JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אליזאדה

אנו רואים רק את התוצאות, עולם הסיבות נעלם מאתנו

אליזאדה דיליה גל
מאי 04
08:23 2014

"אליזאדה" הוא שמו של הרומן שכתבתי, וגם שם הגיבורה הראשית שלו. בשם משולבים שמותיהן שלשתי דמויות ספרותיות: אליס מארץ הפלאות, הגיבורה המערבית שוחרת החופש וההרפתקאות, ושהרזאדה, האישה המסורה והמתמסרת מסיפורי המזרח של "אלף לילה ולילה", שיודעת מהו הגורל הצפוי לה ובכל זאת מחליטה להישאר עם בן זוגה הנסיך האכזר.

בתור בת המזרח שגדלה במערב, הרגשתי תמיד קונפליקט בנוגע ליחסי לאהבה ולזוגיות. נראה לי שמילים שכתבתי בצעירותי בשיר מבטאות פן אחד של הנשיות שהתחלתי לגלות בתוכי:

היא יראה

היא קוראת לו לידה

הוא לא בא…

באביה לא בגדה

רק לבעל היא סגדה…

(מתוך "תאומים" בהוצאת "טרקלין")

עם חלוף הזמן התגברתי על חינוכי ועל מהותי המזרחית הכנועה משהו, ויצאתי לדרך חדשה שטמנה בחובה התנסויות וחוויות מסוג אחר, חופשי ומשוחרר יותר. כשנעשיתי מודעת לתהליך שעברתי, חשבתי שיש מקום להעלותו על הכתב ולחלוק אותו עם אחרים, מתוך אמונה שרבים, ובעיקר רבות, יזדהו עם התחושות שרציתי לבטא.

אולם בשלב כלשהו בכתיבה, הרגשתי שמשהו חסר: נקודת המבט הגברית, שלמדתי להכירה לאחר שנות נישואים ארוכות ועוד כמה מערכות יחסים, חלקן מוצלחות יותר וחלקן פחות. וכך נולד הרומן "אליזאדה", שכתוב משתי נקודות מבט: נשית וגברית לסירוגין, פרק אחר פרק.

דמות הגבר שבחרתי, דואניס (אליהו), היא ארכיטיפ של צייד שוביניסט, שכיבוש נשים הוא יעדו בחיים. ומשכבש, הוא מאבד עניין. לזוג הזה – אישה על סף התעוררות תודעתה כאמזונה חופשית, וגבר שהוא צעיר נצחי, צייד וכובש – לא היה סיכוי להצליח באהבתם. ובכל זאת, הם נמשכים  זה לזו בחבלי אהבה פטאליים שכמעט אינם ניתנים להסבר.

כבר בתחילת הדרך מרגיש דואניס ב"סכנה" שבנוכחותה של אלי (אליזאדה) לחירותו הנפשית כצייד נודד. הוא מנסה להימנע מהקשר איתה, אך ללא הועיל. ואילו אלי מתאהבת בו בטירוף, אבל כשהקשר גורם לה אך סבל ואכזבות, היא מחליטה לקחת את גורלה בידיה ונסה על נפשה.

היא אמנם מתרחקת פיזית ככל יכולתה, ונוסעת ליבשת אחרת כדי להתחיל חיים חדשים. אלא שהדבר אינו צולח בידה. היא מתגעגעת לדואניס אהובה, חולמת עליו, וכשהוא מתקשר היא מנהלת אתו שיחות ארוטיות, ונסחפת בעל כורחה אחר הפיתוי האולטימטיבי. גם דואניס מתחיל להבין שאינו יכול להיות רחוק מאלי, ונוסע לבקרה. כמצופה, המפגש ביניהם סוער, אך בסופו של דבר הוא כישלון טוטלי. הזוג נפרד, וכפי שזה נראה, הפעם באופן סופי.

בשלב זה של הכתיבה הרגשתי עצירה, מעין "מחסום כתיבה" שנמשך חודשים רבים. באותו הזמן התחלתי לשמוע תקשורים בקבוצה, והוצע לי לעבור שחזור גלגולים על מנת למצוא את סיבת העצירה. לתדהמתי, גיליתי בשחזור שבתור נשמה עתיקה הייתי מדיום בעצמי, ונרדפתי על ידי הממסד ועל ידי ההמון, שהתעלל בי וניסה לסתום את פי הן מטפורית והן מעשית. השחזור פתח אצלי את החסימה, וחזרתי לכתוב. הכתיבה שלי הפכה ל"רוחנית" יותר.

