JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

אין מענה לזעקות

ביקורת ספרים: "אלוהי התשוקות הבוערות" / צביקה ניר

אין מענה לזעקות משה גרנות
יולי 02
19:30 2019

שמו של הספר "אלוהי התשוקות הבוערות" (הקיבוץ המאוחד, 2019), כשמו של אחד השירים בקובץ (עמ' 51), עלול להטעות שכביכול שיח ושיג יש למשורר, הכפוי על תשוקות בוערות, עם האל, ולא היא – כל מפגש בין האל המובטח בכתבי הקודש ובין האני השר מקבל ביטוי סרקסטי. לדוגמה, בסיפור העקידה נוסח ספרנו – הנערף הוא האל, ובאשר לכתוב בבראשית כ"ב – מצהיר אברהם הבדוי: "לא באחריותי" (עמ' 77-76).

בשיר "ארם צובא" (עמ' 75) מתואר ישמעאל לא כפרא אדם, אלא כמי שבניו "נטבחים / נגדעים / נקטעים / מתרסקים / בכל רחבי / סוריה הגדולה / בשעה שבניך יצחק / מכייפים בצימריהם / מעל פסגת הר החרמון".

וכן, השמיים חירשים לזעקת האדם, ומסתבר שהאדם המאוכזב זה אלפי שנים של אמונה – חירש למצוקתו של האל המייחל למאמינים, כך בשיר "אין מענה לזעקות":

זעקה מרה פולחת את דמי הליל.

משהו נורא קורה עכשיו בחוץ.

אלוהים מסתובב בסמטאות העיר

עיניו הנואשות תרות אחר משקופים ומזוזות

למשוח אותם בנוזל האדום.

דלתות מבואות הבתים סגורות.

אין תגובה באינטרקום.

כבר בילדותי ידעתי: אין מענה לזעקות.               (עמ' 78)

 

בספר ישנם עוד היגדים המתארים את האכזבה המרה של האדם מהבטחות האמונה: "אין נשגבה מתפילת שווא" (עמ' 102), "הסליחות הנאמרות בימי תשובה / יש בהן משום זיוף / נחוץ מי שיקשיב להן" (עמ' 103).

השיר "משא אדמה" (עמ' 88), הכתוב בשורות מלאות, מתאר מעמד אפוקליפטי כאשר האדמה לא תוכל עוד לשאת את כל הזוועות המתרחשות על פניה. השירים "נכרת ונזכר" (עמ' 82), "מוות ידוע מראש" (עמ' 84) ו"אלגיה לפועל בניין זר" (עמ' 85) נוגעים באקטואליה מזעזעת: ראשים נכרתים על ידי דאעש בסוריה ובעירק, כמו מעשי הפלשתים לראשי שאול ובניו; עובדת סוציאלית שעבודתה היא בבחינת התאבדות, ופועל (זר) הנופל מבניין אל מותו. גם רצח ראש הממשלה מוזכר (עמ' 82). בשיר "קורה לחיי" (עמ' 112) מופיעות שורות המחץ: "לא, לא אני רצחתי / את ראש הממשלה. שתיקתי / היא שלחצה על ההדק…"

הדרך להימלט מן האין-מוצא שאליו מובילה האמונה הדתית, ומן הגורל הכפוי על האדם לצעוד אל מותו – היא האהבה. השער הראשון של הספר, "עולם מתוך עולם", משובץ בשירי אהבה יפיפיים. אביא דוגמה אחת:

"קלומית זהובה"

אהובתי קוראת ספר

ואני מתבונן באהובתי

אותיות נחתמות בעורה

בגעיית יופי חרישי

אצבעותיה פורטות על דפים

ים אחר ים, תהום אחר תהום

רק קלומית זהובה

המרחפת מבעד לחלון

ונוחתת על שערה

מזכירה שיש עולם                                             (עמ' 20)

 

למי שתוהה מהי "קלומית", ובכן, זו מילה תלמודית (תלמוד ירושלמי) שפירושה קליפת דגן. האני השר כל כך מהופנט ממראה אהובתו עד כי לא שם לב בכלל שיש עולם, ולולא הקלומית שנחתה על שערה, העולם היה נעלם ממחשבתו.

