JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מה נשתנה? (1)

דמות הטירון בספר "הכומתות השחורות" של עמוס אריכא

מה נשתנה? (1) משה גרנות
פברואר 07
19:30 2019

בסדרת מאמרים זו אבקש לעסוק ברומן "הכומתות השחורות" מאת עמוס אריכא. מפעלו התרבותי הענק של אריכא משך את ליבי תמיד, אבל אני חייב להודות שטעמתי ממנו אך מעט, שכן מדובר בקשת מגוונת של תחומים – אריכא הוא סופר, מחזאי, צייר, שחקן, פנטומימאי, ואין כמוהו בקיא בתחום ספרי המתח והבילוש, שהרי נפגש עם עולם זה פנים אל פנים כששירת במשטרה בדרגת סגן-ניצב.

כאמור, טעמתי מעט מיצירתו, ואפילו כתבתי עליה, אלא שתמיד רציתי לקרוא את הרומן הראשון שלו "הכומתות השחורות", רומן בשל, שיצא מפרי עטו של צעיר בן 22. לצערי, לא הצלחתי למצוא אותו בספריות, ולולא הפרסום ב"פרויקט בן-יהודה", ייתכן שלא הייתי נפגש לעולם עם יצירה חשובה זו, שמעיזה להישיר מבט אל ההוויה הישראלית בימיה הראשונים של המדינה. הרומן מעורר שאלות אחדות: מה השתנה מאז בצה"ל ובחברה הישראלית בכלל, וכמה השתנה מראשית ימיה של ישראל.

במה דברים אמורים? בחוויות שחוו כמעט כל הצעירים בישראל: יציאה מבית המשפחה החם והמגונן אל העולם הסיוטי של הצבא, שבו הפרט הופך למספר, שם כופים את מחיקת אישיותו, אוסרים עליו לחשוב, ודורשים ממנו בתוך כל הלחץ הזה לשתף פעולה בצורה ההדוקה ביותר עם צעירים אחרים בני עדות זרות, בעלי מבנה אישיות ומטען תרבותי שונים לחלוטין. אני מודה שלא אחת, תוך כדי קריאה, ראיתי את עצמי באותם מצבים ממש שאליהם נקלעים גיבורי "הכומתות השחורות".

הגיבור הראשי הוא יואל אלון, צבר, בן להורים זעיר בורגנים מתל-אביב (אבא עובד בבית מטבחיים, אימא מסירה שערות מרגלי הנשים). אף שהוא רק בן 17, הספיק יואל ללמוד ציור אצל אבני, שטרנשוס, שטרייכמן וסטימצקי. בשל ליקוי בריאותי, הוא נשלח ב-6.5.1951 לטירונות מקוצרת בבה"ד 4 בצריפין. שם הוא נפגש עם נציגים שונים של עדות ישראל, ועיקר העיקרים – שם הוא נפגש עם היצרים האפלים של בעלי הדרגות הנמוכות, דרגות שמאפשרות להם להגשים את כל המאוויים הסדיסטיים שלהם.

יואל איננו מסוגל להתאים את התנהגותו לנורמות של הצבא, שלפיהן רק לבעל הדרגה מותר לקלל ואף להכות, ואילו לטירון אין זכות להגיב, ובעצם, אין לו שום זכות בכלל. אי-מסוגלותו להסכין עם חוסר הצדק המשווע מכבירה עליו עונשים מבהילים, ביניהם – לפקד על טרטורו המשפיל של טירון אחר (שירוץ עם ערימת לבנים וינבח כמו כלב) על שום שהעז לצחוק על שגיאות העברית של הרס"ל. הספר מתחיל בתיאור העינוי המזעזע שעובר יואל במחבוש. כשרב"ט מנש מכה את יואל במקל, הוא מתנפל עליו במכות, וזה גורם לשרשרת עונשים.

ביד אומן מתאר הסופר את מגוון הטירונים בבה"ד 4: אברהם מזרחי, שכינויו "כושי", בן למשפחה ירושלמית, ששכלה שניים מבניה במלחמת השחרור, ולמרות זאת הוא התגייס לצבא. "כושי" הוא טיפוס העבריין המקסים, זה שכל תעלוליו מעוררים אהדה אצל הקורא (אני נשבע שהיה במחלקה שלי בטירונות בגדוד 12 גולני טיפוס כזה). הוא מגן על יואל שתמיד מסתבך, נמצא עימו במחבוש, אבל מנגד זה לא מונע ממנו להתעלל בטר"ש אבו-חצירא שמטרטר את יואל ולהשליך עליו כבסים מלוכלכים. הספר מתאר כיצד "כושי" ויואל מצליחים לברוח מהמחנה כדי לבלות בתל-אביב, ואיך "כושי" מצליח "לסבן" את המ"פ שלקח אותם טרמפ חזרה.

