JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin
  • ראשי » 
  • יצירה
  •  » דיוק כרונולוגי מעומת עם הוויה חלומית

דיוק כרונולוגי מעומת עם הוויה חלומית

על ספרה של לילי פרי "ברבורים בג'רוזלם ביץ'"

דיוק כרונולוגי מעומת עם הוויה חלומית משה גרנות
מאי 17
19:30 2019

בספרה "ברבורים בג'רוזלם ביץ'" (הוצאת טוטם, 2019) משלה לילי פרי את הקורא כי כל אשר יקרא מתועד בקפדנות בשעות ובדקות. הספר נפתח ב"סדר הדברים" שבו מופיעים המועדים המדויקים של כל ההתרחשויות בעלילה, וכל קטע מתחיל במועד מדויק, כפי שנאמר בתחילת הספר, אולם על פי רוב אין שום קשר בין הכותרת הבאה אחרי ציון השעה לבין תוכן הקטע. לדוגמה: בעמ' 149 הכותרת היא "13.02, צהריים, זיכרון מיוחד שבא והולך", ואילו בהמשך מסופר על שעת לילה מאוחרת. מכל מקום "סדר הדברים" מוביל אותנו באירועים שאמורים להתרחש ב-24 שעות, מחצות ועד חצות למחרת.

הגיבורה הראשית היא כלה ששמה לורט מיתר (שמה מופיע רק בעמ' 117). מפתה לחשוב שהיא גם הדוברת הראשית ביצירה, אך הדבר מוטל בספק. לאורך כל העלילה היא "משנה את דעתה": "הכלה (שזאת אני, כנראה)" – עמ' 30; "עיני הכלה (שזאת אני)" – עמ' 44; "הכלה (אבל אני לא היא)" – עמ' 75; "הכלה (זו לא אני)" – עמ' 122; "הכלה (שזאת אני?)" – עמ' 125; "הכלה (אם זאת אני)" – עמ' 139; "הכלה (אולי זאת הייתי אני)" – עמ' 153; "הכלה (לא זאת לא הייתי אני)" – עמ' 158; "הכלה (אני?) – עמ' 163.

הסופרת משבצת שמות של אישים ואירועים ידועים שאמורים לעגן את הקורא במציאות ממשית, אבל עיון, אפילו רפרפני בשמות אלה, מוכיח שמדובר בהטיה מכוונת. הרי דוגמאות: אֵם הכלה מבקשת לברוח מהחופה אפילו לספרד, כפי שברח לשם ולטר בנימין מאימת הנאצים, אבל לא מוזכר כי כאשר ברח מצרפת הכבושה נתפס ולטר בנימין בגלל מלשינים במעבר הגבול, והתאבד. אולי מרומז כאן רצונה של האם להתאבד? המאסטרו ברנרד שולץ מבקש מהכלה, שהיא זמרת באופרה של ברלין, שתכתוב ליברטו למוזיקה שלו. הוא מבטיח לה קריירה בין-לאומית ואף נישואין. אלא שברנרד שולץ היה מנהל הקונסרבטוריון על שם הוך בברלין בסוף המאה ה-19, והרי העלילה בספר זה אמורה להתקיים "היום" (הכלה מתכתבת עם אביה בסקייפ).

את העלילה לכל אורכה מלווה חשש מהאישה באדום, שהייתה אהובתו של החתן המיועד, ואשר ייתכן שאף הרתה לו. מילת הקוד להימצאותה של האישה בסביבה היא "אוגוסטה לין", שם שכנראה נארג משתי דמויות – הרוזנת אוגוסטה קינג, מתמטיקאית וסופרת, ולין הרשמן ליסון, השחקנית שגילמה את דמותה בסרט.

בספר מופיעות גם דמויות שמאחוריהן לא עומדת שום הטעיה, למשל, זמרת האופרה האיטלקייה רנאטה סקוטו, שהייתה אמורה להיות מורתה של הכלה בניו-יורק. כמו כן מוזכרים "מארש ראדצקי" של יוהן שטראוס האב; המוזיקה מתוך האופרה "דידו ואיניאס" של המלחין הנרי פרסל; מרקו מתוך אחד הסיפורים בספר "הלב" של אמיצ'יס; המשוררת הפולנייה זוכת פרס נובל ויסלבה שימבורסקה; סטפן ליסנר, מנהל האופרה לה סקאלה ממילאנו; האקדמיה על שם שופן בפולין, שם למדה הכלה סמסטר אחד; וכן ספרה של עפרה שונית "הקומקום הסגול".

הערבוב הזה בין אמת לסמי-אמת הוא המפתח להבנת היצירה, שכן בסיפור העלילה הקורא ייתקל בסיטואציות סבירות לצד סיטואציות הזויות, ואפילו מסויטות, כדלקמן: משפחת סבן, בעלת הון אגדי, מקיימת חתונה חלומית באולם של מלון "ג'רוזלם ביץ'", מקום הזוי לגמרי, כי בירושלים הרי אין "ביץ'", כלומר, חוף. באולם שגובהו שלוש קומות, מנופים ענקיים מניפים ברבורים מעל ראשיהם של המוזמנים, לברבורים יש עיניים שכנראה בולשות אחר מעשיהם של המוזמנים.

משפחת החתן – האב רפאל סבן, האם (בלי שם), תשעה בנים, שניים מהם נחשבים לבכורים: הראשון מגמגם, כי אימו אילצה אותו לבלוע כפית משום שהקיא את האוכל, והשני, מכונה "פלפל", בחור מסוכן והחתן המיועד. המשפחה הגיעה ארצה מארץ הררית בברית המועצות לשעבר לפני עשרים שנה, וצברה הון אגדי המאפשר לה להפיק חתונה מנקרת עיניים. הם נחשבים לפחותים ממשפחת מיתר, ומנהגיהם פרימיטיביים למדי.

משפחת הכלה – האב, מנהל בנק, שמעל בכספיהן של שתי קשישות כדי לממן את לימודי המוזיקה של בתו לורט. הבת, שהיא הכלה, הפכה לזמרת אופרה בברלין ומיועדת לה קריירה בין-לאומית.

כשהביזיון של אביה נחשף, לורט מבינה שלא תוכל להינשא למאסטרו ברנרד שולץ, וכדי לעזור לאביה עליה להינשא לבן ממשפחת סבן, שכן רפאל סבן מוכן לכסות את החוב הענק של אביה, ואפילו לשלם עבור שנת לימודיה האחרונה בברלין. אולם עליה לדעת כי משפחת החתן מאמינה שאישה נועדה ללדת תשעה ילדים, ולכן היא לא תוכל לנסוע ברחבי העולם כזמרת – לכל היותר תוכל להיות מורה למוזיקה.

אחותה הבכורה של הכלה ברחה עם נסיך מוסלמי מהגליל לניו-יורק, אולם שם הוא נשפט ונכלא. היא מצאה ניחומים אצל אהוב הודי שגורר אותה מניו-יורק למדינת גוג'ראט שבהודו, שם נולדו להם שתי בנות. לחתונתה של אחותה היא הגיעה בגפה לאחר שמונה שנות היעדרות מהארץ. לדעתה, בחתונה הזאת הוריה עורכים לאחותה עקידה.

משפחת החתן וגם הכלה חוששים מהופעתה של האישה באדום שהייתה אהובתו של החתן. מסתבר שהוא ממשיך לפקוד אותה גם אחרי שהתארס עם לורט. האישה באדום מנסה להיכנס לחתונה בלי הזמנה, היא מחשיבה עצמה כחלק מהמשפחה, ולדבריה נושאת בבטנה את בתו של החתן, אולם בני המשפחה מגרשים אותה. ייתכן שהאישה באדום הייתה גם המאהבת של האב, ואולי של אח נוסף.

גם מצד הכלה יש מי שמבקש להיכנס לחתונה בלי הזמנה, הלא זה מיודענו ברנרד שולץ. הוא כועס על הוריה של הכלה שחסמו את דרכה אל צמרת עולם האופרה, וכל זה משום בצע כסף.

החתונה הפנטסטית נתקלת בעיכובים שונים (הרב מעורב בתאונה, וצריך להביא רב חלופי), ובסופו של דבר מתבטלת. משפחת הכלה שוקעת בחובות נוראיים, הם נאלצים למכור את דירתם. לבסוף לורט מתחתנת דווקא עם יוסף, הבן המגמגם, שמסתבר כעילוי – בגיל חמש כבר ידע חשבון ואנגלית, למד באוניברסיטה וסיים לימודי דוקטורט בהצטיינות. הכלה כותבת לשולץ את הליברטו, והיא נוסעת עם החתן החדש לניו-יורק.

מה שנראה עד כה כעלילה קצת מוגזמת, אבל בגבולות הסביר, מעורבבת בספר עם סצנות הזויות לחלוטין: אבי החתן מזמין לחתונה מעל אלפיים מוזמנים וחמש מאות רקדנים ורקדניות; הבת הבכורה מקבלת, כנראה, הודעה קשה בשיחת טלפון מהודו, צונחת על הרצפה ואימה אינה ניגשת אליה כדי לסעוד אותה. החתן, הבן המסוכן, "הפלפל", מסוגל למלוק ראש אדם כמו ראש בצל, בהמשך הוא מתאדה באוויר. הבן המגמגם מקבל מכה בגב, וחוזר לדבר באופן שוטף. האב מוחץ נחש זעמן, וריח רע עולה מסוליית נעלו. גברים ענקיים, כל אחד כמו שני מקררים, משתוקקים לקלוט גרגרי כספית. מפיקת אירוע החתונה מסבירה לכלה על הפלורה של ארץ ישראל ועל הפרחים המוזכרים בתנ"ך. לפרפרים המעופפים מעל ראשי המוזמנים יש סכינים בשפתיים ורצח בעיניים. וחופת החתונה המוזהבת מרחפת באוויר.

הסצנות ההזויות האלה מנתבות את הקורא למחשבה שמדובר בחלומות, ובאמת חלומות מוזכרים במפורש ביחס לכלה: היא חולמת על רעש של מטוסי בוכנה בשדה תעופה נטוש; היא רואה בחלומה את האישה האדומה שלוקחת את מקומה בחתונה עם הארוס ועם החתן, חוששת שהיד שלה תצנח לאסלה, והעור שלה יתבקע; היא חולמת שהיא יורה בחתן והוא יורה בה; שתלולית שלג נערמת על גזרתה של האישה האדומה, ומתוך התלולית יוצאת פיסת שיפון שבה משובצים ריבואות יהלומים; שג'יפים, מוניות ומשאית הנושאת את שמלותיה לחתונה, נתקעים בכניסה לירושלים; שהחתן קופא למוות; היא חולמת שנשים נואפות קשורות לזנבות סוסים, ונגררות עד מוות. יש אפילו סצנה של התעלסות הכלה עם הארוס, וקשה להכריע האם מדובר במציאות כהווייתה או בחלום (עמ' 150-149).

הבאתי כאן רק חלק מהמוזרויות שיכולות לקבל תוקף בחלום ואשר דורשות פענוח, ומעמידות בפני הקורא אתגר אינטלקטואלי, כמו למשל הציורים החלומיים של סלבדור דאלי. ולסיכום אומר שכפי שהקורא אינו בטוח אם הדוברת בסיפור היא הכלה או לא, כך הוא יתקשה להבדיל בין מציאות כהווייתה לבין הזיה וחלום.

על המחבר / המחברת

Avatar

משה גרנות

סופר, מבקר, עורך. פרסם 57 ספרים (סיפורת, ספרי ילדים ונוער, הגות) וכאלף מאמרים ורשימות.

7 תגובות

  1. ירדנה
    ירדנה מאי 18 2019, 12:27
    הניתוח המעמיק והמקצועי

    מאמר ביקורת אמתי

    השב לתגובה
  2. דרורית סגל
    דרורית סגל מאי 19 2019, 14:26
    והשורה התחתונה?

    לקרוא?

    השב לתגובה
  3. משה גרנות
    משה גרנות מאי 19 2019, 18:02
    לקרוא או לא לקרוא.

    דורית סגל היקרה, את שואלת האם לקרוא? ובכן, הקריאה קשה, ולא מהנה, אבל היא מתחוחכמת מאוד.

    השב לתגובה
  4. א. ס.
    א. ס. מאי 20 2019, 12:07
    נשמע הזוי

    ממש

    השב לתגובה
  5. ורד מרון
    ורד מרון מאי 21 2019, 12:46
    דוקא סימני השאלה והאניגמטיות

    גרמו לי סקרנות. אולי אקרא את הספר.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!