JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

ענת ואני

סיפור קצר על חיפוש פתרונות

ענת ואני צביה גולן
אפריל 03
19:30 2018

ענת צוחקת צחוק קצר ועצבני. היא שותקת זמן ממושך.

אחר כך היא מביטה בי ואומרת בלחש: "אני אוהבת אותו, אבישי, אני אוהבת אותו, אין לי חיים בלעדיו."

"למה את ממשיכה לשתוק למרות מה שהוא עושה לך?" אני שואל ומרגיש שהכעס מתעורר בי.

"זה לא נורא…" היא ממלמלת.

"זה מאוד נורא!" אני קובע בלהט, "הוא צריך טיפול!"

"אני יודעת" היא עונה, ולובשת חזרה את הסוודר. "אני יודעת."

אחר כך היא קמה, ויוצאת מבית הקפה בצעדים קטנים. אני מסתכל עליה, על הגב המעט כפוף, השיער הארוך שלא ראה מסרק כבר ימים רבים, הסוודר שמכסה את המכה האחרונה, וליבי נכמר. שנים אני מכיר אותה, עוד מאז שלמדנו בבית הספר התיכון. כבר אז הייתה שקטה, נחבאת אל הכלים, לא מתבלטת, ואני חיבבתי את השקט שלה. כשכל הבנות בכיתה היו עסוקות באיפור ובגדים, היא קראה ספרים. למסיבות כיתה הייתה מגיעה לבושה בפשטות, פניה נקיים מאיפור, חיוך עדין וכובש.

לא נהיינו זוג, על אף שהרעיון עבר במוחי יותר מפעם אחת. יש דברים שפשוט לא נועדו לקרות, וזה היה אחד מהם. אבל נהיינו ידידים, בלב ונפש. חברים שלי היו צוחקים שגבר לעולם לא יוכל להיות חבר של אישה, אלא אם כן הוא הצליח לכבוש אותה גם במיטה. אבל אני ידעתי שהם סתם מקשקשים. לא הייתה בינינו משיכה מינית, רק חברות טהורה ויפה, מן הסוג הנדיר ביותר.

עכשיו נשארתי לשבת בבית הקפה הקטן, אחד מן המקומות שבהם אני אוהב להיות, והתבוננתי סביב. שולחנות עגולים, כיסאות עץ, אנשים בודדים שותים קפה מכוסות זכוכית, פה ושם נראה זוג אוחז ידיים.

ספרייה ענקית מכסה את הקיר שממול, כאילו מדובר בספרייה של ממש, ולא בבית קפה. בעל המקום אמר לי פעם שקפה ומאפה זה כבר נדוש, אבל קפה וקרול לואיס זה ממש נחמד לדעתו. עשרות ספרים מכסים את הקיר.

אני קם וניגש אל הספרייה. "זו עבודת הדוקטורט שלי" אומר בעל המקום, "אתה יודע, ניסיון חיים הוא דבר חשוב." אני מתבונן בחוברת העבה שבידי: "פתרונות טיפוליים מבוססי ניסיון חיים." אני מרים עיניי אל בעל המקום, והוא מחייך. "אתה בטח תוהה למה דוקטור פותח מסעדה, אה?" אני מנסה מייד להצטדק, מתבייש בכך שהפנים שלי שקופות כל כך עד שהוא קורא את מחשבותיי, אבל לפני שאני אומר מילה הוא שואל: "אתה מחפש פתרון כלשהו, מה?" לרגע אינני עונה לו, אבל במשנהו אני אומר בקול קצת סדוק: "כולנו בעצם מחפשים פתרונות, לא ככה?"

על המחבר / המחברת

Avatar

צביה גולן

מנהלת מרכז טיפולי לילדים עם צרכים מיוחדים. סופרת שספרה השישי "דממת הספק" ראה אור ב-2017.

7 תגובות

  1. י
    י אפריל 04 2018, 00:56
    מחפשים פתרונות

    או בורחים מפתרונות

    השב לתגובה
  2. מויש
    מויש אפריל 04 2018, 07:54
    ענת ואני

    ענת ואני או אני וענת
    ו…

    … המשך יבוא ??!!

    השב לתגובה
  3. לאה צבי (דובז'ינסקי)
    לאה צבי (דובז'ינסקי) אפריל 04 2018, 08:10
    תגובה

    סיפור מקסים …..כן כולנו מחפשים פתרונות ולא תמיד מוצאים. כתוב נפלא !!

    השב לתגובה
  4. לא
    לא אפריל 04 2018, 15:05
    לא מחפשת פתרונות

    מחפשת להינות הרגע
    כל היתר תירוצים

    השב לתגובה
  5. אופיר מונדל
    אופיר מונדל אפריל 05 2018, 08:46
    אהבתי

    מרגיש לי כאילו צריך להיות כאן המשך.
    כתוב מקסים ונפלא כמו תמיד

    השב לתגובה
  6. יואל צדיק
    יואל צדיק אפריל 07 2018, 11:18
    יותר טוב דוקטור שפותח מסעדה

    מחסר השכלה ונבער שנותן לאנשים הכוונה בחיים…

    השב לתגובה
  7. גדעון
    גדעון אפריל 12 2018, 17:04
    מרתק

    אלופה צביה

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!