי מאבק ענק בין החופש הממתין לי מעבר לדלת, לבין המסמרים שחיברו אותי לאדמה. מבעד לערפול מחשבותיי שמעתי את אימא אומרת: "את תתני לו עוד הזדמנות, את שומעת?" לא הגבתי ואימא המשיכה: "הוא ישתנה מעכשיו, הכול יהיה בסדר." לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, כשאימא הוסיפה: "מה להכין לכם לשבת?"

 

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

9 תגובות

  1. יהודה
    יהודה דצמבר 21 2017, 20:09
    צביה גדולה כתמיד

    מרגש

    השב לתגובה
  2. משה
    משה דצמבר 22 2017, 00:43
    תפוחי אדמה צלויים למשה

    הייתי משה,עוד בילדותי.קראו לי משה,להנאתי.
    ולמה תרצה מישהי,לגזול ממני שמי ?
    כאילו אני. מי יודע מי ?
    ואומרים כי אני,אינני אני,
    על כן אני נבהל.
    כי אם אני אינני אני.
    אולי אני הוא,בכלל.
    ואומרים גם.
    כי ההוא. איננו ההוא.
    לכן נורא נבהל. כי אם ההוא. איננו ההוא.
    אז מיהו המשה הלז? בכלל.
    ולכן כמסקנה:
    את,איננה ההיא.
    ואני משה,איננו ההוא.
    אז מה קרה לנו ?
    תפקידים הוחלפו ?
    שלך באהבה.

    השב לתגובה
  3. לאה צבי (דובז'ינסקי)
    לאה צבי (דובז'ינסקי) דצמבר 22 2017, 07:58
    תגובה

    סיפור קשה ומרגש, כתוב נפלא !!

    השב לתגובה
  4. גדעון
    גדעון דצמבר 22 2017, 13:54
    חופש

    חופש הוא רק אמצעי לחיפוש הדרך, ההשתוקקות הגדולה שלנו לאושר המיוחל גורם לנו לאבד את האיזון בין הלב אל הלב.

    השב לתגובה
  5. רעיה ינון
    רעיה ינון דצמבר 22 2017, 14:16
    אמהות רוצות שלילדיהם ייהיה טוב

    אלא שלא תמיד הן באמת יודעות מה באמת טוב לילדיהן

    השב לתגובה
  6. אופיר מונדל
    אופיר מונדל דצמבר 24 2017, 10:43
    מזל שיש אותך

    תמיד שמח ואוהב לקרוא מסיפורייך.

    השב לתגובה
  7. ענת שילה
    ענת שילה דצמבר 25 2017, 13:04
    גם הנשמה של הגיבורה צלויה

    !!!

    השב לתגובה
  8. תמירה גלילי
    תמירה גלילי דצמבר 26 2017, 11:55
    אנשים חכמים עושים הכל בחוכמה ובמחשבה

    רק בקשר לאהבה ולנשואין הם עושים טעות קטנה לכאורה שמקלקלת להם את כל החיים.

    השב לתגובה
  9. נתנאל אלחננוב
    נתנאל אלחננוב ינואר 08 2018, 13:49
    תפו"א צלויים

    צביה , כתיבתך גורמת לי לחוש כאילו אני שם נוכח במציאות , גרמת לי להרהר בסיפור גם הרבה אחריי קריאתו , עונג צרוף לקרוא את סיפורייך .

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!