JOKOPOST | עיתון המאמרים והבלוגים המוביל בישראל

facebook twitter linkedin

מטמונים במגירות העבר

על הספר "בראי הזמן" מאת אורה עשהאל

מטמונים במגירות העבר משה גרנות
פברואר 25
19:30 2020

אורה עשהאל זילברשטיין היא בעלת תואר דוקטור בהוראת מדעים ותקשורת, סופרת, משוררת ועורכת. "עשהאל" הוא שם העט שאימצה על שם סבה שגידל אותה לאחר מות אימהּ. אורה עשהאל מקדישה חלק גדול ממפעלה הספרותי לחקר משפחתה, שאחד מענפיה הגיע ארצה בעלייה הראשונה. אחת הדמויות שבהן היא מתמקדת היא נחמה פוחצ'בסקי, נפ"ש – איכרה עמוסת עבודה, שהקדישה מזמנה גם להתנדבויות רבות, וגם כתבה רומן מדהים באיכותו, שבו גיבורי העלייה הראשונה מעוצבים ביד אומן.

במגירותיה של אורה עשהאל מצוי שלל כתבים, מכתבים, פתקים ושירים של אבותיה ואימותיה. איך דואגים שהאוצר הזה לא ירד לטמיון? מי, חוץ מחוקרי התקופה, עשוי לקרוא ספר כזה? האם עליה לכתוב רומן בדיוני עם שמות בדויים? והרי חשוב שהקורא יעשה הכרה עם דמויות חיות! המחברת מצאה תחבולה ספרותית מעניינת: ברומן שכתבה מסופר על אורה עשהאל שנמצאת בתרדמת לאחר שהייתה מעורבת בתאונה. קרוביה מבקשים לעורר אותה על ידי כך שיקריאו לה קטעים מתוך המסמכים שבמגירותיה. הקורא מתוודע לעובדה שהתאונה לא אירעה במציאות, וכי המחברת משתמשת בה כבתחבולה.

ובכן, אורה עשהאל נמצאת, כביכול, בתרדמת ומאושפזת בבית חולים. כל קרוביה-אוהביה באים לסעוד אותה שם, וקוראים ליד מיטתה מהמסמכים שהוצאו ממגירותיה. מאחר שמדובר באנשים עובדים, נבחר הנכד שגיא, שמחכה לגיוסו לצבא, לחטט במגירותיה של סבתו. שגיא נכנס לקודש הקודשים של חדר העבודה של סבתו, ומדי פעם מוציא מהמגירות מסמך שלדעתו ראוי כי ייקרא ליד מיטתה של הסבתא, אולי תתעורר. בחירתו של שגיא למשימה הזאת על ידי המחברת היא בהחלט נכונה, שכן, ברור שממנו לא יהיו לקורא פרטנזיות לרמה ספרותית גבוהה, אלא אדרבה, יש ציפייה ללשון המקובלת על בני הנוער.

שגיא מוציא מסמך אחרי מסמך בסדר אקראי, אבל בסופו של דבר, הקורא מקבל את סיפור קורותיהם של דורות של חלוצים ובונים, אנשי תרבות וספר, דוברי עברית וכותבי עברית. אנחנו פוגשים את מיכֶל פוחצ'בסקי, מראשוני המדריכים החקלאיים היהודים בארץ ישראל, ואת נחמה פוחצ'בסקי, שכבר בנעוריה כתבה בעברית שהרשימה את המשורר י"ל גורדון; אנו פוגשים את עשהאל פוחצ'בסקי ועידה וילסון, סביה של אורה אשר בביתם גדלה לאחר שהאם יונה נפטרה. הספר מזכיר את מוראות מלחמת העולם הראשונה, את הגיוס לצבא הטורקי המבהיל, וכן את הענף הצפתי של המשפחה שהגיע ארצה בסוף המאה ה-18; את מאורעות תרפ"א, תרפ"ט; כמו כן אפשר למצוא בספר הדים למלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים (המכתבים של עמי זילברשטיין ושל עצמון יניב).

הספר מביא שפע של סיפורים, תעודות, מכתבים, קטעי יומנים, וכן תמונות של הדמויות הפועלות. דרך "הדיווח" הזאת מיתרגמת לתבנית של קולאז'. ארשה לעצמי להתרכז בעניין אחד – היומן המרתק של עשהאל פוחצ'בסקי, סבא של אורה, ובנם של מיכל ונחמה פוחצ'בסקי. היומן הזה מציע מבט מהימן אל תלאותיהם של אותם ימים: עבודת פרך, אקלים אכזרי, שלטון אלים ומושחת, מחלות מידבקות, מלריה, כשבכל האזור מעקרון ועד פתח-תקווה יש רק רופא אחד. אם מבקשים להגיע מראשון לציון ליפו שוכרים דליז'אנס הרתום לסוסים תשושים, וזאת רק במקרה המאושר שאין נשדדים בדרך. צעירים מיואשים עוזבים את הארץ.

