
לאחרונה התפניתי לקרוא, באיחור רב, את הספר "אני יוסף אחיכם" מאת רות בקי-קולודני. ספר מרתק וחשוב. הספר הזה הוא ביוגרפיה של ג'ו שוורץ, שהיה מנהל הפעילות של הג'וינט (Joint Distribution Committee) באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה.
ככזה הוא היה למעשה ארגון הצלה של איש אחד. הוא העביר כספים ליהודים שהיו בגטאות ומחוץ לגטאות, גם בדרכים בלתי שגרתיות. בין השאר העביר כסף למימון מרד גטו ורשה, למאמצי ההצלה של קסטנר בבודפשט ועוד. הוא קיבל ממרכז הג'וינט בניו יורק רק הנחיות כלליות ופעל לפי שיקול דעתו, לפעמים אף התעלם מן ההנחיות שקיבל.
לפי ההוראות של ממשלת ארצות הברית, היה אסור להעביר כסף לגרמניה ולארצות הכבושות, שהיו בגדר "ארצות אויב". שוורץ ידע שהכסף שהוא מעביר מגיע לארצות האלה והתעלם מההוראות של ממשלת ארצות הברית.
הג'וינט היה ארגון לא ציוני. אף על פי כן, אחרי ניצחון בעלות הברית על גרמניה סייע שוורץ בכסף לתנועת "הבריחה", שהעבירה יהודים ניצולי שואה לישראל. התנועה העבירה את הניצולים ממזרח אירופה למחנות עקורים באזור הכיבוש האמריקני בגרמניה, אחר כך לנמלים בחופי איטליה ודרום צרפת, ומשם הפליגו אוניות ההעפלה לארץ ישראל. פעולות אלה היו גם הן שלא על דעתו של מרכז הג'וינט בניו יורק.
הופתעתי לקרוא על האיש ועל מעשיו, פרק מדהים על ערבות הדדית של יהודים ליהודים. מחברת הספר רות בקי-קולודני יודעת לספר סיפור. היא כתבה עוד שישה ספרים, למשל ביוגרפיה של טדי קולק, ועשרות מאמרים המבוססים על עדויות ומסמכים מקוריים. הספר כתוב בשפה ברורה ושוטפת, נוחה מאוד לקריאה, והסיפורים כאמור מרתקים.
הספר יצא בהוצאת הספרים "מודן" בשנת 2010. לפי בדיקה שעשיתי הוא זמין ברשת "צומת ספרים" ובחנויות ספרים טובות (האם נשארו כאלה?)
בארצות אחרות ישבו בשקט בשעה שהתחוללה השואה.
תודה.
אחרת בקרוב אף אחד לא ידע כלום
גם אני מסכים שצריך לעודד כתיבה שימור והפצה של חומרים כאלה