JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

בשבחו של הומור עצמי

ביקורת ספרים: "פכים קטנים" מאת יואל נץ

בשבחו של הומור עצמי משה גרנות
יוני 15
19:30 2019

קורותיה של משפחת ווליניץ, ובשם העברי נץ, מרתקות הן בגלל החוויות שעברו, והן בגלל המקומות הרבים על פני אירופה שבהם נגזר עליה לנדוד. קורותיו של יואל ווליניץ-נץ מפורטים בספריו האוטוביוגרפיים, כמו "שלושה חיים", "עץ השדה" ו"שורשים חשופים". הספר שלפנינו (הוצאת סטימצקי, 2019) חושף בפני הקורא תקופה בחייו של יואל נץ בין השנים 1954–1961, מגיוסו לצה"ל ועד שעזב עם רעייתו את קיבוץ כרמיה, ולאחר מכן את קיבוץ שובל.

ליבנו גס בתיאור ההוויה הקיבוצית, ויש מתוכנו גם כאלה שמקטרגים עליה, אבל אני, שטעמתי ממנה מעט (התחנכתי בגבע), נשארתי חסיד אדוק של מה שנראה בעיניי כעולם חדש ומופלא (אינני רוצה להשתמש בכינוי בעל הקונוטציה השלילית – "עולם אמיץ חדש"). סולתה ושמנה של החברה הישראלית התגוררה בקיבוץ. יואל עצמו מתואר כמי שקורא את "ז'אן קריסטוף" ואת "הפואמה הפדגוגית" של מקרנקו. האם ניתן בכלל להשוות את רמתם התרבותית של אנשי הקיבוץ, לזו של אנשי הכפרים במזרח אירופה? הספר משווה בין הקומוניזם הסובייטי, שהפך לדיקטטורה רוויית דם וסבל, לחיי השיתוף המלהיבים ומלאי התרבות של הקיבוץ.

בהומור טוב מתאר יואל נץ את הקטנוניות שאליה גלשה ההוויה הקיבוצית הכל כך נערצת: העובדה שליואל ולרעייתו רינה (הכוונה, כמובן לקורינה, אשתו הראשונה של יואל) יש אקווריום – נחשבה לחריגה מהשוויון. כנ"ל הכַּן המעוצב שעליו הועמד הרדיו, כי הרי לשאר החברים אין כן כזה, ולכן יש כאן חטא בל יכופר לעיקרון השוויון המצופה מחברי הקיבוץ.

יואל עצמו, כמו חבריו, מכה על חטא שסגד לסטלין ולמהפכה הקומוניסטית, עד כדי כך שלגרעין המקביל ל"גדיש", גרעינו של יואל, קראו "פלד" (תרגום לעברית לשמו של סטלין).

ביד אומן מתאר יואל נץ את חוויותיו בטירונות של הנח"ל שנמשכה מחצית השנה, את הכוונה המוצהרת של הצבא לשבור את רוחו של הטירון בעונשים חסרי היגיון, בהשפלות במסדרים נוספים ללא סיבה, כמו לדוגמה, אחד הטירונים שטרם צימח זקן ושפם, נדרש על ידי המ"כ להתגלח תוך כדי ריצה. יואל מספר על האימונים לריצת עשרים קילומטרים (בין הרצים – גם אהרן אבו-חצירא, לימים חבר כנסת ושר שהורשע בדין), אימון שנשלל לימים כי הוא מסכן את בריאות החיילים. מוזר – אני עברתי בדיוק את אותם הטרטורים, וגם נבחרתי לרוץ עשרים קילומטרים בטירונות בגדוד 12 בגולני, אבל איפה אני, ואיפה יואל נץ! הוא, בניגוד אליי, זוכר לא רק אירועים, אלא גם את שמות המפקדים והטירונים, וגם מאפיינים טיפוסיים.