והנה פרצה מלחמת העולם הראשונה, ועשהאל בגיל גיוס. תמורת כופר של עשרות מטבעות זהב הוא מקבל שחרור לזמן קצוב. את הכופר הוא חייב לחדש כל פעם מחדש. כעבור זמן מה השלטון הטורקי אינו מסתפק עוד בתשלום כספי, אלא מבקש בשנות המחסור תשלום בשקי חיטה. בה בעת מגיעה צרה חדשה: הארבה פשט בארץ וגרם לרעב נורא. הממשלה גוזלת בכוח הזרוע את מעט החיטה מהאיכרים, ובהיעדר מספוא לבהמות הן שובקות חיים. עשהאל מתאר את המצב הקטסטרופלי של המגויסים: הם מזי רעב, לבושי סחבות, נעליהם קרועות, רובם סובלים מדיזנטריה וטיפוס הבהרות ונאלצים לעבוד עבודת פרך. היישוב היהודי שומע סיפורי זוועה על מה שקורה למגויסים לצבא הטורקי.

עשהאל מתאר את הדרמה שהתרחשה בראשון לציון כאשר הצבא הטורקי צר על המושבה כדי לצוד עריקים. הוא היה בטוח שהאישור שבידו יציל אותו מהגורל הנורא, אבל האישור נפסל. כשהוא מבין לאיזה גורל הוא עלול להיקלע, בורח עשהאל אל בית הכנסת, ומשם אל החצר ואל חצרות אחרות כשהוא מחופש לאישה. הוא מתאר בפרטי פרטים את בריחותיו מהטורקים, את היציאה מהמושבה בתחבולות, ואת האודיסיאה של המעבר ממקום למקום עד הגיעו ללטרון, שם הוא אמור לזכות בחסות ובישועה.

על עוולות הטורקים בזמן מלחמת העולם הראשונה אפשר ללמוד מיומנה של עידה, אשתו של עשהאל, שהיגרה מביאליסטוק לארצות הברית, ומשם לארץ ישראל. אביה היה קבלן שבנה בתים בתל-אביב. עידה מתארת את גירוש היהודים בעלי הנתינות הזרה מארץ ישראל, וכיצד אביה היה מסכן את נפשו כדי להביא מכתבים למגורשים באלכסנדריה, ומכתבים מהם לקרובים בארץ.

בספר יש גם שירים ומכתבים מכמירי לב שעשהאל כתב לאהובתו-אשתו עידה; מתוארת החגיגה המרשימה שערכו תושבי ראשון לציון לכבוד ביקורו של הברון אדמונד דה רוטשילד במושבה, והרהורים נוגים של המחברת על אימהּ שאותה לא זכתה להכיר.

אני מפנטז על הנערה או הנער, שמורים יכוונו אותם למצוא בטלפון החכם ערכים כמו "העלייה הראשונה" ו"נחמה פוחצ'בסקי", ושבסופו של דבר ימצאו בני הנוער את דרכם גם אל ספרה של אורה עשהאל המגיש לקורא תעודות מאלפות על התקופה ההיא ועל גיבוריה.

על המחבר / המחברת

Avatar

משה גרנות

סופר, מבקר, עורך. פרסם 57 ספרים (סיפורת, ספרי ילדים ונוער, הגות) וכאלף מאמרים ורשימות.

6 תגובות

  1. יונית פרלמוטר
    יונית פרלמוטר פברואר 25 2020, 21:54
    השאלה אם ספר של עובדות

    גם הוא ספרות?

    השב לתגובה
    • משה גרנות
      משה גרנות פברואר 26 2020, 16:54
      האם זאת ספרות?

      יונית פרלמוטר היקרה, הספר של בני דון יחייא הוא בעצם ספר הדרכה באמצעים ספרותיים. הספר מיועד לילדים שחווים פרידה בין ההורים, וגם להורים כדי ללמוד איך נפרדים בלי לגרום לטראומה אצל הילדים. הספרות לפעמים נועדה גם להנחות וללמד.

      השב לתגובה
      • דנה מלכה
        דנה מלכה פברואר 29 2020, 12:45
        האם גם ספר הנחיות של פסיכולוג זאת ספרות?

        יעוץ והנחיות זה דבר חשוב אבל השאלה שעלתה היכן עובר הגבול של ספרות?

        השב לתגובה
  2. פרידה
    פרידה פברואר 26 2020, 11:06
    אני אוהבת את הכתיבה שלך

    שמבוססת על קריאה של כל פסיק לפני שאתה כותב
    לא אופייני לזמננו

    השב לתגובה
  3. אורה עשהאל
    אורה עשהאל פברואר 26 2020, 12:39
    תודות למשה גרנות

    תודות לד"ר משה גרנות על כתבת ביקורת יסודית ומרתקת העוסקת בספרי "בראי הזמן" ומראה כיצד ניתן באמצעות 'תחבולה ספרותית' לרתק את הקורא אל זיכרונות העבר.
    אורה עשהאל

    השב לתגובה
  4. משה צרפתי
    משה צרפתי מרץ 01 2020, 11:30
    גיליתי עכשיו שיש לך כאן סדרה על ספרים

    רעיון אדיר
    תמשיך כך
    והרצינות ראויה לשבח

    השב לתגובה

כתוב תגובה

הוסף תגובה:

<

* אני מתחייב לפעול על פי תנאי השימוש באתר


התגובות יפורסמו לפי שיקול דעת העורך

כתבות נוספות

פוסטים אחרונים ביצירה

יתר המאמרים במדור