JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

פטנטים בשביל לזכור

סיפור על התרגילים הכי קשים

פטנטים בשביל לזכור צביה גולן
פברואר 03
19:30 2018

אתמול בחדר המורים כמעט רבתי עם שולה. אני לא רוצה לריב, אבל אני מנסה להסביר לה כבר הרבה זמן והיא בשלה, עקשנית כל כך, זה לא ייתכן לדרוש מכל הילדים לזכור בעל פה את לוח הכפל, אני אומרת לה. אבל שולה מתעקשת, את לוח הכפל צריך לזכור בעל פה גם אם יעירו אותך באמצע הלילה, ככה היא אומרת לי. אני מנסה לומר לה שאלה דעות מיושנות, ושאולי כדאי לזכור את לוח הכפל, אבל לא כל אחד מצליח, והיא לא מסכימה איתי. לזכור בעל פה זו לא המטרה, חשוב להבין מה עושים, אני אומרת לה, והיא לא מקשיבה.

פתאום אני מחייכת לעצמי כשאני נזכרת כמה דברים אני שוכחת כל הזמן, ואיזה פטנטים יש לי בשביל לזכור, אלופה בלמצוא פטנטים טובים אני, אין מה להגיד. לרגע אני שוקעת בזיכרון ההוא, איך הגעתי עד הצומת ההיא באוטובוס, ירדתי בתחנה הלא נכונה, והסתכלתי סביב, די אבודה במרחב הגדול, לא ידעתי בדיוק איפה אני, ומוכרחה להודות שקצת נבהלתי. חיפשתי את הארנק בתיק, כי הייתי צריכה כסף כדי לקחת אוטובוס נוסף ולשאול, וגיליתי בחרדה שהארנק איננו, מישהו כנראה גנב לי אותו. שפכתי את תוכנו של התיק על המדרכה, ומצאתי שם פתאום את הפתק מאתמול שרשמתי בו מה לקנות, איך זה שכשהגעתי אתמול לסופר הפתק הזה לא היה שם, ועכשיו כשאני לא צריכה אותו הוא מופיע פתאום! אבל הארנק לא היה שם. התיישבתי על המדרכה קצת מיואשת, ומשהו לחץ בכיס שלי. שלחתי יד ושלפתי את הארנק שלי, איך הגעת לשם, שאלתי אותו, תסביר לי איך?!

תביני שולה, אני חוזרת אליה, יש אנשים שלא זוכרים, הם פשוט כאלה, והם צריכים פטנטים בשביל לזכור. אני מחליטה להישאר אחרי הלימודים ומציעה לכמה ילדים מהכיתה של שולה להישאר איתי, אני אתן לכם פטנטים כדי לזכור, אני מבטיחה להם. הם מסתכלים בי במבט שאומר תודה, והנה חמודים שלי, התרגיל הכי קשה בלוח הכפל הוא שבע כפול שמונה, אבל אם תרשמו אותו הפוך, מהתשובה אל התרגיל, תראו פתאום שיש כאן רצף, חמישים ושש שווה שבע כפול שמונה, אתם רואים מתוקים שלי, חמש, שש, שבע, שמונה, וואו, המורה, זה ענק, אז נכון תשע כפול שמונה זה ששים ושבע, שש, שבע, שמונה, תשע, ואני מסבירה בסבלנות שלכל תרגיל צריך פטנט אחר, ומבטיחה להישאר גם מחר ולתת להם עוד פטנטים.

בסוף השנה אני מקבלת תעודת הוקרה על ההצלחה של הילדים האלה, כל הכבוד לך, אומרת לי המנהלת, ואפילו שולה מצטרפת. כל הכבוד לך על ההשקעה, הן אומרות לי, ואני מחייכת לעצמי ויודעת שפשוט צריך פטנטים בשביל לזכור דברים.

אולי אני צריכה להמציא גם כמה פטנטים בשביל לשרוד את החיים האלה. מי יודע, אולי גם שם זה יצליח מעבר למשוער?

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

6 תגובות

  1. דקלה עמיר
    דקלה עמיר פברואר 04 2018, 14:03
    סיפור יפה ואנושי

    .

    השב לתגובה
  2. אהרון ליפמן
    אהרון ליפמן פברואר 04 2018, 17:39
    את(בקמץ) הפטנט

    צביה, יפה מאד.
    אינך צריכה להמציא …
    נוכחותך היא הפטנט !

    השב לתגובה
  3. יאיר גרש
    יאיר גרש פברואר 05 2018, 12:51
    אהבתי

    כתיבה מינורית יפה ונוגעת בנימים הדקים

    השב לתגובה
  4. מלכי
    מלכי פברואר 07 2018, 13:50
    כולנו חווים תופעות והרגשות כאלה

    לכן קל להתחבר

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!