בניגוד לרמה האינטלקטואלית הגבוהה של אנשי גרעין "גדיש", ואחר כך של הקיבוצים שבהם יואל הוכשר ולימים נהיה שם חבר – כשהוא נדרש להדריך נוער בשכונות עולים בעיר הוא נתקל בעולם אחר לגמרי: שמים אבטיח באסלה כדי שיתקרר ועושים צרכים בחוץ, מעלים עז במעלית לדירה וכו'. חבר של יואל נשלח לקבל עצה ממאיר יערי, האדמו"ר של מפ"ם ממרחביה, ביחס לנוער הנחשל, וזה מעמיד אותו בפני עובדה: הוריהם של נערים אלה שונאים אותנו, אנשי ההתיישבות העובדת, וחושבים שאנחנו מוציאים את ילדיהם לשמד. אין ברירה צריך לעשות נפשות לאידיאה בצנעה.

יואל ממשיך ומספר את עלילותיו הצבאיות: היקלטות בגדוד צנחנים (ממש, לא בנח"ל מוצנח), השתתפות בגזרת עין גב במבצע כנרת שבו נפצע מרסיס, השתתפות בפעולת התגמול במשטרת קלקיליה. הוא השתתף גם במלחמת קדש, וחדר לסיני דרך כונתילה. יואל מזכיר חוויה כאובה: החיילים קיבלו פקודה להרוג שבוי כדי שלא יארע שוב המקרה של שיירת הל"ה.

מדובר באנשים צעירים (יואל היה בן 22 כשהתחתן), ולכן האֶרוס שיחק תפקיד מרכזי בחייהם – יואל מתאר איך הצעירים (לפני השירות הצבאי) מובילים שלושה מחבריהם שנהרגו בתאונה אל ערי מגוריהם, ותוך כדי נסיעה במשאית, כשריח המת עומד באוויר, הם מגפפים את הבנות – פרויד כבר הצביע על הדיאלוג שבין ארוס ותנטוס. רינה מלמדת את יואל את סודות קסמו של הארוס על פי חוברת תנוחות שלמדה בעל-פה, והיא זאת שדורשת ממנו אהבה טוטאלית, שאין בה מקום לאהבת הורים, ובהמשך גם מוציאה אותו מעולם השיתוף של הקיבוץ למגינת ליבו שלו.

הספר משובץ ב-13 שירים מחורזים לתפארת, ביניהם כאלה המתפעלים מכך שאברי הרבייה של הצמחים גלויים ומהממים ביופיים, ושירים המתארים תכונות מגונות של בני האדם, אך בתבנית של משלי שועלים כמו משלי קרילוב: כלב שהחשיב עצמו זאב, וזקן הכלבים דרש ממנו שירחרח לו מאחור, כי נשאר כלב; ניסוי על שימפנזות, בננות וגשם שמדגים מסלול של טיפשות אנושית; עורב שמזמין חזיר שישפוט מי מהשניים – העורב והזמיר – שר יפה יותר. אם השופט הוא חזיר, ברור שהזוכה הוא העורב. הספר מתאר גם הוויה כללית בישראל בשנותיה הראשונות כשזוג צעיר היה יכול לנסוע בטרמפים לאילת, ולישון שם בתוך סירה שעוגנת על החוף. ועוד ועוד.

הבאתי כאן רק פכים קטנים מתוך "פכים קטנים", ספר מלבב ממש, שמסב לקורא הנאה רבה.

על המחבר / המחברת

Avatar

משה גרנות

סופר, מבקר, עורך. פרסם 57 ספרים (סיפורת, ספרי ילדים ונוער, הגות) וכאלף מאמרים ורשימות.

2 תגובות

  1. אלה נתנזון
    אלה נתנזון יוני 16 2019, 11:20
    מדור תרבותי

    וחיובי

    השב לתגובה
  2. עופר ארליך
    עופר ארליך יוני 17 2019, 07:44
    איך מביאים לידיעת הדור הצעיר

    הצעירים של היום אינם יודעים דבר על התקופות הקודמות שהיו כל כך שונות מהקורה היום. ומה שדורה היום שונה ממה שיהיה בעתיד. ואם לא יודעים הופכים לתלושים. חבל.

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!