אנדריאש יוצא הונגריה, הוא מנצח ומלחין, שיועד לתזמורת צה"ל. רס"ל מנשרי, המתפאר במוצאו הפרסי, מתעלל באנדריאש, ואף מכה אותו. אנדריאש איננו עומד בלחץ, ומנסה להתאבד בתלייה. מסתבר שהטירונים המדוכאים דווקא מוצאים לנכון להתעלל בחלשים מהם, ולועגים לאנדריאש (מאז ומעולם הייתה שנאה בצבא לאינטלקטואלים). אחד הטירונים מבקש מאנדריאש סליחה, וכל השאר חשים מובכים, וחדלים להציק לו.

יואל יועד להיות מורה לעברית בבסיס נ"מ ליד הרצליה, וכאן הוא חולק אוהל עם אליהו האלג'יראי ועם ישראל שטרית, המכונה "איזי", המרוקאי. סצנה צובטת לב מתרחשת בין אליהו ובין שלום לוי הטבח שמעז לכנות אותו "אלג'ירי". אליהו רואה בכך גידוף, ורודף אחריו עם סכין – הוא רוצה שהכול יכירו בו כישראלי (צר לי עליך אליהו – אפילו את הנינים שלך, ושל כולנו, ימשיכו לקטלג לפי ארץ מוצא. בקיבוץ הגלויות שלנו לא השכלנו להתייחס אל הזולת לפי האישיות, ולא לפי המוצא).

ישראל שטרית, "איזי" המכונאי, גם הוא דמות מיוחדת. סמל אלברט (הבולגרי) נטפל אליו כדי להגיש עליו תלונת שווא (כך, הוא מאמין, ימצא חן בעיני מפקד הבסיס). מפקד הבסיס שמח "להעלות את המכונאי החצוף על טיל", אלא שאיזי מפתיע: הוא אינו מוכן להישפט בפניו, גם לא בפני המג"ד. שני הקצינים מבינים שלא כדאי שעניין חסר שחר כזה יובא בפני בית הדין הצבאי. מפקד הבסיס רוקם מזימה: אם יסכים איזי להישפט בפניו, יוציא אותו זכאי. איזי מתרצה, אולם הקצין, למרות הבטחתו, שופט אותו ל-30 ימי ריתוק. בעטיה של הנוכלות הזאת – איזי עורק. הוא צריך לפרנס את משפחתו החיה מהיד לפה במעברה.

פרשה טרגית קורית לשלום הטבח שעלה לארץ ממרוקו. סמל הירש, מפקד יחידת השין-גימלים תופס אצלו קילו סוכר שגנב מהמטבח. מסתבר שבימי הצנע ההם (1951), מי שיכול היה גונב מזון מהמטבח הצה"לי, אבל אוי לו למי שנתפס. שלום נדון למחבוש, ומתחנן שלא יכניסו אותו לצינוק, כי הוא קלאוסטרופובי. סמל הירש הרשע והמטומטם – לא רק שמכניס אותו לצינוק, אלא אף נכנס אל התא כמה פעמים להשתיק אותו במכות בקת של הסטן. שלום חוטף את הסטן ומאיים לירות בהירש. מפקד הבסיס מנסה ללא הצלחה להרגיע את שלום. בלית ברירה, הוא מבקש מיואל להרגיע אותו, אבל כששלום רואה את מפקד הבסיס – שבעיניו סימל את כל הרע שבעולם – הוא יורה לכיוונו, ולאחר מכן מתאבד. פסו החובש הבולגרי מטפל ביואל שחיבק את שלום כשזה ירה בעצמו.

קצרה היריעה מלתאר את כל דמויות הטירונים שמשרטט אריכא בספר ועל כן אסתפק באלה. בפרק הבא בסדרה אדון בדמויות המפקדים כפי שהן מצטיירות ברומן.

על המחבר / המחברת

Avatar

משה גרנות

סופר, מבקר, עורך. פרסם 57 ספרים (סיפורת, ספרי ילדים ונוער, הגות) וכאלף מאמרים ורשימות.

10 תגובות

  1. ספי שדה
    ספי שדה פברואר 08 2019, 13:04
    וואווו

    איזה טרגדיה
    טיזה תקופה

    השב לתגובה
  2. נעמה שפילמן
    נעמה שפילמן פברואר 08 2019, 20:59
    לא ידעתי שמר אריכא היה כזה תותח

    כבר בגיל צעיר

    השב לתגובה
  3. אורית מימון
    אורית מימון פברואר 09 2019, 13:26
    כל הכבוד למר גרנות

    ממאמר מעמיק ומסוגנן ולא מריחה שטחית של כמה משפטים ועוד מובטח כאן המשך.

    השב לתגובה
  4. גדעון שניר
    גדעון שניר פברואר 09 2019, 16:43
    הסר השחור מעינך

    כמי ששירת בצה"ל, כמו רוב אחי, ואני קורא את השורות (ציטוט): " העולם הסיוטי של הצבא, שבו הפרט הופך למספר, שם כופים את מחיקת אישיותו, אוסרים עליו לחשוב, ודורשים ממנו בתוך כל הלחץ הזה לשתף פעולה בצורה ההדוקה ביותר עם צעירים אחרים בני עדות זרות, בעלי מבנה אישיות ומטען תרבותי שונים לחלוטין", אני תוהה כיצד זה אנשים שונים העוברים את אותה החוויה יוצאים ממנה עם תובנות כול כך שונות.

    נכון ששלב הטירונות הוא אחד הקשים נפשית במעבר מהבית למסגרת טוטלית כמו הצבא. מטרת הטירונות היא לבנות יחידה צבאית לוחמת, בה האינדיבידואל נדחק הצידה לטובת הכלל בתלות של חיים ("האחד בשביל כולם וכולם בשביל האחד"), לכן מורידים את ההוויה האישית לרמה נמוכה ושווה ככול האפשר כדי לטשטש הבדלים ופערים, ולאחר מכן מתחילים לבנות אותה מחדש והפעם כיחידה לוחמת למען מטרה משותפת, עם רוח הרעות והחברות ברמה הגבוהה ביותר.
    עצמת החוויה, ההזדהות והאחריות ההדדית הנבנית בעת השירות הצבאי, מלווה את הלוחמים במשך שנים רבות גם לאחר השחרור מהשירות הצבאי. לאחר הטירונות כבר אינך "מספר", מצופה ממך להיות יצירתי, יוזם, חושב, אחראי לאנשיך וחבריך ברמה העליונה ביותר של מחויבות. יתר על כן, זו הזדמנות אישית וחברתית חשובה ביותר להכיר חברים ממגזרים דעות ואמונות אחרים. לקיים דיאלוג, לפתח סובלנות ואמון באחר, באופן שלא ניתן כמעט להשיגם באותה רמה באמצעים אחרים.

    אכן, יש בינינו המתקשים להתמודד עם המעבר מחממת הבית למציאות החיים בארצנו, במיוחד ללא הכנה נפשית מספקת, אבל מכאן ועד לגילויי הסלידה והתיעוב הסמויים של הכותב, ראיית רבע הכוס המלאה כחזות הכול, כאילו מדובר כאן בחטיפת ילדים רכים לצבא הצאר הפרוסי- המרחק הוא גדול.

    השב לתגובה
    • אורי
      אורי פברואר 09 2019, 19:26
      למה תמיד התגובות הפאבלוביות האלה

      אריכא לא פחות פטריוט ממך לכל אחד זכות להגיד מה הוא חושב ומה הוא מרגיש. אני מכיר יותר מאחד שהשירות בצבא ובטירונות גרם להם אפילו להתאבד. על מה הביקורת שלך? תן לכל אחד להתבונן במצב מהזווית שלו.

      השב לתגובה
  5. עמוס אריכא
    עמוס אריכא פברואר 10 2019, 10:57
    יכולת הבנה מצומצמ

    על נקודה אחת בדבריו של שניר. כך הוא כותב: "אני תוהה כיצד זה אנשים שונים העוברים את אותה החוויה יוצאים ממנה עם תובנות כול כך שונות." עד כאן הציטוט. ואני מוסיף: מה טוב שזה כך – ומשפט בוסרי זה של שניר מעיד ער עד כמה אין הוא מסוגל להבין את משמעות מה שהוא עצמו כתב. ועל השאר חבל לבטל זמן.

    השב לתגובה
    • גדעון שניר
      גדעון שניר פברואר 10 2019, 21:20
      שוב, הסר השחור מעינך

      אשיב לשניכם יחד, כדי לפרש את הבנת הנקרא
      התהייה שלי לפער הבנה נובע מהסייפא- הראיה הצרה של רבע הכוס המלאה, הנובעת מן הסתם מוך הנטייה של חוגים מסוימים בציבור לצבוע בשחור כול דבר שיש בו סממן של לאומיות (רחמנא ליצלן). דעתכם מכובדת, אך ראוי שתכבדו גם ביקורת מבלי להעלות באופן אוטומטי קצף על השפתיים..
      ציינתי שיש המתקשים להתמודד עם דרישות השירות הצבאי, וניסיתי להסביר את הרציונל שבו שאינו נובע מתוך רשעות או סדיזם לשמו. הסבר והכנה נאותים יכולים להקל על ההתמודדות עם הקושי מתוך הבנת הצורך וחיוניות השירות בצבאי בעידן זה. לכן, במקום לצבוע הכול בשחור- ראוי קודם כול להבין ורצוי מאד גם לסייע ולתמוך.

      השב לתגובה
  6. נפתלי חזון
    נפתלי חזון פברואר 10 2019, 14:43
    יש לזכור כי מדובר על תרופה רחוקה

    מאז השתנו הרבה דברים. ובטח יש עוד דברים שישתנו בהמשך.

    השב לתגובה
  7. חיים אלבז
    חיים אלבז פברואר 11 2019, 07:22
    לא להשוות למה שקורה היום

    היום כל הורה מתקשר ישירות למפקד של בנו

    השב לתגובה
  8. חנוך חפץ
    חנוך חפץ פברואר 12 2019, 10:56
    הרגישות והיכולות להסתכל פנימה

    הן המנות האמיתית ומצד שני גם האנושיות

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!