בשירתו של צביקה ניר נמצא שיבוצים והרמזים מן המקרא. הרי מבחר: "רופא שולף בחרדה את אצבעו מן החור, ומעיי הומים" (עמ' 43), "חולות הזהב פוערים פיות דבש / וחלב תחת לשונם" (עמ' 49), "שפוך חמתך… רועה בשושנים" (עמ' 51), "קניתי איש את אלוהים" (עמ' 73), "היכה ברבבותיו" (עמ' 82), "שדיה יטיפו עסיס, וכל הגבעות תתמוגגנה" (עמ' 88), "הנה ימים באים" (עמ' 89) "ואחרי האש קול דממה דקה" (עמ' 97), "דמי אחי / זועקים אליי / מן האדמה" (עמ' 113).

כמו משוררים רבים לפניו, גם צביקה ניר מתמודד עם עניין נוסף: "המוזה", ההשראה המביאה לידי יצירה. המשוררים מביעים את דעתם על נביעותיו של השיר, מה שנהוג לכנות בשם "שיר ארספואטי". הרי דוגמה:

"שירת הגמל"

אל יהיה הדבר קל בעיניכם

אחת לכמה מדבריות

אני מבריך עצמי

בחרחור כנוע

שולף

דף נייר

ועט

ופורק מדבשתי

מטען חדש של כאב                               (עמ' 33)

 

היצירה נובעת, אם כן, מכאב, מפצע: "הפצע הוא בית הגידול של ניצן השיר" (עמ' 34), "אלה שיריך שחורשים עליך רע" (עמ' 31), "משורר – אביון רוח" (עמ' 51; 52).

הקורא את שירתו של צביקה ניר פוגש היגדים מרשימים המיוחדים לו: "אני נתפר לתוך חלומך / כעובר לדופן" (עמ' 8), "ניצני חלומי מתקדשים על פני גופך" (עמ' 9), "הזמן / ניגר על פני גופך כמוזיקה בשומה" (עמ' 12) – המשורר משתמש כאן בסינאסתזיה – ערבוב חושים. שימוש באמצעי אומנותי זה נמצא במקומות נוספים בשירתו של ניר: "מאזין / לאבק כוכבים מתגעש ולוחם באוזניי / סודות בראשית" (עמ' 17), "לילה מתעתע אטם את אוזניו" (עמ' 63).

מבחינה פרוזודית ניתן להצביע על שימוש רב באנאפורה (עמ' 28, 61, 92, 101). "בן הדוד" של האנאפורה הוא הפזמון (עמ' 52), החרוז נדיר בקובץ, אבל מגיח מדי פעם: "נגוע – פצוע" (עמ' 52), וכן שלושת הבתים הראשונים של השיר "המבשר" (עמ' 89).

שיר אחד מוגדר כסונטה, "סונטה ברדת גשם", (עמ' 25) – בשיר יש אמנם 14 שורות כמתחייב מהסוגה, אבל אין חריזה איטלקית, שייקספירית או פושקינית – יש בשיר חרוז אחד ("געגוע" – "קרוע"), והשאר חרוזים לבנים. חרוזים ומשקל אינם מקובלים בשירה המודרנית.

לסיכום, "אלוהי התשוקות הבוערות" הוא ספר שירים מעניין המעורר אמוציות ומאתגר אינטלקטואלית.

 

על המחבר / המחברת

Avatar

משה גרנות

סופר, מבקר, עורך. פרסם 57 ספרים (סיפורת, ספרי ילדים ונוער, הגות) וכאלף מאמרים ורשימות.

3 תגובות

  1. ענת דואק
    ענת דואק יולי 03 2019, 12:57
    הכל מסביב בארץ ובעולם רותח ובוער

    וכל הכבוד לאלה שיש להם עדיין אנרגיה מחשבתית להקדיש לסוגיות מופשטות הרחק מהיום יום המדכא

    השב לתגובה
  2. יפה ברגר
    יפה ברגר יולי 06 2019, 13:03
    ניתוח יפה ומעניין

    לא שטחי כפי שמקובל כיום, אלא שגם מי שלא קרה את הספר יודע עליו לא מעט.

    השב לתגובה
  3. חילוני אמונתו
    חילוני אמונתו יולי 07 2019, 14:53
    סוף סוף

    נשמע מדליק
    כמו כל מי שמטיל ספק באמונות קדומות שעבר זמנן
    ועוד בציניות
    שזה כלי ההתמודדות החד ביותר

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור
Do NOT follow this link or you will be banned from the site!