דואניס חוזר ארצה לצרות שנערמות עליו בצרורות: בתו הבכורה מתמוטטת במצב של אנורקסיה נרבוזה; שותפו הסמוי מבקש למשוך את הכסף שהשקיע בחברת ההפקות שלו; והרע מכול, בניסיונו לנהל מערכת יחסים חדשה הוא חווה להוותו אימפוטנציה, לראשונה בחייו.

בצר לו הוא פונה לאחיו הרב (דואניס חזר בשאלה), והלה נעזר בידע של תורת הקבלה כדי להבין את שורש צרותיו של דואניס ולנסות לעזור לו. בעזרת מדיטציה ותקשור מתברר לו שהקשר בין דואניס לאליזאדה הוא קשר קארמטי הנובע מהתנסויות טראומטיות בחיים קודמים. הוא מסביר לדואניס שעליו לעשות תיקון על מנת שבעיותיו תיפתרנה.

במקביל, אלי, שנמצאת בניו יורק, מגלה להפתעתה כי היא נושאת את ילדו של דואניס ומחליטה לבצע הפלה, כיוון שאינה רואה כל תוחלת ביחסיה אתו. למרבה האסון, לאחר ההפלה היא שוקעת בדיכאון ואינה מצליחה לחזור לתפקוד נורמלי. גם היא פונה למדיום אמריקנית שמעבירה אותה תהליך של שחזור גלגולים, ובו היא רואה את ההיסטוריה הנשמתית שלה עם דואניס. היא מבינה שעליה לפתור את העניין אחת ולתמיד, ומחליטה לחזור ארצה על מנת להתמודד עם גורלה.

אלא שאז מתחולל אסון התאומים והיא אינה מצליחה לעלות על טיסה לארץ. דואניס מקדים אותה ומגיע לניו יורק לפגוש אותה. בדרכו משדה התעופה קנדי הוא נפצע בתאונת דרכים ומתאשפז במצב של קומה. אלי מחפשת אותו בטירוף, וכשהיא מוצאת אותו במצב של תרדמת, היא מחליטה להישאר ליד מיטתו עד הסוף, יהא אשר יהא. האם דואניס יתעורר? האם יצלחו הנאהבים את המשוכה הזו? האם יוכלו יחסיהם להשתנות בעקבות האסונות מחד גיסא והתובנות הרוחניות החדשות מאידך גיסא?

תובנות דומות קיבלתי גם אני בשלב כלשהו בחיי, והן הובילו אותי לאמונה בגלגולים ובכך שאנחנו חיים בעולם שבו אנו רואים רק את התוצאות, בעוד עולם הסיבות נעלם מאתנו. אני משוכנעת שחוויות שאנחנו עוברים בחיים האלה מקורן בחיים קודמים, ושלכל מעשינו יש תוצאות, בחיים אלו או בחיים שבאים אחריהם. רעיון זה הוא המוטיב החוזר בסיפור האהבה בין אליזאדה לדואניס.

על המחבר / המחברת

Avatar

דיליה גל

סופרת, תסריטאית, מתרגמת.

4 תגובות

  1. עפרה עמירן
    עפרה עמירן מאי 05 2014, 11:25
    אליזאדה מאת דיליה גל

    דיליה יקרה, את מרגשת ומעצימה אותי בתהליך המדהים שעברת בעת כתיבת ספרך "אליזאדה", תהליך חיפוש ולימוד שמשלב את הרגשי-מנטלי-רוחני, כל הכבוד, מאחלת לך ול"אליזאדה" הצלחה רבה

    השב לתגובה
  2. גלית אדר
    גלית אדר מאי 05 2014, 13:59
    אליזאדה רומן מרתק

    למי שקרא את אליזאדה מרתק ביותר היה לקרוא על תהליך הכתיבה מפי הסופרת עצמה. מעניין ומרגש ומומלץ למי שעדיין לא קרא

    השב לתגובה
  3. דורון
    דורון מאי 06 2014, 09:50
    כמו ללדת

    תהליך היצירה של ספר(כמו גם של יצירות אחרות) דומה להולדת ילד.ליויתי ,בזמנו, את "ההריון" של אליזאדה.זה היה הריון ארוך ולא קל.האמור במאמר של דיליה הינו רק על "קצה המזלג" .בפועל,זה היה תהליך של כמה שנים עם הרבה טיוטות ,הרבה לבטים ,שינויים,מחיקות הוספות וכד'.בסופו,נולדה אליזאדה כפי שהיא והיא עומדת בזכות עצמה כיצירה ספרותית טובה מרתקת ומעוררת מחשבות.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור