JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

סיר של טשולנט

סיפור קצר ליום חורפי

סיר של טשולנט טשולנט צילום: אבי גולדברג
דצמבר 09
19:30 2018

"נשים רבות אינן מקשיבות כשמדברים אליהן. ונשים יפות מקשיבות פחות מכול. מבחינה מסוימת אין הן זקוקות להקשיב" סטיפן ליקוק.

אלא שאת האמור לעיל על אודות נשים אפשר גם אפשר להחיל על המין השעיר ללא קושי.

 

פרק א': ובו יסופר על שקראו "מי-יתן מותנו ביד-יהוה בארץ מצרים, בשבתנו על-סיר הבשר",

ועל הנס שאירע להם ובמקום מָן קיבלו סיר של טשולנט משמיים

את המועד המדויק להנחת סיר הטשולנט בתנור כיוון צ' שלא באקראי. לאחר עיון בגרפים ברומטריים, ושיטוט בכמה אתרי אינטרנט החוזים את מזג האוויר לעשרת הימים הראשונים של נובמבר, נפלה ההכרעה על יום ג' של השבוע השני לחודש הסתוי. דעתו הייתה נחושה כי אין להגיש טשולנט בטמפרטורה העולה על 12 מעלות צלזיוס בשמש, וללא שמשבי רוח עזים יכו בחלונות ומטרות עוז ישטפו את האשפה במורד הרחובות.

ובכן, אותו צ' שבו אמורים הדברים, היה טייס שבילה את מרבית ימיו בשחקים, אך בעת שהותו הקצרה על הקרקע המוצקה, רכש לעצמו את כל הרזים שאפשר לרכוש בתחום הפרוץ של הכנת טשולנט. בענייני טשולנט, כידוע, הגדרות פרוצים וכל זב וזבת חוטם טוענים לכתר "שף" וכל ידוענית שאינה בהכרח ידענית, מפרסמת ברבים את "המתכון המנצח" שלה, תוך אזכור אימהּ וסבתהּ שזיכרון מטבחן מעלה דמעות בָּצָל בעיניה.

ככל שהדברים אמורים בכותב שורות אלו, צאצא קהילת פולין הנכחדת, אומר כי לדעתי רק מעטים, וביניהם צ', יכולים להעלות את התבשיל ההמוני הזה לרמת מעדן שראוי שיינתן לו שמו בלשון הצרפתיתchaud lent  כבימים ראשונים.

עד שאנו מניחים את הבשלן בבית המבשלים, נשוב אל שולחן האוכל שאליו הסבו הידידים תאבי הטשולנט, משיקים כוסות בדולח ובהן יין אדום חמדת כרמי הגולן, שהתיישן בחביות עץ אלון כלשון ההפרזה. הסבו והשיחו בינם לבינם בהבלי העולם בהיסח הדעת באשר תשומת ליבם הייתה נתונה אל הסיר המהביל שעוד רגע יגיח מהמטבח.

"יום יפה היום", פצח האחד.

"ששש…", היסה אותו היושב ממול. "היום יום חורף זועף ומזג האוויר חורפי לחלוטין".

מבט מעבר לחלון גילה את השמש המפיצה חומה על העולם.

"ברומא נהג כרומאי, אם חפץ טשולנט הינך, דבר כאילו השלג נערם ברחובות, שאם לא כן יבטל צ' לאלתר את הכירה ויגרש אותנו בבטן ריקה".

הטשולנט הוגש אחר כבוד בהתעלמות מכוונת מהחיים שמחוץ לחדר הממוזג. הנוכחים מילאו כרסם במהירות, ממש כפי שחיילי דיוויזיית הרגלים הראשונה אכלו את מנת הקרב האחרונה לפני שנחתו על חופי נורמנדי.

חילופי הדברים בין המסבים לשולחן היו כרוכים במאמץ עילאי של שיגור גלי קול, שבחצייתם את החלל הדחוס נתקלו בגלי קול נגדיים שהגיעו מעברו השני של הטיש, ואליה הצטרפו גלי הקול שנשלחו מהיושב בראש השולחן שחשש שמא נחמיץ ולו אחת מהלצותיו, ושוב נתקלו בדברי זה הסרוח על הכיסא שבפאתי השולחן. קיצורו של דבר: קֶצֶּר, בליל הקולות השתלב לידי קקופוניה.

 

פרק ב' ובו יסופר על אשר אירע את ה"היא"

אין סיפור, ולו קצר ביותר, יכול להסתיים בגיהוקים ושיהוקים גרידא, ולכן יתווסף אליו פרק ב' עלילתי כמיטב יכולתו של כותב הדברים לתעד את המשך ההתרחשויות סביב השולחן.

או אז גבר קולו של נ' שהיה צעיר מכולנו בשנים מועטות, ומספר הלגינים שהריק אל קרבו כנראה סייעו למיתרי קולו להתגבר על ההמהומים הדועכים של יתר המסובים, אלו שיציקת הטשולנט שנחה עתה במעיהם משכה את עפעפיהם ולשונם מטה.

"היא קיבלה הודעה על ריאיון במשרדי ההנהלה", אמר והמשיך במהירות להריץ מילים שהפכו למשפטים: "לא היה ברור מה מטרת הריאיון אבל היא אמרה לי: 'אבא, נראה לי שהם רוצים לפטר אותי'".

מכך הסקנו, אלו מבינינו שטרם נפלה עליהם השינה או שאך הקיצו, שה"היא" שקיבלה את ההודעה בדבר הריאיון הייתה צאצא של נ'. כמו כן הסקנו שמדובר במשפט שהוא חלק מרצף עלילות שהחל עוד קודם, ואולי אפילו לפני הדג מלוח שהקדים את הטשולנט, ובעצם הצטרפנו לפרק ג' או ד' של הסאגה.

עייפים מעיכול המזון הכבד ויתרנו ברצון על הפרקים הראשונים והמשכנו בלית ברירה להיכנע לצלילים שהטיח בנו נ'. אף שהיו הדברים בלולים באדים שהעלתה כרסו ונפלטו עתה מאותו גרון, קיווינו במלוא הכנות, שההודעה בדבר הפיטורין שקיבלה ה"היא", תסתבר כטעות, והיא תחזור לעבודתה הפורייה, ומאיתנו תיחסך ההקשבה להמשך קורות הנערה.

היושב בראש השולחן התנער ושאל תוך כדי סיפור המעשה האם מדובר ב"היא" מנישואיו הראשונים של המספר או שמא ה"היא" הצטרפה למעגל חייו בשלב מאוחר יותר. אלא שנ' לא שמע את השאלה המתייחסת לאילן היוחסין והמשיך לגלגל את מעלליה, ושמץ מדבריו אף הגיע לאוזניי המתחרשות: "היא הגיעה למשרדי החברה, לא בחיפה אלא ברעננה".

היושב לצידו הגיב מייד: "מה קרה לך? מה פתאום ברעננה?"

ונ' ירה לעברו: "יש להם משרדים גם בחיפה וגם ברעננה".

"לא ידעתי", הגיב המתעניין.

"בטח, זו חברה ענקית, היא הגיעה לריאיון ובכלל לא הכירו אותה, הייתה שם מישהי בחליפת עסקים שהציגה את עצמה כבוסית של המחלקה, ואחד שהיה מנהל כוח אדם".

"מה אתה סח", הגיב המארח בהתעניינות מחודשת במתרחש תוך שהוא מפנה את שרידי המזון מהשולחן.

"כן, בכלל לא רצו לפטר אותה, רשום אצלם שהיא מקבלת משכורת כבר שלוש שנים והם רצו לברר מי זו, הבנת את זה? מסתבר שהיא עשתה להם פרויקטים ושהבוסית שלה לא ידעה על כך בכלל, אל תשאל".

"מה אתה אומר, איך יכול להיות דבר שכזה?" תמה אחד שהתעורר מנמנום ונקלע לשיחה.

"תתפלא, היא תותחית, מה זה תותחית, תותחית-על במחשבים, אז לא האמינו שהיא חתומה על הפרויקט".

"איזה פרויקט?"

"אל תשאל אותי אני לא מכיר את הפרטים, היא שומרת אותם לעצמה, מסתבר שהיא כל כך סודית שרק בישיבה נודע להם שהיא אחראית על הפרויקט ושהיא בכלל עובדת בחברה".

"אז למה רצו לפטר אותה אם חשבו שהיא לא עובדת בחברה?"

"מה, אתה אהבל? לא שמעת מה שסיפרתי? היא חשבה שהריאיון הוא כדי לפטר אותה, אבל בסוף הסתבר שהם בכלל לא הכירו אותה בחברה ועכשיו רוצים לקדם אותה".

"אז זו בשורה משמחת…"

"זה לא פשוט כל כך, כי הם לא ידעו עליה בכלל עד הריאיון והבוסית שלה לא מכירה אותה, אז יש בעיה איך לקדם אותה…"

"רגע, לא הבנתי",

"מה לא הבנת? היא תותחית, אבל בלתי נראית כמו תותח שדה בהסוואה, כמו שהיינו פעם במילואים בהמתנה מתחת לרשתות הסוואה, לא ברור? בתחום הזה הרבה דברים לא יודעים עליהם, מה, אתה לא קורא עיתונים?"

עד שהמשיך בשטף דיבורו, נטלו המסובים קיסמי שיניים והעסיקו עצמם בכך, חלקם נעצו מבט במסכי הטלפון הנייד ומקצתם אף החלו לשלח הודעות, כנראה לחילוץ עצמם מהסבך התאגידי שאליו נקלעה ה"היא".

"אז מה נגמר?" שאל מאן דהוא כדי להגיע לפרק הסיום בהקדם.

"תירגע, זה עוד סיפור ארוך, תסבוכת, הם שאלו אותה אם היא יכולה להציג בפניהם את הפרויקט? וה"היא" לא התבלבלה ואמרה להם שהפרויקט בכלל שייך לחלק שיושב בחיפה, והיא לא חושבת שזה אתי להציג אותו ברעננה. היא הציעה להם להצטרף אליה למשרדים בחיפה כדי שתוכל להציג בפניהם את הפרויקט ואת התוכניות שלה לפיתוחו.

