
בְּבֵית הַקָּפֶה הַשְּׁכוּנָתִי, / שָׁם בַּשֻּׁלְחָן הַפִּנָּתִי
יוֹשֵׁב לוֹ עֶלֶם לְתִפְאֶרֶת – / מִן הָעִדִּית שֶׁיֵּשׁ בַּקֶּרֶת,
לֹא סְתָם מַבִּיט הוּא, בְּעָלְמָא, / יַעַן מוּלוֹ – יוֹשְׁבָה עַלְמָה,
אַחַת כָּזוֹ, שֶׁטּוּב מַרְאֶיהָ / מַרְהִיב עֵינָם שֶׁל כָּל רוֹאֶיהָ.
כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: "מִן הוֹן לְהוֹן" / הֵם כְּבָר אֶצְלָהּ בְּמִסְדְּרוֹן.
לְלֹא שֶׁנֶּאֶמְרָה מִלָּה, / כָּל כְּסוּת לְבוּשׁ כְּבָר הָפְשְׁלָה.
הֶמְשֵׁךְ – עַל פִּי שֻׁלְחַן עָרוּךְ / (אַךְ לֹא נֵרֵד כָּל כָּךְ נָמוּךְ).
עַל סַף דַּלְתָּהּ, לְעֵת פְּרֵדָה, / אָמַר הָעֶלֶם לָהּ – "תּוֹדָה!
כֹּה לִבַּבְתִּינִי אֲחוֹתִי, / זִכְרֶךָ תָּמִיד אֶשָּׂא אִתִּי".
וְהִיא, עָנְתָה בַּעֲנָוָה: / "דּוֹדִי דָּגוּל מֵרְבָבָה".
שָׁאַל: "נָשׁוּב וְנִוָּעֵד? / לְעֵת סוּפָה, בָּרָד, אוֹ אֵד?"
מִיָּד הֵשִׁיבָה: "הֵן אֶפְשָׁר / שֶׁזֶּה יִהְיֶה פָּשׁוּט מָחָר?"
אָז הַבָּחוּר לָחַשׁ, לָאַט: / "מַה לָךְ יִסְכֹּן בְּתוֹר מַתָּת?"
וְהִיא, בְּקוֹל שֶׁל אוֹהֲבִים: / "אוֹלַר צוֹפִים, רַב-לְהָבִים!"
וְרַק הִקְפִּידָה עַל הַכְּלָל – / אוֹלָר שְׁוֵיצָרִי, אוֹרְגִינָל".
וְזֶה הָיָה בַּצָּהֳרָיִם, / וְגַם מָחָר, גַּם מָחֳרָתַיִם.
בְּכָל בִּקּוּר, עַל פִּי הַכְּלָל: / אוֹלָר שְׁוֵיצָרִי – אוֹרְגִינָל –
דּוֹרוֹן הוּבָא, וְהַגְּבִירָה – / נָתְנָה אוֹתוֹ בַּמְּגֵרָה.
אַחֲרֵי אוֹלָר מִסְפַּר מֵאָה, / נִתְקַף בָּחוּר פִּתְאֹם תְּמִיהָה:
עַל מַה וְלָמָּה זוֹ הַגְּבֶרֶת / אֶת כָּל הַאוֹלָרִים אוֹגֶרֶת?
שָׁאַל לַנֹּהַג הַמַּתְמִיהַּ, / וְהִיא, בִּשְׂחוֹק מִלְּאָה אֶת פִּיהָ:
"לֹא חֲסֵרִים לִי נִלְהָבִים / לְמַעֲשֵׂי הָאֲהָבִים,
אֲבָל צְפוּיָה גַּם לִי הָעֵת / בָּהּ אֶזְדַּקֵּן וְאֶתְקַמֵּט
וְלֹא אֶחְפֹּץ – זָקֵן אַשְׁמַאי / אֲשֶׁר יִנְבֹּר בִּמְבוּשַי.
בַּיּוֹם הַהוּא – הַמְגֵרָה! – / מִשָּׁם תָּבוֹא לִי הָעֶזְרָה!
הֲיֵשׁ צוֹפֶה צָעִיר, נִלְהָב, / אֲשֶׁר יַפְנֶה לִי אֶת הַגַּב
כְּשֶׁגְּמוּלוֹ עַל הַמִּפְעָל / אוֹלָר שְׁוֵיצָרִי אוֹרְגִינָל?"
הרי זו הזדמנות נאותה לראות כיצד מקאמה תמימת-מין לכאורה מכסה גם את הפוליטיקה האוגרת אולרים שוייצרים לעת-מצוא. שוב מקאמה מעולה שזכתה באיורו של חמי גוטמן.
השיטה שהגברת בחרה היא מאד מסורבלת
הכי טוב
כאולר שויצרי
רעיון מרענן
אם צד אחד בקשר מחפש רק תועלת שלא יתפלא שכך גם הצד השני אין בכך שום דבר פסול
ברשותך אבחר כעת
אל הכתיבה ואל העט
להתייחס בכובד ראש
גם לחייך, ולא לדרוש
לא תשובות ולא הסבר
על סקרנות להתגבר
להתענג על חריזה
די לחכימא ברמיזה
צביה כבודה,
חן חן לתגובתך. שנינו כנראה משוחרי תפארת השפה העברית הנפלאה ההולכת ונזנחת.
אהבתי את התגובה ("למי אניעמל?" שאל יל"ג; והמענה – אני עמל בדיוק עבור קוראים כמותך.
תודה
ד"ר ערן גרף
רגשת אותי בתשובתך!