
נובמבר 20
19:30
2019
אֲנִי חָצוּי
כִּשְׂפָתֶיהָ הַמְפַתּוֹת
שֶׁל אִשָּׁה אֲהוּבָה,
כְּפַלְגֵי מַיִם
מִתְפַצְּלִים בַּנָּהָר.
אֲנִי חָצוּי
כְּאַקְרוֹבָּט מְהַלֵּךְ עַל חֶבֶל,
מִּתְלַבֵּט לְאֵיזֶה צַד לִפּוֹל.
אֲנִי חָצוּי
כְּעִיר שֶׁטֶּרֶם חֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו,
כִּצְדָדָיו הַשּׁוֹנִים שֶׁל אוֹתוֹ מַטְבֵּעַ.
אֲנִי חָצוּי
כִּשְׁנֵי חֲצָאִים
שֶׁהָיוּ פַּעַם שָׁלֵם.
וככל שמתבגרים זה נעשה יותר ברור
זה חידתי ומעורר עניין
ולא חד משמעית ברור למה התכוון המשורר
זה משאיר חלק לדימיון של כל אחד
הוא לא כל כך אנושי
כמו תמיד