"וואלה?"

"כן, מה קרה לך, היא צעירה, יש לה רעיונות מכאן ועד חיפה"

"לא אמרת רעננה לפני רגע?"

"כן, הפגישה ברעננה רק פתחה בפניה את הדרך, אמרו לה שיש לה קארט בלנש לפתח עוד את המוצר, ולחזור אליהם. היא שאלה כמה מתכנתים הם מעמידים לרשות הפרויקט והם ענו לה שאין בעיה שתגיד כמה היא צריכה".

"מוזר מה שאתה מספר, כזו צעירה וכזו תותחית".

"חכה, שמע מה קורה אחר כך, תיפול מהכיסא".

"אז ככה, הם נפרדו בלחיצת יד והבטיחו לה קידום. האישה בחליפה התנצלה שלא הכירה אותה, טוב, יש שלושת אלפים איש בחברה, אז זה יכול לקרות, וה"היא" אמרה לה: "לא נורא, הכול הסתדר בסוף", ונתנה להוא מכוח האדם את הפרטים שלה ליתר ביטחון, וביקשה שאת המשכורת המוגדלת שעליה יחליטו, יפקידו בחשבון בלאומי.

"אצלי תמיד היה יותר קשה לקבל העלאה, הוועד התערב, וכאלה",

"שתוק שתוק, אתה מה זה זקן, לא הבנת מה זה הייטק? כסף שם לא נחשב בכלל".

בעל הבית פהק פיהוק רחב, ואמר שהוא נותן לו חמש דקות לסיים ולכולם להתחפף מהבית שלו.

"טוב, טוב עכשיו תשמע מה קורה, איך שהיא יוצאת מבניין המשרדים, היא מסתכלת על השלט שבחזית הבניין, ומסתבר לה שהיא בכלל הייתה בפגישה במשרדים של חברה אחרת!"

"אמרתי לך שהמשרדים בחיפה, מה פתאום הלכה לרעננה?"

"יש גם וגם הסברתי לך, לא? אבל היא נכנסה בטעות לבניין אחר, כי הראש שלה היה תקוע בפייסבוק, והגיעה לפגישה בחברה אחרת".

"אז מה נהיה בסוף?"

"הם גילו את זה שה'היא' לא עובדת בחברה שלהם והפסיקו לשלם לה משכורת".

"לא הבנתי, אם היא לא עבדה שם, למה מלכתחילה קיבלה שם משכורת?"

"וואלה סתום בלחץ אתה. היא את המשכורת קיבלה, אבל קראו לה לריאיון כי גילו שלא יודעים מי היא, והיא באמת לא הבינה אף פעם למה משלמים לה, ולכן בכלל חששה שבריאיון יפטרו אותה, אבל בריאיון לא פיטרו אותה, להיפך, הבטיחו לה משכורת גבוהה יותר. אבל בסוף לא שלחו כלום, בלבול ענק והיא כזו תותחית".

נ' פסק מדיבורו וכולם שתקו.

"אז מה עכשיו?" שאל מישהו בנימוס.

"זה העניין, שרציתי גם אני לשאול אתכם, אבל אתם כל הזמן מפריעים לבן אדם לדבר, רציתי לשאול אתכם, אתם יכולים לסדר ל'היא' איזה ג'וב טוב?"

על המחבר / המחברת

Avatar

אבי גולדברג

אבי גולדברג עורך דין, מנהל חברות וכותב ספרים.

5 תגובות

  1. איציק וייס
    איציק וייס דצמבר 10 2018, 10:07
    די בכותקת ובתמונה לעשות חם על הנשמה

    אין כמו חמין במתכון של אמא

    השב לתגובה
  2. יצחק דגני
    יצחק דגני דצמבר 10 2018, 23:22
    לאבי גולדברג היקר

    סיפור משובב נפש. אבל מר גולדברג היקר, ברצוני להפנות את תשומת לבך כי בכל משרד, פרטי או ממשלתי, קיימת אותה היא מצודדת ומדיפה ריח של בושם צרפתי יקר, שאף אחד לא יודע מה היא עושה בעבודה. כאשר מישהו מתעניין, אומרים לו שישאל את הבוס הגדול. כנראה רק הוא יודע. פעם שאל מישהו את הבוס מה תפקידה במשרד, ענה הבוס – או, היא תותחית על. מאד מקצועית ומוכשרת. אף אחת לא יודעת לעשות את מה שהיא עושה.

    השב לתגובה
  3. הגזמתם
    הגזמתם דצמבר 11 2018, 10:49
    תיכף תתחילו להתגעגע ל...

    קישקע

    השב לתגובה
  4. מ.
    מ. דצמבר 12 2018, 19:03
    מעשייה יפה

    ואם כבר מדברים על חמין
    שוקרוט הרבה יותר טוב
    תשאלו את יונתן קורפל

    השב לתגובה
  5. ארי
    ארי דצמבר 14 2018, 13:41
    ספר לנו עוד סיפורים כאלה

    נמאס כבגר מכל החדשות והפרשנויות הפוליטיות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!